זהו. תמה הספירה לאחור. שרונה - מתחם האוכל והבילוי המדובר ביותר בישראל אי פעם, יצא לדרכו. בשבועות הקרובים נהיה עדים למפץ השקות גדול, נוצץ. מסעדות גדולות, מדוגמות, ומרשימות, תצאנה לדרכן. הן תצטרפנה לשוק ההומה, התחרותי והקשה גם כך, במאבק ללכוד את הסועד/בליין המקומי. יהיה מעניין. ז'אז'ו, בר היין החדש של עובד ושני זיתוני, הוא בין הראשונים להיפתח במתחם. סיבוב ערב בשרונה חושף מתחם יפהפה. הבתים הטמפלרים הישנים במקום אכלסו עד לא מזמן משרדי ממשלה וצבא והיו תמצית האפרוריות עלי אדמות. מי היה מאמין שיהפכו פעם לבתי אוכל ומשקה מזמינים במתחם מטופח להפליא.
ז'אז'ו ממוקם בקצה הדרום-מזרחי של המתחם. הגענו לשרונה והתחלנו לשוטט רק כדי לגלות שהדרך היותר קצרה למקום עוברת, בעצם, ברחוב הארבעה ולא במתחם עצמו. ז'אז'ו ממוקם במרתף יין טמפלרי ששופץ. נכנסים, יורדים שני גרמי מדרגות, מתרגלים בהדרגה לאפלולית (חלונות אין כאן), לוקחים אוויר ומתפעלים: וואו!! איזה יופי. מתיישבים, מביטים סביב ומתפעלים עוד יותר. לא זוכר מתי ישבתי כאן במקום המעניק חוויית אווירה כה דרמטית. האפלולית של מרתף יין ישן נמצאת שם; ולצידה העיצוב העדכני-דקדנטי, עם כורסאות לאונג' מחד, כיסאות בר מאידך וכמעט אפס שולחנות/כיסאות לארוחה מן המניין. המעטפת האפלולית בשילוב ההקפדה העצומה, מצוינת הטעם, בפרטים הופכות את ז'אז'ו למקום שמשפריץ סקס אפיל לכל עבר, בקילוחים אדירים.
הדבר הבא שנחשפים אליו, אחרי ההתפעמות מהתפאורה, הוא עוצמות המוסיקה במקום. המיקום בתוך מרתף ענק יוצר בעיית אקוסטיקה מובנית. מוסיקה חלשה הייתה הופכת את המקום, היכול להכיל כשהוא מלא 130 איש, למפגע סאונד קשה ביותר. הדרך היחידה להתמודד עם הבעיה היא לייצר פסקול מוסיקלי עתיר ווליום. יש מי שימותו על זה ויראו בכך עוד נדבך בסקס אפיל המתפרץ של המקום. יש מי שזה יוציא אותם מדעתם. כך או כך, כדאי לדעת: לז'אז'ו לא באים לשיחות נפש או דיונים אינטלקטואליים, בזוג או בקבוצה. הציפיה לשמוע זה את זו, זו את זה או אלו את המלצר/ית ובחזרה, מובילה לכישלון מהדהד. היות ואין דבר שמסוגל להדהד בווליומים האימתניים של ז'אז'ו, נראה שצריך לתקן את הדימוי האחרון ל'כישלון חרוץ'.
מגיע התפריט. הוא כתוב על כריכתו באנגלית ולפיכך מעיינים בו משמאל לימין. קודם היין, אחר כך האלכוהול, בסוף האוכל. אין מדובר במקרה. זו ההיררכיה הברורה בז'אז'ו: יין ואלכוהול תחילה, אוכל אחר כך. בר יין, להבדיל ממסעדה. כל מנות האוכל קטנות עד בינוניות לכל היותר. כמו בבר יין, כולן נועדו ללוות את השתייה; לא להיפך, כמקובל במסעדה.
