יש מקומות שכבר בכניסה, עוד בטרם טעמת בהם כזית, עושים לך משהו. החלוצים 3, של נעמה שטרנליכט ואיתן ונונו, הוא אחד מהם. בלב חור נטול תואר והדר, בשוק לוינסקי בתל אביב, צמוד לחמארת אלכוהול מהסוג הישן, מריצים ונונו ושטרנליכט בחודשים האחרונים את החלוצים 3.
את המקום, שפעם ודאי שימש כחנות מסחר קטנה או מחסן, הם שיפצו בעצמם. ללא משרד מעצבים מליגת העל, וללא תקציב שמקורו בבעלי הון. בפשטות יתרה ובצניעות. כסאות ושולחנות פשפשים-וינטג' סטייל, בר קטנטן, ארבעה שולחנות גבוהים לזוג, וכמה שולחנות נוספים. 28-30 מקומות לכל היותר, וזהו.
אין כאן מלצריות מהז'אנר הסטודנטיאלי. ונונו ושטרנליכט, הנעים מהמטבח החוצה ובחזרה, הם שמברמנים ומגישים. הם בני זוג, וקורנת מהם איזו מתיקות מעודנת, כזו שמבשמת את המקום הקטן והאינטימי הזה. נעים ונינוח בחלוצים. ההרגשה כמעט כמו סלון ביתם של השניים. הערך המוסף הזה, שכאמור מייצר אהדה אוטומטית למקום, גם גורם לו להיות, בסופו של דבר, כקצת יותר מסכום חלקיו הקולינריים.
החלוצים 3 הוא יותר בית יין ואוכל, מאשר מסעדה של ממש. אפשר לנשנש בו מנות קטנות, לצד אלכוהול. אפשר גם לאכול יותר מזה, אף שלא תמצאו כאן עיקריות של ממש, כמו דגים או סטייקים. התפריט קטן ומהודק, עם דגש חזק על פשטות, שנותנת לחומרי הגלם ולחיבורים ביניהם לדבר. האוכל מוקפד, מעודן, לא מסעיר אולי, אבל רוב הזמן טעים. התמחור יותר משפוי, אבל המנות קטנות יחסית. רעבים שירצו לשבוע ממש, צריכים להזמין לא מעט. ובכל זאת, בהתחשב באיכות חומרי הגלם ובעובדה שמדובר במקום קטן שאינו מאכיל גדודים, הוא סביר.
בסט הפתיחה שלנו היו ברוסקטות סרדין עם עגבניות (35 שקלים), סינטה כבושה בגפת של קברנה סוביניון (29 שקלים), וסלט עדשים עם יוגורט, שקדים קלויים, לימון, כוסברה, פטרוזיליה ועגבנייה (36 שקלים).
במנת הסרדינים היו שלוש ברוסקטות קטנות, ועליהן דגיגים שנכבשו בעידון. שפע קוביות קטנות של עגבנייה בשמן זית טוב, קצת שום, מלח אטלנטי גס ומעט פלפל חריף, היו הרכיב המשלים. זו מנת ים תיכון קלאסית, שטעמיה יכולים לסחוב בקלות אל הגס, שלא לומר הברברי, כשלא מטפלים בהם נכון. כאן נתן המינימליזם את הטון. נדמה שאפילו אפשר היה לתת עוד קצת פלפל חריף, שינשוך קצת.
גם הסינטה הלכה אל העדין. זו הייתה מנה זערורית, של מעט נתחים דקיקים מאד, בעובי נייר ממש. הכבישה הייתה מוחשית, ובאותה נשימה מעודנת. הטענה היחידה שלנו כאן מכוונת לכמות. אפשר היה לתת שם עוד קצת. מסלט העדשים התפעלנו פחות. היה בו כל מה שצריך להיות במנות מהסוג הזה, אבל להבדיל ממנת הסרדינים למשל - שבה איכויות חומרי הגלם קרנו החוצה, והחיבור שימח את החיך - כאן זה לא קרה. מנה תקינה, לא יותר.
קורנדביף (55 שקלים) ופסטה שחורה בציר סרטנים ויין לבן (73שקלים), הרכיבו את הסט הבא. הקורנדביף הפציץ איכויות והיה המנה הטובה ביותר בארוחה. בשר כבוש מוצלח במיוחד, על לחם, עם איולי נהדר ואיתו רוקט, צנוניות וצ'ילי, שהביאו את החריף-מריר-רענן. הביחד בנה סימפוניית טעמים קטנה ומקסימה.
הפסטה השחורה הטרייה הוגשה בציר טוב של סרטנים ויין לבן. היא הייתה מוצלחת. הציר שמר על שיווי משקל נכון בין מגע ימי מעודן לארומטיות ולחומציות של היין. החלמון הנא, אותו הוסיפו בהגשה, העשיר את המרקם בלא להכביד. בניגוד לקורנדביף, כאן היה איפוק, שהזכיר יותר את מנת הברוסקטה סרדינים. מוס שוקולד ולרונה (32 שקלים), עשיר, מדויק וטוב, סגר את הארוחה, לצד קנקן קפה FRENCH PRESS (אין ב'חלוצים' מכונת אספרסו).
טעים בחלוצים 3. לא טעים מהז'אנר המהמם והמורכב, החושף כישורי שף וירטואוזיים ומנות מעובדות מאוד. טעים מהסוג הביתי והצנוע, זה שברגעיו הטובים ממצה נכון את המרב מחומרי גלם ראויים והופך את הבסיסי למהנה. נכון, לא כל המנות כאלה, אבל גם אלו שלא, מצליחות לשמור על רף בסיס ראוי.
וישנו, כאמור, גם הוייב המתוק ההוא; וייב של מקום קטן, חף מגינונים אך מוקפד, הרחק משאון הסצנה הכוחנית והסואנת, רחוק שנות אור תודעתיות מאוליגרכיית המסעדנות עתירת הממון. איך היו קוראים לזה באיטליה, המכורה של קולינריית החלוצים 3? סימפטיקו!
החלוצים 3. רחוב החלוצים 3, שוק לוינסקי, תל אביב. 03-5231016. לא כשר
חשבון:
