טעימת השבוע מוקדשת לשני יקבים מאיזור לנגדוק בדרום צרפת. היא כוללת ארבעה יינות של יקב קלו מארי (Clos Marie) מאיזור פיק סאן לו (Pic Saint Loup) ושני יינות של דומאיין מוסקאיו (Domaine de Mouscaillo) מהכפר Roquetailledes שבאפלסיון Limoux.
מדובר ביינות טובים מאד עד מצוינים שאינם שגרתיים. הם נוטים לאתגר את החיך באופן אליו הוא מורגל פחות, בוודאי למי שנחשף בעיקר לקלאסיקות של צרפת; בוודאי ליינות ישראליים...
שני יינות טובים מאד ושניים מצוינים מגיעים מקלו מארי. הטובים מאד הם "ל'אוליבט 2011", יין הבסיס האדום של היקב ו"מאנון 2011", לבן ייחודי, רזה ומעניין ביותר. "מטארי דה קלו 2006 גפנים בוגרות" הוא אדום דרום צרפתי משובח במיוחד; יין גדול באמת לטעמי; ו"רוזה 2011" של היקב הוא אולי יין הרוזה הטוב ביותר המסתובב בישראל נכון לכרגע. נטול מתיקות, לא עמוס, מורכב ומעניין. 90 שקלים בלבד קונים את הטוב הזה.
בדומיין דה מוסקאיו עושים יינות זניים. שרדונה ופינו נואר שני זני בורגון טיפוסיים, בדרום, שתנאי מזג האוויר בו שונים לגמרי. שני היינות מקסימים. השרדונה מצוין. מורכב, מאוזן, מאופק. הפינו נואר פירותי מאד, מאד לא דחוס, איכותי להפליא, שונה לגמרי מיינות בורגון.
שווה לשים לב ליינות הללו, שפותחים אופק אחר לחיך. ניתן להזמין אותם דרך אתר היבואן או בטלפון: 6133926-052. לחיים!
קלו מארי, רוזה 2011
Clos Marie, Rose 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 50% ענבי גרנאש, 50% סירה. תסיסה במיכלי נירוסטה והתיישנות במשך מספר חודשים טרם הביקבוק. אף מתובל. גוף בינוני. 12.5% כוהל בנפח.
כמה? 90 שקלים
הכי מתאים ל: פסטות, פירות ים, דגים ובשר לבן.
דבר המבקר: העולם מוצף ביינות רוזה. כולם אוהבים לדבר בשבחם. כמה חבל שדי קשה למצוא רוזה טוב באמת. הרוזה של קלו מארי הוא מהורודים הנדירים ההם. ללא מתיקות, ללא עומס, עם חמיצות מה, קצת מרירות בקצה ומורכבות ראויה להערכה. תענוג. 90 שקלים הם לא מעט לכאורה בשביל רוזה. כלום כסף בהתחשב באיכויותיו. תענוג!
תמורה לכסף: 5/5 (נדירה).
בתשע מילים: מיינות הרוזה הטובים ביותר בשטח, אם לא הטוב שבהם.
קלו מארי, ל'אוליבט 2011
Clos Marie, L'Olivette 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד על בסיס 40% ענבי גרנאש, 40% סירה ו-20% מורבדרה. שנת התיישנות במיכלי בטון ומיכלי עץ ישנים. אף ארומטי מאד, עם נוכחות מוחשית לפרי שחור. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 140שקלים
הכי מתאים ל: סטייק טרטר, קדירות וסטייקים.
דבר המבקר: יין הבסיס של קלו מארי חושף דואליות מפתיעה: תיבול בלתי משתמע מחד ונוכחות ברורה למה שבדרום צרפת מכנים Garrigues (חורש טבעי). רק שלהבדיל מהיינות הגדושים לעיתים של דרום צרפת, כאן יש איזו קטיפתיות מפתיעה. חומציות נוכחת מאד, מעט טאנינים, עידון בלתי משתמע. יופי של יין.