עיון בתפריט חושף רשימת יינות קטנה ויקרה. רוב הבחירות איכותיות, טובות טעם. הדגש הברור הוא על יינות העולם הישן. לא שאין יינות שלא הייתי משלב, מיד ובדיעבד, בתפריט כאן; אבל מה שיש, בדרך כלל ראוי. מצד שני, זו, כאמור, רשימה קטנה. מבחר יין כה מהודק וקומפקטי מתאים, אם כבר, למסעדה. בר יין רציני ומלא יומרה כז'אז'ו צריך לתפקד כסוג של מקדש בתחומו. כל מי שביקר אי פעם בברי יין אמיתיים ורציניים בחו"ל נתקל בוודאי בספר עב הכרס, המשמש כתפריט יין; עם כמה עמודים המיועדים ליינות בכוסות בלבד וכמה עשרות עמודים, אם לא יותר, לפריסת כלל היינות. לא שדמיינתי שתפריט היין בז'אז'ו יהיה ספר עב כרס; ובכל זאת, למרות הבחירות הטובות, העיון בו מאכזב. רוצים יותר.
הנקודה האחרת הבולטת מעיון בתפריט היין היא המחירים הנקובים בו. לא, אין מדובר בתמחור מהסוג השערורייתי, המספסר בטירוף ביינות מיובאים, כמקובל במספיק מקומות בתל אביב. התמחורים עצמם סבירים ביחס לעלות המקור; רק שהבחירות יקרות. כך למשל, תמצאו ברשימת הלבנים והאדומים יינות ספורים בלבד הנעים סביב 200 שקלים, פלוס-מינוס, האחד. רובם ממוקמים הרחק צפונה משם. יינות זולים ובינוניים בכוס במחיר מפתה? בקבוקים משתלמים בטירוף לשתות מהם עד תום? לא כאן.
זה אומר שלז'אז'ו אין כל כוונה להתמקם בשטח כבר יין צנוע, הפונה לכל אוהבי היין. זה תפריט שמכוון, חד משמעית, לקהל שיכול להוציא הרבה כסף; זה הנוהג לפקוד את הבר במסה הסמוכה, למשל, שם מפרקים כסף רב על אלכוהול ממותג ויוקרתי.
מגיעים לתפריט האוכל, עליו חתומה עדי לוי, שזו לה הפעם הראשונה להוביל מקום גדול ומשמעותי. ייאמר מיד: האוכל בז'אז'ו טוב מאד. זו איננה מסעדה ולא תמצאו ראשונות ולאחריהן עיקריות סטייק או דג. יש אוכל קטן שנבנה בתבונה. הוא עומד במשימת ליווי האלכוהול בדייקנות ובהצלחה רבה. זה אוכל אלגנטי, מוקפד, לא יצירתי במפגיע אבל עם נטייה נחמדת לסיבוב קטן, חינני ושובבני, ברבות מהמנות. ייתכן שמדובר באוכל הברים הטוב בישראל נכון לכרגע.
להבדיל מהיין, רף מחירי האוכל סביר לגמרי. רוב המנות נעות במתחמי ה"ארבעים ו..." עד "שישים ו...". אם באים לשתות ולהתפנן על האווירה, די בשתיים-שלוש מנות, לצד השתייה. אם באים לאכול ממש, צריכים חמש-שש מנות לזוג פלוס קינוח. גם המאסה הזו לא ממקמת האוכל בז'אז'ו כיקר בהשוואה למקובל בעיר. זה מה שתשאירו בכל מקום אחר.
כמעט כל מה שאכלנו היה ראוי. במנת ניסואז סרדינים כבושים (46 שקלים) פורקו רכיבי הסלט הצרפתי הקלאסי לגורמיהם, לצד סלט חסות/עלים קטן ועם סרדינים במקום אנשובי וביצת שליו במקום ביצה רגילה. חביב. "קרפצ'יו סינטה בלאדי מרי" (48 שקלים) חשף פירוק של רכיבי הקוקטייל המפורסם לצד נתחי בקר הנאים. לא שיש דרך מחייבת אחת לערבב בלאדי מרי חייב אבל הרפרנס כאן, עם עגבניה, סלרי, בצל אדום ושוט וודקה, לצד קרפצ'יו בקר איכותי במיוחד, היה חינני ביותר.
קלמרי צרוב עם קרם לימון, שעועית שחורה ושמנת חמוצה (52 שקלים) היה מוקפד וטוב. מנת תמנון עם ראגו צ'וריסו, מורסיז'ה, תפוח אדמה ושרי קונפי (67 שקלים) ייצגה את הצדדים היותר יצריים ופחות מעודנים בתפריט. היה הייתה תקינה לגמרי מסוגה אבל לטעמי המשכנעת פחות ברשימה.
