מסעדת גרינברג נפתחה לפני מספר שבועות באזורי חן, להלן הצפון החדש של תל אביב. שתי דקות מרמת אביב ג', חוף תל ברוך ו"הגוש הגדול". גרינברג שוכנת מול פארק שעשועים ומנסה בכל מאודה לחבר את טאץ' העכשוויות של מקומות תל אביביים מצליחים, כמה ק"מ דרומה משם, להווייה שכונתית "צפונית" (במלעיל). זה ניכר בכל. מצד אחד, מנות הקלסיקה של מקומות מהסוג הזה, הפונים לכולם-כולל-כולם: מקרפצ'יו ופטה, דרך בורגרים ופסטות ועד סטייק ומולים. מצד שני, מנות ילדים, כריכי בית ספר לילדי השכונה למקרה שההורים לא הספיקו להכין וגם אופציית כיבוד לימי הולדת, שתגיע אחר כבוד מגרינברג לפארק השעשועים הסמוך.
גרינברג רוצה מאד להיות, אם כן, הבראסרי בסגנון עדות אזורי חן ושכונות הצפון המבוססות. פעם שכנה שם וול דאן, מסעדת "על האש" ששמה המביך מעיד על העידן בו נוסדה. היום, גם מסעדן שיגיש בגאון לסועדים שיאכלו בגאון סטייקים טוב-טוב-על-האש, לא יעז להעניק שם כזה למסעדת בשרים חדשה; בוודאי כזו השוכנת בצפון המפונפן של תל אביב.
העיצוב של גרינברג צבעוני ושמח, עם המון ויטרינות הפונות החוצה ופינת מעדנייה נחמדת. בחוץ שולחנות ומרחבים שאכן יהיו ידידותיים ונוחים למשפחות על טפן ועגלותיהן. ישבנו בפנים לקראת שקיעה, מוסיקה יוונית לא אגרסיבית מידי התנגנה ברקע הוסיפה ממד של סימפטיה לתחושת הנעימות הבסיסית שיש במקום.
מהתפריט, שכאמור לא מנסה אפילו להיבדל ממקומות אחרים מסוגו, הזמנו טרטר בקר (54 שקלים) וסנדביץ' קורנביף (58 שקלים). הטרטר אכזב. מעט מידי בשר, הרבה מידי קשקושיאדה סביבו. עשבים, פרמזן, שאלוטס, טוגני תפוח אדמה, חרדל שתלטני. כל אלו העלימו כמעט לגמרי את נוכחותו של הבשר. בנוסף, מינוני הבקר היו מבאסים. כך לא אמורה להיראות מנת טרטר במקום שמבקש לייצר תחושה של נדיבות.
הקורנביף היה ההיפך המוחלט. כריך מחולק לשניים עם המון בשר כבוש חם וטוב; קורנביף כהלכתו באמת. ללא מגע אגרסיבי מידי, עם האדמומיות הנכונה. חרדל מתקתק, איולי טוב, ירקות וקורנישונים חברו שם לכריך ראוי מאד, שיכול בהחלט לשמש כמנה עיקרית לארוחה קלה ולא מחייבת, לצד בירה.
עברנו לעיקר. מתודלקים מהצלחת הקורנביף הלכנו על עוד בשר: המבורגר קלאסי (62 שקלים) ומול מרינייר עם צ'יפס (88 שקלים). קציצת הבורגר הייתה תקינה. לא מצוינת או טובה מאד, בעיקר כי לא ניתן היה לחוש שמדובר בבשר משובח ממש, אבל בסדר. הבשר נקצץ לגודל הנכון והיה במרקם הנכון. איכותו הייתה סבירה והמסביב רוטב עגבניות וברביקיו, לצד ירקות היה בסדר.
המולים ביאסו. קערה קטנה, שצריך מידה לא מבוטלת של דמיון ולמען האמת גם קצת חוצפה, כדי לקטלגה כעיקרית. את כל מה שהחסירו במינוני המולים, כאילו החזירו בצ'יפס, שהגיעו בהמוניהם. איכות המולים לא הרקיעה שחקים. ברוטב המרינייר הייתה יותר מידי נוכחות לחמאה ופחות מידי ליין. ביחד עם הצי'פס השמנוניים, שלא טוגנו כראוי, זו הייתה מנה מאכזבת בעליל. טארט טאטין (38) סטנדרטי לחלוטין, בינוני עד בינוני ומטה באיכויותיו, היה הקינוח.
שורה תחתונה: יותר נעים מטעים בגרינברג. בשעתיים שבילינו שם הייתה ויברציה סימפטית באמת. משפחות; בליינים; זוגות; שתיינים; כולם היו שם והאנרגיה הייתה מוצלחת. האוכל, כפי שתואר בפסקאות שממעל, היה יותר מידי ככה וככה. הקורנביף הוא אולי מהטובים מסוגו בשטח והבורגר סטנדרטי אך סביר; אבל שאר המנות סיפקו מידה כזו או אחרת של אכזבה.
אין כאן בעיות זהות של מסעדה בצעדיה הראשונים. זהותה של גרינברג מגובשת מהמסד אל הטפחות וברורה לבעליה, המסעדן צביקי עשת, כשמש ביום קיץ חם. אין כאן גם שום ניסיון לחדש או להמציא מנות יש מאין. כל המנות בגרינברג שייכות למוכר ולידוע, שלא לומר השחוק, בווריאציות קישוט כאלו או אחרות. כדי שגרינברג תהפוך למסעדה ראויה, גם בהקשרים שכונתיים, איכות הביצוע צריכה להתייצב מאד ומנות שנוטות לקוטב הצפוי של הסקאלה, כדוגמת המולים, צריכות להשתנות מהר. למקומות הנהנים ממונופול אזורי כזה או אחר יש נטייה להתאמץ פחות. צריך לקוות שבגרינברג יתאמצו יותר כדי להפוך את המקום לבראסרי ראוי, גם אם שכונתי. כרגע הוא עדיין לא שם.
ביסטרו גרינברג. רחוב אורי צבי גרינברג 25, תל אביב. 03-7414228. לא כשר
