אף פעם לא הבנתי את העניין הגדול שיש בארץ בכל מה שקשור לכדורגל. אחת הסיבות העיקריות לכך טמונה אולי בעובדה, שאני אוהב לעשות ספורט, ולא אוהב לראות ספורט. במיוחד לא לראות כדורגל ישראלי, המתאפיין במהירות נמוכה עד כדי נחירות קצובות, עם בקבוק בירה מבוזבז ביד.
אם הייתי צריך להמציא מכשיר הקלטה לכדורגל ישראלי, הייתי מתחיל להקליט את המשחק, מחכה רבע שעה, ואז מקרין אותו במהירות, שתייצר אשליית משחק בסגנון אירופאי קלאסי. פתאום המשחק נהיה יותר מעניין, וככה סובלים פחות זמן את המציאות העצלנית.
בראשון לציון, לעומת זאת, משחקים כדור יד. זה בדם שלהם. הם אוהבים את משחק הכדור הזה בסגנון סופר מהיר, מלא עניין, פיזי עד כדי כאב. אחרי כל אליפות כדור יד בין הפועל למכבי, בני העיר הולכים מכות נמרצות, כולל התערבות משטרה ופצועים. מבחינתם, כל משחק אליפות הוא על החיים והמוות.
הפינה של דוד נמצאת באמצע שכונת מגורים ברחוב ירושלים. המסעדה בנויה על הכביש, מתחת לבית של דוד. כלומר, דוד בסך הכול הרחיב את הבית לכיוון המסעדה הקטנה שלו. אפשר למצוא פה אוכל לכל כיס. יש שווארמה מאוד טעימה, אם כי לטעמי, חסר בה מעט תיבול והיא אינה זולה בכלל.
מעל לדלפק אפשר לראות רשימה מכובדת של מאכלי דרכים. את מחירי המנות כתבו בכתב יד של רופאים - פעמיים הייתי צריך לבקש תרגום. מי שמנהלת את המקום היא שושי, שדואגת לכל לקוח, מההזמנה ועד קבלת האוכל. ופה קרה משהו בלתי צפוי: כשהתחלתי לשאול יותר מדי שאלות, שושי פשוט זיהתה אותי. היא שמה לב שבאתי במונית, והכול התחבר לה. בפעם הבאה אני מסתיר את המונית ושואל חופשי. מקסימום אחשב נודניק מצוי.
בכל מקרה, בכניסה לפינה של דוד אל תפספסו את בר הסלטים החופשיים. מצאתי שם סלט חצילים טרי, סלט תורכי עם חצילים, סלט כרוב מוחמץ, ירקות כבושים, מחית שום עם לימון, בצל עם קצח בטעם מפתיע, ועוד.
אחרי התלבטויות בחרתי בבגט סביח עם שתי ביצים. תבקשו מראש לשים יותר חציל, סדרו לכם את הבגט, ואז תבקשו משושי לארוז הכול. על הדרך, אל תתביישו לבקש צ'יפס בקערית, כי תוספות לא עולות פה ושושי נדיבה. ככה דודי לימד אותה. בגלל שמדובר בבית פרטי, שהפך למסעדה, אתם יוצאים מהכניסה ועולים למרפסת, לשבת כמו שצריך ולאכול. 19 שקל בלבד לבגט עם הסלטים והצ'יפס. בתיאבון.
הפינה של דוד. ירושלים 22 ראשון לציון. 050-9144449. שעות פתיחה: א'-ה' 09:30-21:30. כשר למהדרין, בית יוסף.