בטעימת השבוע חמישה יינות חדשים ששיגר יקב רקנאטי. ארבעה אדומים מסדרת ה"רזרב" הים תיכונית ויין המיוצר לראשונה בישראל: "גרי דה מרסלאן", שאינו שייך לסדרה זו.
רקנאטי של השנים האחרונות, עם הייננים גיל שצברג, עידו לוינסון וקובי ארביב, הוא יקב המוביל בגאון את המהפיכה הים תיכונית בתעשייה המקומית, קרי: את המעבר ההדרגתי לו אנו עדים לזנים ים תיכוניים ולעשייה ייננית מאופקת, ברוח העולם הישן בעיקר דרום צרפת. השינוי אינו צורני בלבד. הוא משתקף היטב גם באיכויות. מיקב סטנדרטי, שמרני, קליפורני-דרום אפריקאי על הפי האוריינטציה שלו, הפך רקנאטי ליקב שמוביל מהלכים מרתקים. היום, כשהמציאות אכן משתנה, הבחירה הזו מובנת יותר מאליה. לפני מספר שנים, כשכל זה רק החל, מדובר היה בהרפתקנות.
ההפתעה המקסימה בסבב אביב 2015 של רקנאטי הוא "גרי דה מרסלאן 2013" יין "חיוור", שנעשה מ"דימום" של ענבי מרסלאן הדרום צרפתיים. התוצאה יין שצבעו ורדרד, בין רוזה ללבן. פונקציונלית וחווייתית הוא מזכיר ומתפקד כרוזה. מדובר ביין איכותי ומקסים. אם משווים אותו ליינות רוזה מקומיים, הוא ללא ספק הטוב ביותר שיצא כאן עד היום בז'אנר.
ארבעת האדומים מגיעים משתי רמות מחיר ואיכות. "פטיט סירה רזרב 2013" ו"סירה-ויונייה רזרב 2013" מייצגים את קטגוריית מחירי הביניים. הפטיט סירה מספק את הים תיכוניות בהקשריה העוצמתיים. הסירה-ויונייה את העידון והסטייל. האחרון מספק תמורה מעולה לכסף.
שני הגבוהים יותר (149 שקלים) הם "מרסלאן רזרב 2013" ו"קריניאן "פרא" 2013". האחרון כבר היה לקלאסיקה. הראשון (המופק השנה בפעם השנייה), בדרך לשם. שניהם מצוינים ומהווים ביטוי מצוין לזניות שלהם. המרסלאן מעט סגור עדיין אבל ראוי מאד כבר עכשיו ורק ישתפר. הקריניאן, אולי הסמן הכי מובהק למהפיכה שחוללו רקנאטי, משובח כבעבר, ראוי ללגימה כבר עכשיו, וברור שעוד ישביח.
חובבי יין אנינים, עם חיך מנוסה, שאהבים יינות "עולם ישן" מאופקים ומכירים את האופי של דרום צרפת הנה היינות שלכם. לחיים!
1. רקנאטי, Gris de Marselan 2013
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: פירוש המילה "GRIS" הוא חיוור. היין הופק מ"דימום" ענבי מרסלאן. לאחר מעיכת הענבים בודקים את צבע התירוש. בהגיעו לצבע הרצוי מעבירים לתסיסה. צבע היין שהתקבל ורדרד; מעין 'אמצע הדרך' בין רוזה ללבן, נוטה יותר לרוזה. באף שפע פירות ופרחים. גוף בינוני. 12.5% כוהל בנפח.
כמה? 89 שקל
הכי מתאים ל: סושי, סביצ'ה, דגים ופירות ים.
דבר המבקר: מאחר והיין הזה קרוב למדי לרוזה, אתייחס אליו ככזה. וככזה, אין דומה לו באיכויתיו בתעשייה המקומית. שופע פירות ופרחים, רענן ושמח ועם זאת, לא קל מידי כלל. יש בו מספיק גוף, מידה של מורכבות ואישיות והוא מרגיש בחיך משמעותי בהחלט. יין שיתאים להפליא לאקלים המקומי, שבו שבעה חודשי חום.
תמורה לכסף: 4/5 (לא זול ובכל זאת, פשוט אחלה יין).
במילה אחת: כייף!
2. רקנאטי, פטיט סירה רזרב 2013
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי פטיט סירה מכרם בעמק יזרעאל (גפנים בנות למעלה משלושים). שנת התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי מבורגון (מחציתן חדשות). צבע אדום-סגלגל. באף פרי אדום, שחור ותבלינים. גוף בינוני. 14% כוהל בנפח.
כמה? 119 שקל
הכי מתאים ל: קדירות בקר.
דבר המבקר: הרבה מאד פרי שחור, מרוכז ודחוס; הרבה תבלינים. יין עוצמתי ורב נוכחות. ים תיכוני מהסוג המחוספס משהו. מאוזן היטב. מצוין ליד תבשילי בקר מכל סוג ביום חורף.
תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).
בשש מילים: הקצה היותר עוצמתי בסקאלה הים תיכונית.
