יש מדינות בעולם בהם אנשים עם כסף לא מרשים לעצמם להיראות במקומות זולים, הם רואים במקומות נחותים ופשוטים מידי לכיסם. כאן אתה יכול לחלוף על פני מזנון חביתות ולראות מכוניות מפוארות ליד טנדרים מוזנחים, כולם אוכלים את מה שטעים להם, לא מה שמספיק יקר להם. לא תמיד אני אוהב לאכול בעמידה, לפעמים אני יכול להרשות לעצמי לשבת, אותם ימים נדירים במהלך השנה בהם הקופה היומית מאפשרת לעצור את הזמן ולאכול בנחת.
אזור מכון הטסטים של בני ברק עובר עכשיו שיפוצים, מזיזים את המדרכות, כל האזור זרוע מחסומים וגדרות. הגעתי לשם עם המונית, ראיתי על פינת הרחוב המולה מסוימת מול המזנון של יעקב. מילדות לימדו אותי שאיפה שיש תור, אתה חייב להצטרף אליו. מקום חנייה באזור אין, חניתי כשאר הרעבים על המדרכה בצמוד למזנון והצטרפתי למחכים.
מדי בוקר יעקב הולך לאימא ואוסף את הסירים, הוא לוקח את הסירים לגומחה בקיר, חלקיק של מזנון על פינת רחוב מול מכון הטסטים של בני ברק, יעקב מניח את הסירים על הפלטה לשמירת החום וממשיך להכין את כל שאר הסלטים. יש במזנון הרבה מה לאכול, כולל פלאפל במחיר 12 שקלים, יעקב מנסה לתת פתרון לכל סועד באזור.
בסוף התפריט על הקיר יש את מנת הדגל של המקום, מנה בישיבה עם שתייה ב 35 ש''ח. לא ניתן לוותר על השתייה, לא ניתן להחליף את השתייה בעוד מנה בשרית. יעקב לא גמיש ובצדק, כל מנה בשרית במקום הוכנה מכל הלב, חבל להוציא אותה כתוספת על המנה הבשרית שכבר קיבלת. הוא לקח צלחת בגודל של הגה, לא צלחת שבדיוק מגבילה את כמות המנה, קוסקוס או אורז? קוסקוס כמובן, יעקב הרים את המכסה מעל הקוסקוס, אני נעמדתי על קצות האצבעות רק בשביל לקבל עוד מבט על הלבן לבן הזה, יש יופי בסיר של קוסקוס. חלקיקי הקוסקוס מרחפים להם.
זה קוסקוס בסגנון טוניסאי שפתחו לו את כל הנשמה, כל גרגר סולת נופח עד למקסימום האפשרי, לא השארתי פירור בצלחת של הזהב הלבן הזה. לידו הונחו קציצות בשר פשוטות בטעמן, על יד הקציצות שמתי סלט של חצילים בנתחים ברוטב מוחמץ, סלט לפת עם שיפקה רצועות, זה משווייאה של לפת, אבל יותר חריף ומוסיף המון, איך לא נתקלתי בסלט הגאוני הזה עד היום? האוכל היה כל כך טעים שלא המלחתי בכלל ולא ביקשתי חריף, עד כדי כך נהניתי. עצה לרעבים, תגיעו מוקדם, זה נגמר מהר מידי לקראת הצהריים.
אוכל טוב אצל יעקב המחייך. רחוב כינרת על פינת הירקון בני ברק. 050-5247188. שעות פתיחה: א'-ה' 07:00-16:30.
לא כשר. אמא של יעקב בישלה הכל, מספיק מושגח מבחינתי