פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אבי אפרתי בבלזק: כנגד כל הסיכויים

      לקראת סוכות הדרים אבי אפרתי לבלזק הוותיקה באשדוד וגילה אוכל ביסטרו צנוע וטוב שמתומחר בהגינות, בעיר שעדיין מלקקת את פצעי "צוק איתן"

      מות בבלזק (יח"צ , בלונדי אלינור וולף)
      טעם של פעם (צילום: בלונדי אלינור וולף, יח"צ)

      50 ימי "צוק איתן" היו מכה קשה לענף המסעדות בכל הגזרה המשתרעת מהמרכז דרומה. מסעדני תל אביב כולם מלקקים ועוד ילקקו חודשים רבים את פצעי הקיץ הזה. במקום שיהוו חודשי שיא, הורידו יולי-אוגוסט האחרונים את התפוסה במסעדות המרכז בכ-70%. כולם סובלים, החלשים וחסרי הגב מפרפרים, ואם בתל אביב ירדה התפוסה לכ-30% מהרגיל, בדרום היא נעצרה לכמעט אפס. באשדוד, באשקלון ובנגב חטפו עסקי ההסעדה בענק בשל שבועות ארוכים בהם התנהלו במציאות של 'אין יוצא ואין בא'. עכשיו מלקקים את הפצעים ומקווים לטוב; לפני הכל – לשקט.

      לרגל סוכות וימי הטיול הרבים של מה שנהוג לכנות 'המוני בית ישראל' החלטנו לצאת ולפרגן למסעדה דרומית. הרבה התלבטויות בנוגע לזהות המסעדה הנבחרת לא היו. בלזק, הביסטרו של השף נתי שפריר, פועל שנים ארוכות באשדוד ושורד כנגד כל הסיכויים. עקביות, עקשות, אמונה עמוקה בדרך; כל אלו ועוד נוכחים שם. בארץ שבה כל כך הרבה מסעדות נסגרות חדשות לבקרים, העובדה שבלזק איתנו אינה דבר של מה בכך.

      בדרך מהמרכז, שמתבררת כקצרה הרבה יותר ממה שנדמה, אני מרגיש אי נוחות קלה. באנו כדי לפרגן אבל היי, מה אם לא יהיה טוב? לא סבלו מספיק שם, בבלזק? עכשיו הם צריכים גם אותי על הראש? ההחלטה הייתה ברורה – בביקורת כמו בביקורת, ללא הנחות. משמח, מאוד, שאפשר לכתוב את הטקסט הזה בלי להתפתל. היה ראוי, נעים לפרגן למקום; ובהקשרי פוסט "צוק איתן" שבעתיים.

      מסעדת בלזק אשדוד (יח"צ , מורג רובננקו)
      ארכאיות זרוקה שמזכירה קצת פאב מהאייטיז. מסעדת בלזק (צילום: מורג רובננקו, יח"צ)

      בלזק נמצאת ברחוב מגורים, לא רחוק מחוף הים, בקצה מרכז מסחרי ישן שכנראה ידע ימים יפים יותר. ביסטרו קטנטן עם מספר חללים זעירים, בעיצוב מיושן מאוד, עם מטבח זערורי עוד יותר. מאווררי תקרה מתגברים את המזגנים, שגם הם ידעו ימים טובים מאלו. גם האקוסטיקה לא משהו ועל מערכת המוזיקה, שניגנה עוד ועוד דילן בווליום חזק מדי, לא שקדו יועצי סאונד בכירים. במילים אחרות: האווירה בבלזק רחוקה שנות דור מזו המוכרת מהמקומות המהוקצעים עיצובית בגוש דן. יש בה איזו ארכאיות זרוקה, כזו שמזכירה קצת פאב מהאייטיז. ובעברית: אם אתם מצפים למצוא בבלזק את הוורסיה האשדודית לסוהו מראשל"צ, אל תצאו לדרך אפילו. הוכחה נוספת לכך שרוטשילד פינת מאז"ה זה לא כאן מגיעה כשמתחילה האינטראקציה עם המלצרית. נגמר האוסובוקו, נגמר הלחם, שליש מתפריט היין חסר, מכונת הקפה לא עובדת ובמקום זביון אומרת המלצרית "זיביון".

