באוקטובר האחרון נסעתי למסעדת בלזק באשדוד. השף נתי שפריר הגיש שם שנים רבות, בעיקשות יוצאת דופן, תפריט ביסטרו צרפתי. אשדוד אינה המקום המובן מאליו למסעדות צרפתיות. מציאות של חיים ממבצע צבאי למשנהו ועל הכוונת של חמאס, לא עושה את כל זה קל יותר. לא מוגזם לתאר את ההתמדה והעיקשות של שפריר בבלזק לאורך כל השנים הקשות הללו כהרואיות. נהנינו לאכול בבלזק הקטנה, ששכנה במרכז מסחרי בלב שכונת מגורים. היה משמח לפרגן לשפריר ברשימת ביקורת שהתפרסמה במדור זה בסוכות האחרון.
חודשיים עברו ובלזק נסגרה. האסון המכונה 'צוק איתן', שישה שבועות עם אפס עבודה שרבות מהמסעדות בישראל עדיין מלקקות את פצעיהן המדממים ממנו, עשה כנראה את שלו. מסעדנים שסוחבים כך כל כך הרבה שנים נוטים, אולי, לסוג של מזוכיזם; אבל גם להם יש, בכל זאת, גבול. היה מעציב לשמוע על סגירת הפנינה הקטנה והסימפטית אבל כה מובן.
לפני קצת למעלה מחודש החל שפריר לבשל במסעדת פרסקו הרחובותית. זה מקום ותיק למדי השייך לחנן אברמוביץ', בעליו של מפעל הנקניקים קרל ברג. מגישים שם אוכל רומני עם פה ושם דרגות חופש לדברים קצת אחרים. אכלתי בפרסקו בעבר ארוחה טובה להפליא, מידיו של השף אליעזר לויה מהאנשים הכי כשרוניים שאי פעם בישלו כאן, שלמרבה הצער חתך מעולם המסעדות. שמחנו ששפריר מצא במהרה בית חדש וקפצנו לרחובות, לאכול קצת.
העיצוב בפרסקו פשוט לגמרי, כמו במסעדה רומנית של פעם. בערב הפשטות הזו בולטת עוד יותר. הצצה בתפריט מגלה שה-DNA הרומני לא השתנה - עם אוכל רומני הארד קור כמו ממליגה או צ'ורבה וגריל בשרים של פעם (אנטריקוט ברוטב שמנת - פלפלת וצוואר לבן ברוטב שזיפים מיובשים וברנדי) וגם דברים אחרים.
היינו שלושה ובחרנו ללכת על ארבע ראשונות ושתי עיקריות בשר. הזמנו ניוקי זנב שור ופטריות יער (52 שקלים), שרימפס עטוף בבייקון עם סלסה של מלפפונים ואגסים וקטשופלפלים (50 שקלים), שניצל מוח עגל עם מיונזעפרן (50 שקלים) וסלט שייטל עם סלק, אפרסמון, בוטנים וחסות בוויניגרט תותים בלסמי (45 שקלים).
האוכל היה ככה. תבשיל זנב השור ופטריות היער בברנדי היה עשיר אף אם מעט מלוח מדי. מרקם הניוקי לא אופטימלי. השרימפס- בייקון הגיעו על שיפוד. זו מנת בר, הנוטה ללוות אלכוהול ולהיות מלוחה, בכל זאת בייקון. לא ציפינו לשרימפס קריסטל בתמחור הזה ואכן לא קיבלנו כאלה. מרקם השרימפס המופשרים היה סביר. הבייקון נתנו במליחות והרטבים התקשו קצת לספק את שבירת הטעם המתבקשת.
שניצל המוח היה שניצל מוח. יש מי שמתים על 100% הכולסטרול הרע הזה. האמת, אפשר להבין אותם. יש משהו מושחת, מופקר לחלוטין, בנתחי מוח אליהם נוספים גם בלילה וטיגון. הייתי שמח אם המיונז הזעפרני היה חד ומדויק קצת יותר. כזה שמוסיף טוויסט לעלילה במקום לרדד אותה. סלט השייטל תפקד כאכזבת הארוחה. יותר מסלט שייטל הוא היה סלט חסות, עם סלק, אפרסמון ובוטנים, בוויניגרט, שגם קצת שייטל בתוכו. נכון שזו הייתה הזדמנות ראויה ללחך קצת עלים בארוחת בשרים. ובכל זאת, קצת יותר אנינות וסטייל לא היו מפריעות לרוטב; קצת יותר רעננות לא הייתה מזיקה לחסות; עוד קצת נוכחות שייטל הייתה מעלה את מקדם האמת בפרסום של המנה הזו; ובכלל, מגע של סלט אייטיז הוא לא דבר נורא מלבב.
