השבוע בטעימה יינות מיקבי עמק האלה ומיקב הבוטיק עגור. שני החדשים של עמק האלה רוזה וסוביניון בלאן מספקים מידה לא מבוטלת של אכזבה. שניהם תקינים, עשויים ללא רבב לכאורה, אבל משניהם עוברת נימה של טכניות על חשבון עומק ואופי. שניהם, לפיכך, מאכזבים.
יינות יקב הבוטיק עגור הם סיפור אחר לגמרי. כאן כל העניין כולו הוא עומק ואופי, בצירוף נשמה. הרוזה של עגור הוא מטובי היינות הוורודים של התעשייה המקומית ויין מוצלח במיוחד בפני עצמו. "קסם 2011" של היקב הוא בלנד אדום המספק תמורה מצוינת לכסף וגם "שמירה מיוחדת 2011", יין הדגל של עגור, ראוי ביותר. אלו שמכירים אוהבים ולאלו שאינם - יותר משווה לשים לב ליקב הבוטיק הצנוע והאיכותי של שוקי ישוב. לחיים!
יקבי עמק האלה, Ever Red, רוזה 2013
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: רוזה על בסיס 77% מרלו, 15% קברנה פרנק ו-8% סירה. צבע ורוד חיוור. באף פרי אדום ופרחים. גוף קל-בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 59 שקלים
הכי מתאים ל: כריכים. סלטים. פיקניק.
דבר המבקר: האף מתחנחן. החיך מחרה מחזיק אחריו. יין קליל, מיצי משהו, פירותי ביותר, מתקתק משהו באופן לא מפתיע. מאד קומוניקטיבי. אם הרוזה של עגור הוא הטייק אוף על יינות הרוזה של התעשייה המקומית; הרוזה של עמק האלה הוא-הוא התעשייה המקומית.
תמורה לכסף: 2/5 (בדיוק כמו רוב מקביליו בשטח).
בחמש מילים: (עוד) רוזה ישראלי לא משכנע.
יקבי עמק האלה, עמק האלה, סוביניון בלאן 2013
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 90% ענבי סוביניון בלאן ו-10% סמיון. צבע זהוב. באף פרי טרופי. גוף בינוני. 12.5% כוהל בנפח.
כמה? 86 שקלים
הכי מתאים ל: פסטות, דגים.
דבר המבקר: עגלגל, שמנמן משהו, חמיצות ברורה, פרי מאסיבי. יין תקין לגמרי מבחינה טכנית אבל נטול אופי מובחן או ייחוד. חסר את ממד החדות שסוביניון בלאן במיטבו מספק.
תמורה לכסף: 2/5 (במחיר הזה אפשר למצוא יינות שמספקים תמורה טובה יותר, אפילו מקומיים).
בשלוש מילים: תקין אך שגרתי.
עגור, רוסה 2013
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: רוזה על בסיס %70 קברנה פרנק, %20 מורבדר, ו-%10 קברנה סוביניון; כולם מהרי יהודה. כל אחד מהיינות מהזנים השונים תסס בנפרד בחביות עץ אלון ישנות. צבע ורוד. אף פירותי ומתובל במיוחד. גוף בינוני-מלא. 13% כוהל בנפח.
כמה? 84 שקלים.
הכי מתאים ל: דגים, פירות ים, עוף, פסטה, כריכים בשר וגבינה.
דבר המבקר: יינות רוזה מקומיים הם, בדרך כלל, זוועתון קטן. יינות עתירי פרי וסוכר, תחליפי מיצים ממותקים עם אלכוהול. מעטים יינות הרוזה הראויים בתעשייה. היין הנוכחי הוא אחד מהם. מעבר לפרי הטוב, המאופק והלא אגרסיבי, יש ביין הזה דחיסות יוצאת דופן לז'אנר ומורכבות מפתיעה, משמחת. הוא איננו רוזה קליל וחביב, שינעים את ימי הקיץ; הוא יין-יין, שיש בו אופי אמיתי ולא רק נעים, גם מעניין ללגום ממנו. לכן, האף שאיננו זול, התמורה שהוא מספק טובה מאד.
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).
בחמש מילים: מטובי יינות הרוזה של התעשייה.
עגור, קסם 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד על בסיס %40 קברנה סוביניון, %30 מרלו , %25 קברנה פרנק ו - %5 פטי וורדו; כולם מהרי יהודה. 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון ישנות. צבע אדום. באף פרי אדום ומידה של ירקרקות. גוף בינוני-מלא.
כמה? 84 שקלים
הכי מתאים ל: המבורגר, קבאב טלה, פיצה, קלמרי צרובים.
דבר המבקר: פרי מצוין, חומציות ראויה, מגע של טאנינים רכים יחסית, מידה מפתיעה של מורכבות ואלגנטיות יחסית לקבוצת המחיר. ההתיישנות הנוספת בבקבוק מוסיפה ממד של עומק. כל מה שיש בבלנדים האדומים המקומיים, עם ערימה של אופי. תמורה מוצלחת במיוחד לכסף.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).
בשלוש מילים: יופי של יין!
עגור, שמירה מיוחדת 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד על בסיס % 55 קברנה סוביניון, %20 מרלו, %20 קברנה פרנק ו- %5 פטי וורדו מהרי יהודה. 18 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון ישנות ובנות שנה אחת. צבע אדום עמוק. באף פרי שחור ועשבים. גוף מלא. 14% כוהל בנפח.
כמה? 126 שקלים
הכי מתאים ל: ארוחות מושקעות על בסיס בשר בקר או כבש.
דבר המבקר: יין הדגל של עגור הוא בלנד בורדולזי אלגנטי, קטיפתי משהו. זה יין מאוזן, רב רבדי, עם פרי טוב, אינטנסיבי אבל לא דחוס מידי, שמותיר אפטר אפקט מכובד בחיך. מספק תמורה שללא ספק עולה על מקביליו הבלנדים הבורדולזיים הרציניים של מרבית הירבים המקומיים.
תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).
בחמש מילים: בלנד ברודולזי ישראלי שמצליח להתאפק.