פעם בשנה אני צריך להגיע למס הכנסה להוכיח להם שאני קיים, אותו תאריך קבוע בו אני מפסיד חצי יום עבודה בלעמוד בתור. אם אתם שכירים, אין לכם מושג על מה אני מדבר.
כל הגעה לבניין קריית הממשלה מפתיעה אותי מחדש. יש לי רק דבר אחד להגיד אל מול מסדר הבושה הקבוע בו אתה נשאל שאלות וגופך נבדק במגנומטר. אולי אם הייתם עושים עבודה יותר טובה אולי לא הייתם מרגישים כל כך מאוימים. אחרי מסכת של הרמת חולצה, כן זה האבזם שלי מצפצף, אותה שאלה בכל פעם, לא לשכוח כלום אחרי שהפשיטו אותך מכל דבר מאיים. בודק עוד פעם, כן, זה האבזם, מוריד את החגורה, לא מצפצף, הפלא ופלא, עברתי, ממש בר מזל, תחושת הקלה ועצבים באותה מידה בדיוק.
אם עדיין לא הבנתם, אני לא אוהב להגיע לשם. כל מה שקשור למשרדי ממשלה תמיד מתחבר אצלי לחוסר יעילות. אם אי פעם הייתי משווק כדורים נגד כאב ראש הייתי מעמיד דוכן בכניסה לבניין, 'אדוני רוצה לנסות כדור נגד כאב ראש? אתה תצטרך אותו! קח לך את הכדור עכשיו, הכאב ראש בדרך'. קודם כל צריך לעלות שתי קומות סתם בשביל הספורט, לעבור דרך קניון קטן עם כל מה שאתה לא צריך, כשלמעלה מתגלה תור בלתי אפשרי שרק משרד הפנים יכול היה להמציא.
בקומת הבדיקה הביטחונית עולה השאלה הנשאלת תדיר על ידי כל תושב באזור, מי חשב ששתי עמדות אשנב יכולות לשרת את האוכלוסייה הכי עצבנית בארץ? תושבי תל אביב מצטופפים בתוך נחש אנושי של תסכול אל מול חוסר היעילות, לא עלה על דעתו של איש להרחיב את העמדות ולדאוג לתושבים, באמת מסתדרים עם אשנב לכל 200,000 תושבים?
אחרי שעשיתי את מה שאני חייב, הפעם ההמתנה הייתה נסבלת, הלכתי לכיוון המעלית בבניין, רק בשביל לגלות מזנון בקומה 1. מי אני שלא אבדוק את המקום, אם כבר השקעתי מעל 20 שקלים בחנייה כולל הליכה לא קצרה למקום, החנייה בבניין עלולה לעלות הרבה יותר מזה.
בהגיעי אל המקום קיבל את פני השלט הכי מעצבן: יש מחיר מסובסד לעובדים במקום. חלוקת הנחות מעוותת לגמרי, כשכנראה שקבלן האוכל מסבסד את הארוחות של עובדי המדינה בכספי הציבור הרגיל. על המנה המדוברת פשוטי העם כמוני משלמים 33 שקלים בעוד שעובד המגדל משלם 23.90 שקלים, עובד מדינה נפרד רק מ 21.20 שקלים, כלומר המחיר ההתחלתי נקבע כמחיר המקסימום.
אם כבר אוכל, אז בבקשה שיהיה אכיל, לא דרישה מהשמיים. הרמז הראשון הגיע בדמות בחור יותר שמן ממני שלקח רק מרק. בצעירותי היה לי תואר בביישנות, היום אני לא מוותר ושואל אנשים בפנים. בתור לתשלום שאלתי עם חיוך, מה קרה, דיאטה? הוא הסתכל עליי ואז על האוכל ואמר בסימפטיה, תסתכל על האוכל. איך אני אוהב את הכנות הישראלית. מבטי גלש לכיוון המזנון אל קציצות שהתחבאו בתוך הרוטב, משחקות מחבואים עד בואו של הפראייר התורן. לא רחוק משם היו שניצל מעובד ולידו וצ'יפס שידע ימים יותר טובים .
החלטתי שלא בא לי לאכול מנת ילדים היום. הלכתי על מוסקה אורז וצימעס, מזל שאני אוהב צימעס. אם כבר מישהו במטבח החליט לעשות מוסקה ככה, אז למה לעשות בכלל, יש מין ציפוי שאפשר לראות בצילום שמישהו החליט שזה טעים, אז לא, היו לזה מניירות של סחלה בתנועה, הגועל בשיאו. הזזתי את זה הצידה וזיהיתי חציל, טעמתי, הוא היה קשה ולא מבושל. הבשר היה בסגנון צמיג רדיאלי של מכונית, אפור כזה חזק, לא מאפיין שמזוהה עם משהו טעים או אכיל. האורז לוקשן דה לה בז' היה יבש, וצימעס, טוב, כמה אפשר לטעות עם צימעס. לפחות שיפרתי את הראייה עם הגזר אבל לאוכל זה לא עזר.
בתור שמן כתחביב, יש מעט מיקרים בהם אני לא אוכל את שמוגש לי, במיוחד כשאני מגיע רעב. כששמן רעב, הוא אוכל כשבוי ולא יורד לחידודי טעמים שונים. ועדיין, זו אחת הפעמים הראשונות בעבודתי שהשארתי את המנה על השולחן מבלי לאכול אותה בכלל. בושה כזאת לא אוכלים ולא דורשים עליה כסף. לא הייתי נותן את זה לאנשים שאני שונא.
בכל פעם שמדברים על הנחות לעובדי מדינה קמה צעקה שלהם בנושא. אני מבין שמפריע לכם שמפריע לי שאתם מקבלים את מה שאתם לא נותנים לנו תושבי המדינה. מחירון שמטיב רק עם חלק מהעם מריח לי כמו אפליה. כל עוד אתם תדאגו רק לעצמכם, אני אשים לב לכך ואגיד את זה בקול רם, לא מגיע לכם יותר או פחות. אבל אולי באמת מגיע לכם לאכול את מה שמגישים לכם?
מזנון קריית הממשלה, רחוב מנחם בגין 25, תל אביב. שעות פתיחה: א'-ה' 11:30-15:00. כשר