ביקורת יין: החדשים של דלתון, אדיר ומיה לוצ'ה

    אבי אפרתי נותן סימנים ביינות החדשים של דלתון, אדיר ומיה לוצ'ה"

    אבי אפרתי

    דלתון, רוזה 2013

    בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: רוזה חצי יבש על בסיס 48% ענבי שיראז, 43% קברנה סוביניון ו-9% ברברה. צבע ורוד. באף תותים ו-ורדים. גוף בינוני. 13% כוהל בנפח.

    כמה? 49 שקלים

    הכי מתאים ל: פיקניק!!

    דבר המבקר: את היין הזה לא תגלגלו על החיך בחיפוש אחר ניואנסים ו/או תהליכי התפתחות מרתקים בחיך. הוא נועד ללגימה משוחררת, ביום אביב שמשי, לצד תקרובת פיקניק צנועה ובסיסית: חצילים בטחינה, טבולה, סלט פסטה, כריכי פסטרמי ועוד. מתקתק ומיצי; מסרב לנסות לטעון לכתר 'הרוזה הישראלי האיכותי החדש'. ככזה ובמחירו הצנוע, הוא בהחלט מספק את המחיר.

    תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).

    בשתי מילים: צנוע וחביב.

    (תוכן מקודם)

    השפים המובילים בישראל ילמדו אתכם לבשל - אצלכם בבית

    בשיתוף Foody
    לכתבה המלאה

    דלתון, זינפנדל 2012

    בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי זינפנדל מכרם ספסופה (למרגלות הר מירון). שנת התיישנות בחביות עץ אלון אמריקאיות. צבע אדום ארגמני. באף פרי אדום. גוף בינוני. 15.5% כוהל בנפח.

    כמה? 69 שקלים

    הכי מתאים ל: פסטות ברוטבי שמן זית. כריכים.

    דבר המבקר: זינפנדל מתון יומרה טיפוסי. עגלגל, חינני וחנפני, מאד אמריקאי. לא מהשפיצים הגדולים של היקב הצפוני המוערך אבל לא רע מסוגו.

    תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).

    בשתי מילים: אמריקה סטייל.

    אדיר, שיראז כרם בן זמרה 2012

    בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי שיראז מחלקת הפלאטו בכרם בן זמרה. שנת התשיינות בחביות עץ אלון צרפתיות. צבע אדום עמוק. באף פרי שחור ותבלינים. גוף בינוני נוטה למלא.

    כמה? 90 שקלים

    הכי מתאים ל: נתחי סינטה דקיקים צרובים במחבת. רוסטביף.

    דבר המבקר: עץ, פרי, תבלינים לרוב ומידה של אלגנטיות, כדי שלאף אחד לא תהיינה טענות. ככה זה כשמושא ההשראה הוא יינות שיראז מהתעשייה האוסטרלית. טכני, לא מרגש ועשוי נכון לסוגו ולשיטתו.

    תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).

    בארבע מילים: לאוהבי שיראז (להבדיל מסירה).

    אדיר, A 2011

    בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד על בסיס 65% ענבי שיראז, 25% קברנה סוביניון ו-10% קברנה פרנק מחלקת הפלאטו בכרם בן זמרה. צבע אדום עמוק. באף פרי אדום ושחור, טבק, וניל ועור. גוף בינוני נוטה למלא. 14.5% כוהל בנפח.

    כמה? 120 שקלים

    הכי מתאים ל: סטייקים.

    דבר המבקר: בלנד אדום ישראלי טיפוסי – גוף הבנוי לתלפיות, פירותיות דומיננטית, קצת תיבול, קטיפתיות ברורה ודיוק רב. אלו היינות שהכי אוהבים לשתות כאן. בתוך הז'אנר "עולם חדש" מובהק – מדובר ביין יעיל במיוחד. קהל רב ומגוון יחסית יאהב אותו בהחלט.

    תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).

    בארבע מילים: יין סטייקים ישראלי גנרי כמעט.

    מיה לוצ'ה, רוסו 2011

    בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 90% קריניאן מכרם בעל ללא השקיה בהרי יהודה. 7% פטיט סירה ו-3% סירה. צבע אדום עמוק. באף פרי אדום ושחור, תבלינים. גוף מלא.

    כמה? 140 שקלים

    הכי מתאים ל: סטייקים. קדירות.

    דבר המבקר: קובי ארביב, יינן צנוע מצוות יקב רקנאטי, מתפעל את יקב הבוטיק הזעיר שלו בגג שבבית הוריו באור עקיבא. היינות שלו מושפעים בבירור מהסגנון שמכתיב את הטון ברקאנטי בשנים האחרונות. "רוסו 2011" מושתת על ענבי קריניאן מיקב הבעל המפורסם בהרי יהודה, ממנו מגיע "יין הפרא" המהולל של רקנאטי. גם השנה, "רוסו" של מיה לוצ'ה הוא יין מוצלח במיוחד, ששומר על מידה ראויה של איפוק ומיטיב לבטא את איכויותיו הצרופות של זן הקריניאן. כל סצינה זקוקה לסצינת אינדי ראויה ואיכותית לצידה, כזו שמשוחררת מתכתיבים כלכליים וחופשית ליצור את הטוב בעיניה. "רוסו" של מיה לוצ'ה הוא אינדי ישראלי במיטבו.

    תמורה לכסף: 3/5.

    בחמש מילים: שווה לשים לב לקובי ארביב.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully