1. הרי גליל, מירון 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 79% סירה, 15% פטי ורדו ו-6% קברנה סוביניון מהגליל העליון. 16 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום ארגמני. באף פרי אדום ושחור, תבלינים. גוף בינוני-מלא. 15% כוהל בנפח.
כמה? 108 שקלים
הכי מתאים ל: סטייקים.
דבר המבקר: שפע פרי ותבלינים, המון אלכוהול, מתיקות קרמלית לצד חומציות טובה. זה יין מוחצן אבל לא על קצהו המוגזם של הספקטרום. ב"הרי גליל" יודעים להלך על החבל הדק, שבין אקספרסיביות ועוצמה לבין ערכי ייננות וחיך הגיוניים. אם כבר אדום "עולם חדש" עם 15% אלכוהול, זה היין. על המשבצת הזו, של אדומים מוחצנים, יש שחקנים רבים בתעשייה המקומית. "הרי גליל מירון" לוקח בהליכה את רובם, שעל הדרך גם עולים הרבה יותר (120-130 שקל).
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד)
בשמונה מילים: אם כבר הולכים על 15% אלכוהול, זה היין.
2. גבעות, גופנה פטי ורדו 2013
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 86% פטי ורדו ו-14% מרלו. 12 חודשי התיישנות בעץ אלון צרפתי, אמריקאי והונגרי. צבע אדום עמוק. באף פרי אדום, שחור ותבלינים. גוף בינוני-מלא. 14.5% כוהל בנפח.
כמה? 149 שקלים
הכי מתאים ל: תבשילי קדירה.
דבר המבקר: לא יין רע, שבוודאי, כדרכו בקודש של שיבי דרורי מיקב גבעות, עשוי במיומנות רבה. כרגיל עם יקב גבעות, העניין מסתבך כשמגיעים לתמחור. 149 שקל הם הרבה כסף בשביל היין הזה, המוצלח בהחלט מסוגו כשלעצמו.
תמורה לכסף: 2/5
בחמש מילים: לא רע אבל יקר מידי.
3. גבעות, גופנה קברנה סוביניון רזרב 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 85% קברנה סוביניון ו-15% מרלו. 18 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום עמוק. באף פרי שחור, טבק, וניל וקפה. גוף מלא. 15% כוהל בנפח.
כמה? 160 שקל
הכי מתאים ל: סטייקים, קדירות.
דבר המבקר: שרירי ובנוי לתלפיות, קטיפתי ואלגנטי מאד, מלא פרי ועץ בצירוף מידה לא מבוטלת של מתיקות. גבר-גבר ישראלי מהסוג הטיפוסי. בדיוק כמו ביין הקודם, מבחינה טכנית מדובר ביין ללא רבב. לז'אנר הזה יש כאן אוהדים רבים, אשר ללא ספק יאהבו מאד את היין הנוכחי. איכותי ומוצלח יותר בעיני מקודמו מהפסקה הקודמת. עדיין, קצת יקר מידי.
תמורה לכסף: 2/5.
בארבע מילים: דבר-גבר ישראלי טיפוסי.
4. קסטל, C בלאן דו קסטל 2014
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% שרדונה מצובה. תסיסה והתיישנות בת שנה על המשקעים בחביות עץ אלון צרפתי בנות שנה, שנתיים ושלוש. צבע זהוב. אף עשיר ביותר ובו הדרים, פרחים ועשבוניות. גוף מלא. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 149 שקלים
הכי מתאים ל: דגים, פירות ים, בשרים לבנים.
דבר המבקר: אקספרסיבי, מלא טוב ומוחצן, עתיר עץ, חומציות עזה, חמאתיות בולטת. בכלל, הכל ביין הזה בולט ומוחשי. זה יין עוצמתי, מהסוג הבורגוני הלא מעודן; זה הנותן בראש. יש לז'אנר הזה לא מעט אוהבים. ללא ספק איכותי ומושקע אבל קצת יקר
.
תמורה לכסף: 2/5
בארבע מילים: מוצלח מסוגו אבל יקר.
5. ברקן, קברנה סוביניון סופרייר 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 90% קברנה סוביניון, 6% מרלו ו-4% פטי ורדו מכרמי דישון, עלמה ודובב. 20 חודש בחביות עץ אלון צרפתי חדשות. סינון קל. צבע אדום כהה. באף פרי אדום, שחור ושפע תבלינים. טבק, עץ, ווניל. גוף מלא. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 220 שקלים.
הכי מתאים ל: ארוחות דשנות על בסיס בשר.
דבר המבקר: האף מסחרר בעוצמותיו. בחיך מתגלה יין שעודו סגור נכון לכרגע ובכל זאת, אי אפשר שלא לשים לב למאסת העץ, כמו גם למתיקות הרבה (האף שהיין אינו מאד אלכוהולי). זה הבקבוק לאנשים שאוהבים ללגום יינות מוגזמים ממש, כאלו שלהבדיל מללוות את המנה העיקרית, מתפקדים בעצמם ככזו. סעיף התמורה לכסף מושמט במדור זה ביינות העולים על מאתיים שקלים. בנוסף, כל יינות הדגל המקומיים, עד האחרון שבהם, אינם מצדיקים את הסכומים שאנו נדרשים לשלם בעבורם. במקרה הנוכחי, 220 שקלים הם היסחפות מוחלטת.
בשלוש מילים: מוגזם לכדי מופרכות.