המנות כאן ענקיות. המון אוכל בכל צלחת. תכל'ס, גם שתי ראשונות היו מספיקות לשלושתינו. כך היה תמיד ודבר לא השתנה. מצד שני, האוכל, איך לומר זאת בעדינות לסיכום ביניים, לא היה משהו. הקונספט והביצוע יכולים וצריכים להשתדרג. נתי שפריר יודע ויכול יותר מזה. אלו ראשונות שנטעו תחושה שהקברניט טרם השתלט לגמרי על ההגה; שנוכחותו כאן עדיין בשלבי הטמעה.
עברנו לעיקריות: צוואר לבן ברוטב שזיפים מיובשים וברנדי (89שקלים) ושיפודי שייטל מושרה בבצל ברוטב שאמי (93 שקלים) סטייק (לבן) וסיחים. הנוסחה שהתגבשה בראשונות נכחה גם בסבב הזה. ערימות בשר מופרכות כמעט בהתחשב במחיר, המסתובב באיזור 90 שקלים; והמון כוונות טובות. איכויות? טוב, בואו נדבר על זה. אם ראשונות מוציאות לפרונט, לטוב ולרע, את יכולות המטבח; בעיקריות גריל בשרים העסק פשוט יותר. צריכים בשר טוב ויד טובה על הגריל. יד טובה על הגריל בהחלט הייתה. הבשר, בשתי המנות, היה סביר, לא יותר.
אין להכחיש - שני נתחי צוואר לבן גדולים ועבים ב-89 שקל הם ללא ספק יציאה במונחי תמורה לכסף. כנ"ל שני שיפודי השייטל עתירי הבשר. צריך, לפיכך, להתייחס למנות הללו בתוך קונטקסט: לא מדובר במסעדת בשרים מודרנית ומדוגמת; זו, בעצם, סטקייה רומנית של פעם, מז'אנר נלו-מישו והאחרות, עם רמת בשר גבוהה יותר מזו שהייתה נהוגה אז. במסגרת חוקי הז'אנר האמור, הבשר כאן טוב וראוי אבל צריך לדעת לאן מגיעים.
קינחנו בפפנאש (40 שקלים) - סופגניית הגבינה ברוטב שמנת חמוצה ודובדבנים ועטרת ראשם של יוצאי רומניה בישראל לדורותיהם. בתוך הסופגניה, שטוגנה און ליין, הייתה גבינת טברוג דווקא בסגנון עדות יוצאי חבר העמים. זה קינוח הארד קור, עתיר מגע טיגון, קרמיות ומתיקות, שהיה עשוי 'בסדר' מסוגו.
אז באנו לפגוש את הרוח החדשה שמביא נתי שפריר לפרסקו וגילינו שזה לא כל כך קורה. פה ושם אפשר לזהות מנות שעברו מבלזק הקטנה והרומנטית ורמזים לנוכחותו, אבל הוא עוד לא באמת שם. האם זו פונקציה של זמן והאוכל של שפריר יילך ויתפוס את מקומו במטבח של פרסקו? או שמא בעלי המקום מעדיפים לשמור על הקיים ולא לחולל שינויי עומק? ימים יגידו. כותב שורות אלו יכול רק לקוות שאופציה מספר אחת היא שתהיה הרלוונטית. במילים אחרות: מחכים לשפריר, שישדרג את פרסקו.
חזרנו למרכז דרך רחוב הרצל, עורק החיים של רחובות, ועצרנו בחמארה מקום זערורי עם בר סמלי, חמישה שולחנות בקושי בפנים ועוד קצת בחוץ. היה מאוחר יחסית אבל בפנים המולה. ממש לא מה שהיית מצפה מעיר שינה מובהקת כרחובות. הווייב היה עולץ, מלא בקסם והמוסיקה טובה. לו נתבקשתי לנחש איפה המקום הזה נמצא הייתי מהמר על שוק מחנה יהודה או דרום-דרום תל אביב. בתפריט באותו יום היו פסטות בלבד. הסבירו לנו שהאוכל משתנה בכל יום והיום יומן של הפסטות. תפריט האלכוהול נראה מושקע, עם רשימת קוקטיילים שלא הייתה מביישת שום מקום בעיר הגדולה. הבטנו בפסטות שיצאו לשולחנות. היינו מפוצצים מיותר מידי אוכל רומני, אבל הן נראו טוב. חלקנו מלבי מוצלח בכוס, לגמנו קצת והסנפנו אווירה שונה לגמרי מזו שחווינו לאורך הערב. זה איננו המקום לסעוד בו ארוחה מלאה. אכן יותר חמארה, לנשנושים שליד שתיה; אבל הקסם הנוכח כאן הינו חד משמעי וסגרנו שחוזרים רעבים. יש חיים ברחובות.
פרסקו, הרצל 23 רחובות. 08-9349788
חמארה, הרצל 210 רחובות 053-7931767