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד. להלכה, לא זול בשביל יין בסיס אבל מדובר ביין ייחודי מאד).
במילה אחת (וסימן קריאה): Garrigues!
קלו מארי, מאנון 2011
Clos Marie, Manon 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד לבן על בסיס 70% ענבי גרנאש לבן ואפור, 20% ורמנטינו, 8% קליירט ו-1-2% מוסקט. תסיסה במיכלי נירוסטה והתיישנות קצרה על משקעי השמרים בטרם סינון. באף פרחים. גוף קל-בינוני. 12.5% כוהל בנפח.
כמה? 155שקלים
הכי מתאים ל: אויסטרים, שבלולים, מנות קרות מן הים.
דבר המבקר: מלבן של הדרום מצפים להיות סוג של שאטונף דו פאפ. אף סרוח כמעט, גודש עצום, מורכבות וקשיחות בלתי רגילות בחיך. מרחרחים את היין הזה, מגלגלים בחיך ו.. אופס משהו אחר לגמרי מתרחש כאן. בלנד שענביו לא סטנדרטיים, שיש בו מתינות, כמעט רזון. יין ייחודי מאד.
תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).
בשלוש מילים: לבן למתקדמים שבמתקדמים.
קלו מארי, מטארי דה קלו, גפנים בוגרות 2006
Clos Marie, Metarries du Clos Vielles Vignes 2006
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 50% ענבי גרנאש, 30% קריניאן ו-20% סירה מגפנים בוגרות. צבע אדום כהה מאד. באף פרי שחור והמון תבלינים. גוף בינוני נוטה למלא.
כמה? 220 שקלים
הכי מתאים ל: צלעות טלה, תבשילי קדירה על בסיס בקר וכבש.
דבר המבקר: להבדיל מ"ל'אוליבט", יין הבסיס של היקב, כאן יש גם קריניאן. יין עמוק, מורכב, עוצמתי עם תיבול אגרסיבי, שיחזיק היטב, ללא שתלטנות, כל מנת בשר מורכבת שתעמידו מולו. אחלה יין.
תמורה לכסף: 4/5 (לכאורה, יין לא זול; אבל מעטים יינות הדגל הישראליים או מיובאים מקבילי מחיר שיכולים לעמוד מול היין הזה. לכן, מדובר בתמורה טובה מאד לכסף).
בשתי מילים: לנגדוק במיטבה.
דומיין מוסקאיו, אדום 2009
Domaine de Mouscaillo, Rouge 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% פינו נואר. 11 חודשי התיישנות בחביות בנפח 600 ליטר. סינון גס בלבד. צבע אדום כהה. באף שפע פרי אדום רענן. גוף בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 145 שקלים
הכי מתאים ל: סטייקים. קדירות.
דבר המבקר: מסקרן לפתוח פינו נואר שנוצר מחוץ לבורגון, ולא בעולם החדש. בפינו הזה בולטת מאד הפירותיות, פחות המינרליות. זה פינו נואר אחר, רענן, גאריגי וחינני להפליא.
תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).
בשבע מילים: פינו נואר "עולם ישן" שאינו בורגוני כלל.
דומיין מוסאקיו, לבן 2008
Domaine de Mouscaillo, Blanc 2008
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר:100% שרדונה. 11 חודשי התיישנות בחביות בנפח 600 ליטר. סינון גס. צבע זהוב-ירקרק. אף פירותי. גוף בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 145 שקלים
הכי מתאים ל: דגים ופירות ים.
דבר המבקר: שרדונה זני באיזור חם משמעותית מבורגון שאיננו מתקפת פרי וחמאה? ובכן, כן. אין כאן את המליחות הטיפוסית ליינות שאבלי. אם כבר מתכתבים כאן עם הלבנים של דרום בורגון. החמאתיות מתונה מאד. זה לא יין שומני. אין כאן עץ ולא מתקפת פרי. יין מאוזן, מורכב, גסטרונומי עד מאד, אחר.
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).
בארבע מילים: שרדונה ייחודי וראוי מאד.