3. רקנאטי, סירה - ויונייה רזרב 2013
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 97% סירה ו-3% ויונייה מכרם מנרה בגליל העליון. הענבים משני הזנים נבצרו באותו יום ותססו יחדיו. שנת התיישנות בחביות עץ אלון מבורגון (מחציתן חדשות). צבע אדום עז. באף פרי אדום ותבלינים (פלפל שחור גרוס!). גוף בינוני. 14.5% כוהל בנפח.
כמה? 119 שקל
הכי מתאים ל: צלעות טלה בגריל. בשרים באוריינטציה ים תיכונית.
דבר המבקר: הסירה שופע פרי ותבלינים; הויונייה, שלכאורה אמור לשזור ניואנס (3% בלבד מכלל היין), נוכח הרבה יותר מכסך כמותו. הוא מיטיב לעדן את הקצוות הדוקרים של הסירה וגם נותן נגיעה ארומטית מקסימה למדי. יין שמיטיב לשלב פירותיות בחמיצות. יש בו מורכבות רבה והוא אלגנטי מבלי לגלוש לקטיפתיות חנפנית. יוצרו ממנו 2150 בקבוקים בלבד ולפיכך מומלץ מאד לחובבי הז'אנר למהר ולשים עליו יד. יין בקטגוריית מחירי אמצע הדרך, שמספק איכויות גבוהות בהרבה.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).
ב-16 מילים: קנו שלושה בקבוקים. את הראשון ליגמו עכשיו להנאה שלמה. שני האחרים יחכו שנתיים-שלוש. זה ישתלם.
4. רקנאטי, מרסלאן רזרב 2013
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: מרסלאן הוא הכלאה בין קברנה סוביניון לגרנאש. הענבים ליין הזה, המיוצר ברקנאטי (ובישראל בכלל) בפעם השניה, מגיעים מקדמת צבי. שנת התיישנות בחביות עץ אלון מבורגון (מחציתן חדשות). ביקבוק לאחר סינון גס בלבד. צבע אדום כהה. באף פרי אדום ושחור, פרחים, תבלינים. גוף מלא. 14.5% כוהל בנפח.
כמה? 149 שקל
הכי מתאים ל: סטייקים, תבשילי קדירה על בסיס בקר.
דבר המבקר: הקסם הטמון במרסלאן מגולם בסינרגיה בין הגוף והסטייל של קברנה סוביניון לשפיצים המחודדים, המתובלים, של הגרנאש. היין הנוכחי סגור מעט עדיין ואין ספק שמספר חודשים במקרר ייטיבו עימו. ובכל זאת, לאחר שעה וחצי של חדרור אי אפשר היה להתעלם מאיכויותיו החד משמעיות. גוף מצוין, חומציות טובה ופרי מקסים ממש, המשובץ במגע תבלינים נכון, לא מוגזם כלל. בהתאם לרוח הים תיכונית, זה יין לא מוחצן מידי שלכשיבשיל עוד קצת ייטיב ללוות כל ארוחה בשרית.
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).
בשבע מילים: יין מצוין ממש, רק חכו איתו עוד קצת.
5. רקנאטי, קריניאן "פרא" רזרב 2013
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי קריניאן מכרם בעל ללא השקיה( מכאן השם "יין פרא") בדיר רפאת שבהרי יהודה. שנת התיישנות בחביות עץ אלון מבורגון (מחציתן חדשות). צבע אדום עמוק. באף פרי שחור ותבלינים. גוף בינוני-מלא. 14.5% כוהל בנפח.
כמה? 149 שקל
הכי מתאים ל: ארוחות מושקעות על בסיס בשרים מכל סוג (גם טלה וכבש).
דבר המבקר: מהרגע שיצא לראשונה, לפני שלוש שנים, הפך קריניאן הפרא לאחת מגולות הכותרת של תעשיית היין המקומית. היין הנוכחי, המופק ברביעית, ממשיך את הקו של קודמיו. יש טעמים שמספיק לחיך מפגש אחד איתם כדי להכיר אותם לעומק, להפכם לחלק ממך. כך אני מרגיש עם קריניאן הפרא הזה. כל טעימה נוספת ממנו לאחר הפעם הראשונה, חיברה אותי לאותה חווייה עמוקה, ראשונית, מפעימה, של הפעם הראשונה. גם עתה. הבה נבהיר: האיכויות של הקריניאן הזה אינן קשורות לגרנדיוזיות או להוד יוצא דופן. להיפך, העבודה הנשלטת מאד עם עץ ומשך הזמן המוגבל (יחסית) בו שהה היין בחביות, מונעות ממנו להיות שופע והדוניסטי. מאידך, הפרי הנהדר, שפע המורכבות, האיפוק, האופי הרב ומקדם הגסטרונומיות של היין הזה הופכים אותו, גם השנה, לאחד היינות הטובים ביותר שיצאו כאן.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת. כי יש מעט מאד, אם בכלל, יינות מקומיים שנוגעים במורכבות המאופקת והענוגה הזו. התמחור לא מופרך לפיכך).
ב-13 מילים: בחלוף שלוש שנים אפשר כבר לומר זאת בבירור: קריניאן "פרא" הוא קלאסיקה מקומית.