אחת השאלות הכי משעשעות ששואלים אותי היא כמה אני מרוויח בעבודה במונית. מי בכלל חשב להרוויח במונית, זו בסך הכל עבודה קשה שמפרנסת בקושי, שבה עסוקים בעיקר בלחשב את מה שאי אפשר להוציא מאשר לדבר על כמה כסף עושים. אחרי שנים של נהיגה בכבישי הארץ, אני תמיד שמח לגלות עוד אזורים פחות מוכרים, שבהם האוכל טעים ובכיס לא כל כך כואב. הביקורים האחרונים שלי בדרום היו במסגרת בשירות מילואים באזור ולכן, שמחתי על נסיעה מקרית לדרום היפה, הפעם לא לכיוון באר שבע, אל ישובי עוטף שמה, ככה אני מעדיף לקרוא להם.
הגעתי לשדרות לקראת הצהריים ביום של השוק, לא יכולתי להתעלם מכמות חדרי הביטחון הצמודים אל מתחם השוק השוקק. אין על העקשנות הדרומית, אותו יחס מסור למקום הקבע שלך מעכשיו ולתמיד. חשבתי לעצור ליד מרכז העיר ליד השוק, אבל מימי המילואים האחרונים, זכרתי שאין הרבה אפשרויות טעימות באמת, במילואים בדרך כלל מגיעים אל מרכז העיר ולא מסתובבים, ונוטים להתפשר על כל דבר, העיקר לא להגיע לחדר האוכל הצבאי במצב של רעב וסבל.
בשדרות לא כל מקומות האוכל מרוכזים במרכז העיר, עקבתי אחרי שלט מזמין לחומוסיה אבל לא היה לי חשק לחומוס. ברמזור היציאה עצרתי ליד טנדר מסחרי ושאלתי איפה לאכול. התשובה הייתה קצרה וקולעת, סע ישר עכשיו ותפנה שמאלה עד הקצה, אבל שם זה האזור המלאכה הקטן? נו, אז אין שם אנשים רעבים? קיבלתי חיוך לכיווני, חכם לא יצאתי, המשכתי ישר לתוך אזור המלאכה, התחלתי בשיטוט באזור, קצת ימינה ושמאלה, חלק מהרחובות נראה נטושים, מראה די עצוב, אפילו מעצבן.
לפתע משב של קבב טרי חצה את המונית דרך כל החלונות. לא הבנתי מאיפה הריח המעולה, זיהיתי על הקיר מאוורר, ממש חוש חש, חיפשתי מקום חנייה, לא הייתה בעיה למצוא, וזיהיתי שלט מטעה. למקום קוראים קפה בפינה, עדיין זיהיתי את המאוורר בקיר, אם זה קפה בפינה, אז רוב הסיכויים שמדובר בפיצוצייה בפינה הכי לא מובנת של אזור המלאכה של שדרות, לא הבנתי מה הקשר בין הקפה לריח המדהים שהרחתי באוויר.
אז נכון שהמקום התחיל כפיצוצייה קטנה, אפשר אפילו לזהות את מכונת הקפה הנטושה במקום, לפי המראה שלה, לא עשו בה קפה כבר שנים. אחרי הניסיון הכושל, הגיעו למקום שני תושבי העיר, אמיר ויוסי, שלקחו את המקום ושינו את פניו, והתחילו להכין במקום אוכל דרכים אמיתי. אפשר להרגיש פה את התנועה הערה. כל פועל באזור עומד בתור, שורות של בגטים טריים מונחים לפני כל הזמנה, המקום מתקתק במהירות מנות רבות.
הצטרפתי לתור, ובחרתי קבב בבגט, 25 שקלים למנה. על האש הונחו הקבבים הריחניים, בינתיים בדקתי את הסלטים במקום. על האש התחילה המלאכה המדויקת של סיבוב הקבבונים בזהירות רבה, למצוא את הרגע הנכון מתי לסובב לאחד הפאות, לא לחרוך יותר מידי. אמיר ויוסי כמעט לא מדברים, הם עסוקים מידי בכל פרט ופרט, הלוואי עלינו בתל אביב כזאת הקפדה על כל מנה. אבל כאן בשדרות כל לקוח מרגיש כמו מלך, לכן אני עומד בתור עם עוד אנשים בפינה הצפונית של אזור המלאכה של שדרות. דווקא המקום של יוסי ואמיר פונה אל התושבים האמיתיים של האזור, לא רק לאורחים מזדמנים. יש מין שתיקה בהסכמה של הקבועים לתמורה המדויקת שהם מקבלים, מדהים לראות את זרם הקבועים מהעיר שמטריחים את עצמם עד קפה בפינה.
אחרי כל ההכנה הקפדנית הקבבונים הונחו בעדינות על שיכבה של אריסה מעולה, לא רציתי להפריע לטעם, על הכל שמתי סלט כרוב קצוץ דק. הטעם הבריק ולא הצלחתי לעצור מלאכול את כל הבגט. הקבבונים רכים במידה הנכונה, מלאי טעם של טריות, התיבול של הקבבונים מעודן אבל מורגש, חייבים להוסיף את החריף להרים את הטעם בעוד דרגה. הקבבונים דורשים חריף, הבגט עצמו טרי וקריספי, לא גדול מידי, בדיוק במידה המספקת, אם כבר הגעתם אל אזור שדרות, אל תוותרו על המנה המפתיעה ביותר במקום הכי לא צפוי.
קפה בפינה. מיס 9, אזור המלאכה, שדרות. שעות פתיחה: א-ה 08:00-17:00. כשר