      ובכל זאת, בלזק. נחמד כאן וטעים כאן באמת. קצת טעם של פעם אולי, אבל גם עם מחירים של פעם. מתי לאחרונה אכלתם בביסטרו צרפתי ראוי שהמנות הראשונות בו, רובן ככולן, אינן עוברות את רף 50 השקלים? אנחנו רגילים הרי לשישים ומשהו, שלא לומר שבעים ומשהו, והקינוחים, ב-29 שקלים כולם. איפה יש עוד מקומות כאלו? האוכל קלאסי, בסיסי ולא מתוחכם, עם נגיעה מקומית. לא מטבח שף במובן העכשווי של המילה אבל ביסטרו של טבח כשרוני ומיומן, עם יד טובה בהחלט. אכלנו נחמד מאד.

      מות בבלזק (יח"צ , בלונדי אלינור וולף)
      אנטריקוט בבלזק, שימוש מושכל בשום (צילום: בלונדי אלינור וולף, יח"צ)

      מנת קלמרי צרוב עם פלפל קלוי ועגבניות שרופות על לבנה (46 שקלים) הייתה חביבה מאד. קלמרי במינונים נאים שנצרבו כהלכה, פלפלים שנקלו כהלכה ועגבניות שהוסיפו מגע אש. מיצי הקלמרי, הפלפלים והעגבניות התמזגו בדיוק במידה הנכונה בלבנה. זו הייתה מנה שמעידה על ניסיון, הקפדה וחוכמת הפרטים הקטנים.

      מנת מולים בחמאת גזרים ולמון גראס (48 שקלים) הייתה טובה אף היא. מולים בסדר; חמאת גזרים ולמון גראס עדינה וטובה. לא רוצה לחשוב כמה אנחנו רגילים לשלם על מנה עם חומרי גלם כאלו במינון כזה, במספיק מקומות.

      מנת דניס שלם פתוח, מושרה ביוגורט צלוי בגריל (92 שקלים ) הבהירה שאף אחד כאן לא מתעסק בצילחות...ההגשה הזכירה קצת את מסעדות דיל הדגים ההן, עם סלטים במחיר העיקרית; הדניס היה דניס; אבל השילוב בין היוגורט, שחדר מבעוד מועד לבשר הדג, למגע הגריל המדויק, עשה נעים בחיך. גם תפוחי האדמה הצלויים, שהגיעו ליד, היו טובים.
      אנטריקוט ברוטב מוז'די (115 שקלים) הייתה העיקרית האחרת. יופי של בשר, בנתח גדול ממש, שהגיע מידיום ממש, אפילו קצת פחות, כמו שביקשנו. שפריר מוסיף לסטייק מוז'די - רוטב רומני שהיסוד הדומיננטי בו, איך לא, הוא שום. אנחנו מכירים היטב סטייקיות רומניות מיתולוגיות שערימות השום בהן מכסות על בינוניות הבשר. כאן נעשה שימוש מושכל מאד בשום, שהוסיף נגיעה, לא השתלט, והיטיב להשתלב בטעמי הבשר המוצלח. יופי של מנה.

      ב'עוגת שוקולד מושחתת' (29 שקלים) היה המון שוקולד חם, כמעט נוזלי, עשיר וטוב; עם רוטב פרי אדמדם וחמצמץ מעל, שעליו ניתן היה בהחלט לוותר. מוס לבנה ופיסטוק עם ערמונים קלויים ומקורמלים (29 שקלים) היה קינוח כוס שהבטיח יותר משקיים, עם נגיעת חמצמצות מהלבנה, בסיס ערמונים למטה ופיסטוק מעל. קינוח ביתי משהו. טוב פחות מרמת הבסיס כאן.

      האוכל בבלזק בסיסי, צנוע וטעים. קשה להפריז בתיאור האומץ והעיקשות הנדרשים כדי להחזיק ביסטרו בעיר שחוטפת בכל פעם שהדרום בוער, שאוכל צרפתי אינו בדיוק ברירת המחדל הטבעית של קהל הסועדים בה. משמח שהיא כאן וחשוב מאד שתישאר.

      בלזק. האשל 11, אשדוד .08-8536336

      חשבון מסעדת בלזק (מערכת וואלה! NEWS)