רעננה היא עוד אחת מערי הלוויין, שלא לומר פרברי השינה, של תל אביב. יש בה אוכלוסייה מבוססת ומשכילה למדי ומספיק אנשים שישמחו לקצת מסעדות טובות קל"ב. אלא שכמו כל ערי גוש דן שאינן תל אביב, מסעדות בה מעט ובאשר לאלו הקיימות נו, טוב... הייחוד של רעננה בשונה מערים אחרות בגוש היא פלח האוכלוסייה הדתי הגדול המתגורר בה.
מסעדת קזאן, שנפתחה לפני מספר שבועות בעיר, מנסה לקרוץ לשתי קבוצות האוכלוסייה המקומית - להיות כשרה וגם עדכנית. ששומרי הכשרות יוכלו לאכול בנחת ואלו שאינם לא יידרשו לנסוע להרצליה או תל אביב.
קזאן היא בראסרי מודרני כשר עם דגשי בשר. זה קונספט שיכול להוות מתכון לכל מיני דברים: בנאליה משמימה מחד אבל גם כר דשא פורה ליצירתיות מאידך. שהרי אוכל כשר יכול להיות גם מוצלח במיוחד, תלוי כמה כישרון וחופש מחשבתי מושקעים בו.
יצאנו בשבוע שעבר לקזאן לבדוק באיזה מהערוצים האפשריים סתמי או אינטליגנטי - בחרו קברניטיו. ארוחה משמימה, שהאוכל בה נע רוב הזמן בין בינוני להרבה פחות מזה, לא הותירה מקום לספקות. את הפנטזיות על זיק של חיים קולינריים ברעננה אפשר לארוז ולאפסן, עד הודעה חדשה.
הגענו בערב של אמצע השבוע וגילינו מקום גדול למדי ובו שני חללים. הראשון מושקע ומעוצב, עם מטבח פתוח, נאה, ובר ארוך. השני, גדול מקודמו, מוקף בחלונות, נטול עיצוב ומרגיש כמו אולם חתונות. המלצרים לבושים בחולצות לבנות, קצת כמו של טבחים. התיישבנו בחלל המעוצב אבל בכל פעם שנפתחה הדלת חדר קור מקפיא לשולחננו. ביקשנו להחליף מקום ועברנו לחלל האחר, להלן אולם האירועים.
הגיע התפריט. ראשונות עם יומרה לעכשוויות, פסטות ולא מעט בשר. הזמנו ראשונות: סלט פריקה ונתח קצבים (58 שקלים), וסיגר במילוי פטריות, תרד וכמהין (48 שקלים) שהיו, שתיהן, כישלון חרוץ. בסלט הפריקה (חיטה ירוקה מעושנת) היו עשבי תיבול והוא תובל בצורה החובבנית ביותר שניתן להעלות על הדעת. יותר מידי לימון, יותר מידי מלח, שום דבר שמחדיר איכות או ייחוד כלשהו לאוכל, אפס טאץ'. נתח קצבים קטן, פרוס לחתיכות קטנות, צרוב יתר על המידה וללא איכויות כלשהן, הגיע על הסלט.
הסיגר היה מביך לא פחות. היו בו שני חרוטי פילו ממולאים, על שני רטבים טחינה גולמית ופלפלים קלויים. המלית לא הייתה טעימה, ברטבים לא היה המרקם הנכון וכל העסק נראה והרגיש בחיך כמו יישור קו מצער עם התפאורה: יותר מאוכל של מסעדה, הזכירה המנה הזו אוכל של חתונות מהסוג הבנאלי (ולא מקייטרינג לאלפיון, למקרה שתהיתם).
טעמנו פנה פטריות וכמהין (56 שקלים) שלא היה שונה במהותו מסלט הפריקה. היו בו פטריות יער, פורטובלו ופורצ'יני, שום, מחית כמהין ופטרוזיליה ויותר מכל הוא הזכיר, באיכויות חומרי הגלם וברמת הביצוע פסטה שחובבים שלא נתברכו בכישרון מכינים בבית.
המבורגר טלה חציל קלוי, טחינה ופיסטוקים קלויים (74 שקלים) היה המנה הסבירה איכשהו היחידה בארוחה. הייתה בו תערובת עגל-טלה באיכות הגיונית בהחלט. הוא אמנם נצרב יתר על המידה, ולא הגיע מידיום כפי שביקשנו, אבל לפחות לא היה מצער ומעצבן כמו המנות שהגיעו לפניו וגם אלו שאחריו.
פפרדלה פילה בקר (92 שקלים) החזיר אל המציאות העגומה. פסטה טריה מאיכות לא משכנעת עם קונפי עגבניות סתמי במיוחד, שלא הצליח לתקשר עם פטריות ונתחי בשר בלתי מוצלחים בעליל. 92 השקלים הנגבים עבור המנה הזו הם סכום מופרך במיוחד.
בשלב זה כבר לא ציפינו ליותר מידי מקינוח ה"טחינה-אספרסו" (36). די הרבה יומרה הייתה בו, וכל כך מעט תמורה. בבסיס ישב ביסקוויט לוטוס. הוא היה בלתי מתאבן בעליל. היו גם בננות מקורמלות, גלידת חלבה, רוטב אספרסו וטוויל קרמל שומשום. אף אחד מהרכיבים לא היה איכותי, התקשורת ביניהם הייתה רופפת והסה"כ היה רופס וכושל, כמו הארוחה כולה.
האוכל בקזאן לא נורא יקר אבל גם לא נורא טוב. אם לדייק, בחלקים רבים מהזמן הוא נורא לא טוב. כל זה אינו עולה בקנה אחד עם הפאסון של המקום, עם המטבח הפתוח והבר הגדול, שמנסה ככל יכולתו להיראות עדכני ועכשווי. במילים אחרות: די הרבה אריזה; מעט מאד תוכן.
לא מגבלת הכשרות היא שמחבלת באוכל בקזאן. סעיפי הרעיונאות, חומרי הגלם והביצוע, הם שלוקים שם במאד. מקצה שיפורים? כולי תקווה שכן, אף אם במקומות שעובדים מול קהל מהסוג השבוי, קרי כזה שאין לו המון אופציות חלופיות, לא נוטים נורא להתאמץ על כאלה. הרעננים הרי כבר בכיס. צריך לקוות שמישהו בכל זאת ייקח את הדברים לידיים וישדרג קצת את העסק. נכון לכרגע האוכל שם עצוב מאד.
קזן בראסרי, אחוזה 67, רעננה. 09-7797300. כשר
