פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המונה טועם: חומוס בן סירא ירושלים

      קובי רובין מחליף את המונית בדיווש מאומץ על אופניים, ומגיע עד חומוס בן סירא, שעליו שמע רבות. מה רבה היתה אכזבתו כשקיבל מנה יקרה מדי בתוך מרקייה זעירה מדי

      אחרי הרבה זמן שלא דיוושתי על האופניים, אני מחזיר את עצמי לכושר הגבוה ששמרתי עליו שנים רבות. אחת מאהבותיי ברכיבה קשורה לכיבוש עליות שלא נגמרות. מאבק סיזיפי מול עליות שמרגישות כמו קיר. אין הרבה דברים שמרגשים אותי, כמו עלייה על הר מבלי להוריד את הרגל אפילו פעם אחת, גם אם זה לוקח שעה שלמה. את העלייה לעבר הר הצופים אפשר לתאר כקיר ראוי לכיבוש. כביש תלול כל הדרך, עד למעלה.

      אחד החוקים הקבועים שלי ברכיבות הוא לאכול טוב במהלך הרכיבה. אין סיבה לאכול גרוע כל השבוע, רק בשביל ללעוס חטיף בריאות מעופש במהלך הרכיבה. עדיף לאכול בריא כל השבוע, ואז אחרי המאמץ המתוכנן, להתפנק על חטאים קטנים (במנות גדולות במקרה שלי).

      התאספנו בבית של חבר ירושלמי. אני, את תפקיד המאסף בקבוצה, ממלא באדיקות. פעם, בזמן עלייה שלא נגמרת, אמר לי אחד החברים: "תעשה את העלייה בקצב שלך. לאט לאט". עניתי לו, שאין אצלי מהירות אחרת. בכל מקרה, אותי תמיד אפשר לזהות במהלך הנסיעה על פי קריאות השבר "מתי אוכלים?". אני לא מוותר על מקום טוב לאכול בו.

      חומוס בן סירא המונה טועם (קובי רובין)
      "לחומוס טוב אין מניירות של שליכטה" (צילום: קובי רובין)

      אחרי שהספקנו לעלות על הר הצופים, והגענו עד לרובע היהודי, הירושלמי הציע לאכול חומוס בבן סירא. אני שומע על המקום הזה כבר כמה שנים. כיוון שהייתה הסכמה די גורפת על חומוס, עצרנו שם. המלצרית הסתכלה עלינו כמו על עדת קרנפים צבעוניים, והתמידה לא ליצור קשר עין עם כולנו. זה לא עזר לה: באנו לאכול, את מלצרית בחומוסייה, לקוחות לפעמים מגיעים גם בצבעים שונים, כולם משרתים את כולם בחיים, תתמודדי.

      המקום לא היה מפוצץ, אבל מלצרית שלא רוצה לעבוד אינה מחזה מוזר בארצנו הקטנה. אחרי חצי דקה של הלם היא הפטירה לכיווננו הכללי, שאת ההזמנה היא תיקח רק במרוכז. הסברתי לה בחיוך שזה לא ילך. לא היה מספיק מקום בחוץ, ונאלצנו להתחלק לשולחנות בפנים ובחוץ. למזלנו הייתה במקום מלצרית נוספת, ארוכת שיער, שלקחה פיקוד. הרי גם ככה לוקחים את המנות מהדלפק. לא מסובך מדי.

      את ירושלים אפשר לחלק תודעתית לפי המחירים. יש מקומות, כמו בן סירא, שלא מנסים להתנחמד לחלק הגדול של הירושלמים, ולכן המחיר מלכתחילה לא ידידותי. מנת חומוס בצלחת, או יותר נכון להגיד קערה קטנה של מרק, ובה מעט מאוד חומוס, עולה 24 שקלים. לא קל על הכיס בכל קנה מידה. מה גם שכלי ההגשה הזה לא מתאים לכלום, בטח לא לחומוס. אתה נאלץ לנגב אנכית.

      עוד דבר: במהלך הגשת המנות שמתי לב לאופן שבו הבחורה בדלפק מרימה את הכף בכבדות מהסיר, מניפה קלות אחורה, ומטיחה את החומוס לתוך המרקייה. לחומוס טוב אין מניירות של שליכטה. אין סיבה להטיח ככה חומוס לתוך צלחת. ולא, לא מעניינת אותי העובדה, שהגענו בערב. תירוצים זה לילדים קטנים, בטח במחיר המוגזם בכל קנה מידה.

      חומוס בן סירא הצליח להגיע אצלי למקום הראשון מלמטה. רוב האנשים בעולם חושבים שההפך של אהבה - זו שנאה. מבחינתי, זה לא נכון: ההפך של אהבה זו אדישות. אחד מחבריי הרוכבים שאל אותי מה דעתי על החומוס. הודעתי לו שאין לי מה להגיד, פשוט אין לי מה להגיד בכלל.

      חומוס בן סירא המונה טועם (קובי רובין)
      חומוס בן סירא. השאיר את המונה אדיש

      חומוס בן סירא. בן סירא 3, ירושלים. 054-7542954 . שעות פתיחה: א'-ה' 01:00-11:00, ו' 11:00 עד שעה לפני כניסת השבת, מוצ"ש משעה אחרי יציאת השבת ועד 02:00. כשר.