מנת שייטל עם קרם כרובית צלויה וכרוב אדום מזוגג (68 שקלים) חשפה, שוב, שספק הבשר של ז'אז'ו הוא מהטובים בשטח. התוספות היו קורקטיות וראויות, מותירות מקום לבשר המוצלח. פסטה קאוואטלי ריקוטה ושרימפ (62 שקלים) הייתה חביבה מסוגה, גם אם לא מבריקה. עבורי היה שימשה בעיקר כספקית הפחמימות של הארוחה. חתמנו בשוקולד בר (38 שקלים) מצוין, מהטובים בשטח מסוגו. לא מתוק מידי, לא קרמי מידי, עתיר אופי שוקולדי מהסוג הנכון. תענוג.
לאחר כל האוכל הראוי עד מאד הזה אי אפשר היה שלא להרים גבה: למה אוכל טוב כל כך, של שפית כשרונית ומיומנת כל כך, לא זוכה כאן ליותר במה? מדובר, ללא ספק, במהלך מתבקש. ביחד עם הרחבה משמעותית של תפריט היין. שז'אז'ו יהיה באמת למקדש יין מקומי, כמתבקש מהתפאורה והסטיילינג המרשימים המתקיימים בו. לטעמי מתבקשת מאד גם הרחבת אפשרויות הלגימה לכיוון הצנוע והשפוי יותר. נכון לכרגע, להזמין שם בקבוק ב-200 - 180 שקלים זה ללכת על רצפת התפריט. כשכל אלו יקרו, מדובר יהיה במקום הקרוב לשלמות.
נראה שאינני מסכן הרבה כשאני מניח שהצעתי השלישית לסדר היום, זו העוסקת בפתיחת אגף היין גם לטווח המחירים הזול יותר, לא תתקבל ע"י קברניטי המקום. ז'אז'ו, קרוב לוודאי, יהיה לבר יין עם אוכלוסיית יעד ברורה: אמידה ומעלה. זה אומר שהוא יהיה למקום שאינו מיועד לרובנו. התחרות, כאמור, תמוקד בבר של מסה, בחמארה של רפאל, אולי בסיטארה וטורקיז.
ומכיוון שהוא הראשון להיפתח בשרונה, אי אפשר לסיים את הביקורת עליו ללא הגיג על הצפוי לנו כשגלגלי השיניים של המתחם כולו יסתובבו באון. האמת? פחד אלוהים. אלפי כסאות סועד יהיה בשרונה, במקומות גדולים ומושקעים לתלפיות. ברנז'ה של הראל בלו, בעלי סיטארה; ליטל איטלי, מתחם ובו מקומות הסעדה איטלקיים שונים, שמוביל השף יוגב ירוס; קלארו, המסעדה האימתנית של רן שמואלי; ורבים אחרים. כל אלו נפתחים וייפתחו בשבועות הקרובים. כולם מבקשים להצליח בגדול במתחם היומרני, הנוצץ והמבטיח הזה.
מה באמת יקרה? האם הפרויקט אכן יצליח והמתחם כולו, על עשרות בתי העסק שבו, אכן יעלה ויפרח? כמה ממאסת ההשקעה הכלכלית המטורפת הזו אכן תתברר כמוצדקת? הרי לא ברור אם בתל אביב כולה מסתובבת בערב נתון מאסת הסועדים/בליינים הנדרשת כדי למלא את כל המקומות החדשים הללו. מי מהם יהיה אתנו גם בעוד שנתיים ושלוש? מי ייפול בדרך? כמה מהמקומות בתל אביב, ברדיוס קילומטר משרונה, ישלמו אף הם את המחיר? האם לא מדובר בוורסיית ענף ההסעדה המקומי למגדל בבל? יהיה מעניין, זה ברור. אנחנו נהיה כאן כדי לעקוב ולדווח.
ז'אז'ו וויין בר, מתחם שרונה, דוד אלעזר 27, מבנה 116, תל אביב.03-5225822. לא כשר
