ביקורת יין: המרשים, השמייח והמפוקשש

ארבעה יקבים מקומיים – ויתקין, סגל, פלם וגבעות – נכנסו לסקירה השבועית של אבי אפרתי. מסקנות אחרי הטעימה: יש מאכזבים, אבל גם מצטיינים

  • יין
אבי אפרתי

שישה יינות מקומיים חדשים נפתחו לרגל סקירת השבוע. בקבוקים מארבעה יקבים, שכולם סיפקו בעבר יינות טובים עד מצוינים. יש אכזבות, אבל גם הצטיינויות. נתחיל מהאכזבה הברורה: ארגמן 2009 מכרם דובב, בסדרת "רכסים" של סגל, הוא היין המפוקשש של הטעימה. שטוח ולא מרשים. היינות הבאים בסקירה מגיעים מיקבי בוטיק מוערכים. שני היינות מסדרת "רזרב" של פלם - קברנה סוביניון ומרלו, עושים, כמו תמיד, את שלהם. שניהם מצוינים. "מצדה 2010", יין הדגל של גבעות, עשוי במקצועיות ברורה, כרגיל ביקב השוכן מעברו השני של הקו הירוק. אלא שהפער בין היין, הסימפטי כשלעצמו, למחירו, מוגזם למדי.

סוגרים את הסקירה שני החדשים של ויתקין. "מסע ישראלי לבן" הפך בשנים האחרונות למרענן הרשמי של האביב, וליין המיטיב להגדיר את המושג "שמייח", בהקשריו החביבים ביותר. גם השנה. בלנד לבן צנוע ומקסים. זו הפעם השלישית שיקב ויתקין משחררים את יין "שורשים" שלהם. "ויתקין, שורשים ג' 2008" הוא, חד משמעית, מהיינות המרשימים ביותר ששוחררו לשוק המקומי בשנה האחרונה. לרוכשים-משקיעים (מדובר ביין יקר) יש לשים לב, שעתידו עודו לפניו. כמו תמיד כשמדובר ביינות דגל, סעיף התמורה לכסף הושמט ביינות הרלוונטיים. לחיים!

טיפול ללא כאב

הטכנלוגיה בנעליים שתציל אתכם מכאבי הגב והברכיים

לכתבה המלאה

סגל, רכסים, כרם דובב ארגמן 2009

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי ארגמן מכרם דובב, על פסגת הר גודרים. ארגמן, למי שזוקף גבה, הוא זן שפותח בישראל, על בסיס הכלאה בין קריניאן וסוסאו. 18 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון חדשות, 65% מהן צרפתיות ו-35% אמריקאיות. צבע אדום כהה מאוד, נוטה לשחור. באף פרי אדום ותבלינים. גוף מלא. 13.5% כוהל בנפח.

כמה? 100 שקלים.

הכי מתאים ל: תבשילי בקר.

דבר המבקר: מתפוצץ באף ובתקיפה ראשונה בחיך מחד; נעלם ומתגלה כשטוח וקצר מדי בהמשך. היינן, אבי פלדשטיין, כבר קנה את עולמו הודות לכמה יינות שיצר ב"סגל", כשבראשם, כמובן, ה"לא מסונן". היין הזה לא ייזכר כאחד המבריקים שלו.

תמורה לכסף: 1.5/5.

בחמש מילים: כבר היו ל"סגל" טובים מזה.

פלם, מרלו רזרב 2010

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 85% מרלו ו-15% קברנה פרנק מכרם דישון. כל זן התיישן 12 חודש בנפרד בחביות עץ אלון צרפתי, 30% מהן חדשות ו-70% בנות שנה-שנתיים. לאחר מכן התיישן היין בבקבוק 10 חודשים נוספים בטרם שוחרר, בימים אלו, לחנויות. צבע אדום כהה. אף מתובל, מעט מינטי. גוף בינוני. 15% כוהל בנפח.

כמה? 175 שקלים.

הכי מתאים ל: תבשילי קדירה על בסיס בקר או כבש

דבר המבקר: בחודשים האחרונים אנחנו מגלים בהנאה את המרלו הישראלי החדש, במובניו הטובים. המרלו מכרם שעל של כרמל היה הראשון להפציע. אחריו הגיע המרלו מכרם מנרה של רקנאטי. שניהם מצוינים, אף אם שונים לגמרי זה מזה. קבלו את הבא בתור - אלגנטי, מורכב, מלא אופי והכי חשוב: עם אפס חנופה. להבדיל משני הקודמים, המרלו הזה יהיה במיטבו בעוד שנתיים (עם פוטנציאל התיישנות של חמש עד שבע שנים). כשזה יקרה, הוא יהיה נהדר.

תמורה לכסף: 3/5.

בארבע מילים: קנו עכשיו, התאפקו שנתיים.

פלם, קברנה סוביניון רזרב 2010

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 85% קברנה סוביניון מכרם דישון וכרם בן זמרה בגליל העליון, מחלקות בעלות יבולים נמוכים; ומרלו ו-6% קברנה פרנק מכרם דישון. כל זן התיישן בנפרד במשך 14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות (60% מהן חדשות ו-40% בנות שנה עד שנתיים). לאחר יצירת הבלנד התיישן היין בבקבוק 10 חודשים נוספים. צבע אדום כהה. באף פרי אדום ושחור ומעט ירקרקות. גוף בינוני. 15% כוהל בנפח.

כמה? 175 שקלים.

הכי מתאים ל: סטייקים.

דבר המבקר: יין מצוין, שגם הוא, כקודמו, זקוק להתיישנות בת שנתיים לפחות כדי להתחיל להיפתח ולחשוף את כל הגלום בו. גם עתה, בעודו צעיר יחסית, ברור כי הוא בנוי היטב ויש בו מורכבות, עושר ועומק רבים. אולי תשמחו לדעת שאת היין הזה לגמו בבית הנשיא בארוחה החגיגית, שהתקיימה שם במהלך ביקורו של ברק אובמה. האמת? לא ברור למה דחוף היה לפתוח דווקא אותו ולא לפנות ל"קברנה רזרב" של פלם מלפני שנתיים. לא נדון בנשגב מן הבינה. כך או כך, צפוי להתפתח כאן יין נפלא.

תמורה לכסף: 3/5.

בתשע מילים: כרגיל, הקברנה רזרב של פלם הוא מהראויים ביינות התעשייה.

גבעות, מצדה 2010

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 40% ענבי קברנה סוביניון מכרם הראל וכרם אש קודש, 30% פטי ורדו מכרם עמק שילה ו-30% מרלו מכרם הר ברכה. 22 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי חדשות. צבע אדום-סגול. באף פרי אדום ושחור, וניל ושוקולד מריר. גוף מלא. 14% כוהל בנפח.

כמה? 210 שקלים.

הכי מתאים ל: סטייקים ותבשילי בקר וכבש.

דבר המבקר: בגבעות יודעים לעשות יין. במיטבם, היינות שלהם בנויים נכון, עשויים היטב, אלגנטיים מאוד. היין הזה עונה על כל הפרמטרים הנדרשים והוא טוב בהחלט, אם כי נדמה שבהתחשב בעובדה שהוא "יין דגל", מדובר ביין שהוא, לטעמי, קצת טכני מדי, קרי: הכול בו עשוי כמו שצריך, ואפשר בהחלט ללגום ממנו, אפילו להנאה, אבל נדמה שחסרים בו קצת עומק, קצת תלת מימד, בוודאי על רקע היותו היין היוקרתי והמושקע של היקב. גם אם נעים ללגום ממנו, הוא מעט מאכזב לפיכך.
בשש מילים: הזולים יותר של גבעות מומלצים ממנו.

ויתקין, מסע ישראלי לבן 2012

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: לבן יבש על בסיס 30% ענבי רוסאן, 30% ויונייה, 30% קולומבאר ו-10% גוורצטרמינר ממורדות הרי ירושלים והר הכרמל. כל זן הותסס בנפרד במיכלי נירוסטה, למעט מחצית מהוויונייה, שהותססה בחביות חדשות של עץ אלון צרפתי. צבע זהוב. אף ארומאטי מאוד (הדרים, עשבוניות, דבש). 12% כוהל בנפח.

כמה? 75 שקלים.

הכי מתאים ל: דגים, עוף, פסטות, בראנץ' ופיקניקים אנינים.

דבר המבקר: לבן יבש ארומטי מאוד, שכל אחד מהזנים מספק נדבך כלשהו לחטיבת השמחה, הממלאת את החיך במהלך הלגימה. הבחירה ברוסאן ובקולומבאר - זנים מקובלים פחות בתעשייה המקומית, אבל מתאימים מאין כמותם למזג האוויר כאן – יותר ממשמחת. על אף היעדר יומרה ותמחור מתון, זהו יין שמצליח לשלב עליצות ואופי; להיות בן לוויה ראוי לארוחה מחד, ובאותה נשימה לספק עונג צרוף, כשרוצים לסדר קצת את הראש, בלי אוכל, אחר הצהריים, ביום אביב שמשי.
תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).

בשבע מילים: הבלנד הלבן המקומי הכי משמח, נכון לעכשיו.

ויתקין, שורשים ג' 2008

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין הדגל של ויתקין מבוסס על קריניאן ופטיט סירה, שמוצאם בכרמי בעל בוגרים, וכן סירה, פטי ורדו וקולומבאר. 20 חודשי התיישנות בחביות בנות 350 ליטרים, ו-22 חודשי התיישנות נוספים בבקבוק. היין מולא ללא תהליכי סינון, ועשוי לפתח משקעים טבעיים. צבע אדום נוטה לשחור. אף רב עוצמה, ובו פרי אדום ושחור, תבלינים, טבק ועור.

כמה? 260 שקלים.

הכי מתאים ל: ארוחות מורכבות ומושקעות על בסיס בקר וכבש.

דבר המבקר: זו השנה השלישית שויתקין, מהיקבים האיכותיים ביותר כאן, מייצרים את בלנד "שורשים" המושקע. זה יין מרשים, שיש בו את כל מה שמצפים מבלנד דגל יוקרתי, העשוי מהזנים הנכונים ומטופל על ידי האנשים הנכונים. מלא רבדים, עשיר, מרתק, מעולה ביותר; וכל זאת, כשברור שבשלב זה הוא עדיין בבחינת "שורשים בייבי". קנו אותו עכשיו והתאפקו שנתיים, אם לא שלוש. פוטנציאל ההתיישנות, בתנאים הולמים לפחות, יכול להגיע ל-8-10 שנים.

בשלוש מילים: מטובי היינות בתעשייה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully