טעימת השבוע מוקדשת ליינות יקבי רמת הגולן, שיצאו באחרונה לחנויות. היא כוללת את יינות תת הסדרה "השמורה", בסדרת גמלא, ושני יינות ירדן חדשים.
"השמורה" היא תת סדרה של גמלא, סדרת הביניים של היקב, שמטרתה לספק יינות VALUE FOR MONEY. ב"השמורה" נעשה שימוש, בין השאר, בענבים שאינם שגורים ביקב לייצור על תקן יין זני: טמפרניו ונביולו. פרט לכך היא כוללת קברנה סוביניון ומבעבע "ברוט NV". למעט המבעבע, הסימפטי, שלושת היינות האחרים הם אכזבה של ממש. הם אינם מצליחים לספק את ליטרת התמורה לכסף המקובלת בגמלא.
"ירדן בלאן דה בלאן", ספינת הדגל של המבעבעים המקומיים, איכותי וראוי, כתמיד. "ירדן, קברנה סוביניון, כרם אלרום 2009" מתגלה כיין סגור מאוד, יותר פוטנציאל מיין, נכון לכרגע. לכשיתפתח, תוך שנתיים מהיום לכל הפחות, הוא צפוי להצטרף לקודמיו מכרם זה, ולהיות יין איכותי בהחלט.
לחיים!
רמת הגולן, גמלא, "השמורה", קברנה סוביניון 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי קברנה סוביניון ממספר כרמים ברמת הגולן ואחד בגליל העליון. 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום ארמגני. באף פרי שחור ותבלינים. גוף בינוני. 14.5% כוהל בנפח.
כמה? 86 שקלים.
הכי מתאים ל: נקניקיות, קבב והמבורגר במנגל.
דבר המבקר: מקבילו הקלאסי של היין הזה, קברנה סוביניון גמלא לדורותיו, הוא מהיינות היעילים והמוצלחים מסוגם בתעשייה. הקברנה הנוכחי אינו רע, אבל חסרים בו אופי ונפח; מידה של נוכחות וממשות. הוא לא מצליח לספק את חוויית התמורה המצוינת לכסף של קברנה גמלא, ולכן, למרות שכאמור אינו יין בעייתי או רע, הוא אכזבה.
תמורה לכסף: 2/5 (לא משהו).
ב-9 מילים: קברנה גמלא הקונבנציונלי, תמורת אותו סכום בערך, יותר עדיף.
רמת הגולן, גמלא, "השמורה", טמפרניו 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי טמפרניו מכרם עינות יונתן בגובה 700 מ' מעל פני הים. 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום רך ושקוף, באף דובדבנים ופרי שחור, גוף בינוני. 14.5% כוהל בנפח.
כמה? 82 שקלים.
הכי מתאים ל: ארוחת טאפאס.
דבר המבקר: זהו הבציר הראשון של יקבי רמת הגולן לזן זה, שמקומו הטבעי בספרד. לא יין רע, אבל גם לא באמת טוב. יש בו איזו רכות ואיזו אקספרסיביות, אבל יותר מכל הוא מייצר את התחושה שברמה"ג עדיין לומדים את הזן. יש מספיק יינות ספרדיים על בסיס טמפרניו, המתומחרים בהרבה פחות כסף ומספקים תמורה טובה יותר.
תמורה לכסף: 2/5 (לא משהו).
ב-14 מילים: עדיף להתייחס ליין הזה כסוג של יציאת בוסר של רמה"ג. הוא ישתפר בבצירים הבאים.
רמת הגולן, גמלא, "השמורה", נביולו 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי נביולו מכרם אודם שברמת הגולן, בגובה 1200 מ' מעל פני הים. 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום, נוטה לשקוף. באף פרי אדום ושחור. גוף בינוני. 14.5% כוהל בנפח.
כמה? 82 שקלים.
הכי מתאים ל: קוק או ואן (עוף ביין), כבד עוף ביין אדום וחמאה.
דבר המבקר: מקורו של זן הנביולו הוא באזור פיימונטה, שבצפון מזרח איטליה. הטובים מבין יינות הבארולו והברברסקו, שמפיקים ממנו, הם לא פחות ממתת אלוהה. הגמלא הנוכחי לא ממש מרגיש ככה. יש בו איזו מתינות יתר, משהו שמתקשה להתפתח בחיך ולא מצליח לספק חוויית לגימה משמעותית, שיש בה עומק ו/או נפח. אם על הטמפרניו, קודמו שתואר קודם, אפשר היה להגיד שאיננו טוב אבל גם אינו רע - היין הנוכחי סתמי. חבל.
תמורה לכסף: 1.5/5.
במילה אחת: אכזבה.
רמת הגולן, גמלא, "השמורה", ברוט NV
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: מבעבע על בסיס ענבי שרדונה ופינו נואר במינונים שווים. 12 חודשי התיישנות על משקעי השמרים. צבע זהוב ירקרק. באף הדרים ופרחים. 11.5% כוהל בנפח.
כמה? 69 שקלים.
הכי מתאים ל: סושי.
דבר המבקר: בניגוד לקודמיו בסדרה, שבהחלט מאכזבים, ברוט NV מספק את הסחורה. הוא מבעבע לא יומרני וסימפטי, נעים ללגימה, שלא אמור להתבייש ליד מקבילי תמחור מיובאים (פרוסקו למשל).
תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).
ב-3 מילים: מבעבע מקומי חביב.
רמת הגולן, ירדן, בלאן דה בלאן 2007
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: מבעבע על טהרת ענבי שרדונה מצפון רמת הגולן. יוצר על בסיס שיטת שמפיין (בציר ידני, סחיטה של אשכולות שלמים ותסיסה שנייה בבקבוק). 5 שנות התיישנות על השמרים. 12% כוהל בנפח.
כמה? 131 שקלים.
הכי מתאים ל: דגים ופירות ים ברטבים עשירים.
דבר המבקר: המבעבע המושקע בישראל מספק גם הפעם את הסחורה. באף הדרים ופרחים. החיך עשיר, מורכב, משכנע. מבעבע שכייף אמיתי ללגום.
תמורה לכסף: 3/5 (טובה. מבעבע יקר אבל ראוי).
ב-7 מילים: הרולס רויס של מבעבעי התעשייה מכה שנית.
רמת הגולן, ירדן, קברנה סוביניון, כרם אלרום 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי קברנה סוביניון מכרם אלרום, שגבהיו נעים בין 1100 ל- 1700 מ' מעל פני הים. 18 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום כהה. באף פרי אדום ושחור טבק ושוקולד. גוף בינוני נוטה למלא.
כמה? 194 שקלים.
הכי מתאים ל: סטייק אנטרקוט או סינטה.
דבר המבקר: יותר מכל בולטת צעירותו של היין הזה. הוא, בבירור, סגור עדיין. הטאנינים דומיננטיים מאוד. הפוטנציאל שלו נראה לא רע בכלל, כקודמיו האיכותיים מכרם אל רום. יש לו גוף טוב, חמיצות ראויה. כדאי להמתין שנתיים לפחות, לפני שחולצים את הפקק.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
ב-3 מילים: עתידו עדיין לפניו.