בשעות בוקר מוקדמות נהגתי על הדרך הכי יפה בארץ בדרכי לנתב''ג. בדמיון שלי הייתי בדרך לחו''ל, אבל במציאות הסעתי עוד לקוח בדרך הכי יפה בארץ. לחזור לעיר הגדולה לא יכולתי עכשיו. הפקקים הבלתי אפשריים הכריעו אותי לקחת את הדרך החלופית מסביב. משכתי את ההגה לכיוון פתח תקווה, צומת בני עטרות ומשם לתל אביב דרך יהוד. יש שלוש כניסות ליהוד, נכנסתי בראשונה לאזור המלאכה של העיר והתחלתי בסקירה של האזור. לאט לאט משכתי לכיוון מערב, חולף על אזור המלאכה אל עבר הבניינים הגבוהים של יהוד העתיקה, אזור במרכז העיר שכאילו נתקע בזמן בערך בשנת 1980. עכשיו השלטים כבר בעברית, אבל עדיין אפשר לזהות את הכפר שהיה במקום.
את המסעדות בארץ אני מחלק לשני סוגים; המסעדות בהן המטבח מבודד מהסועדים, המלצרים מגיחים דרך דלת נסתרת והטבח לא מעוניין בקשר עם הסועדים, אלא חי על הפידבקים של מנהלי המשמרת, והסוג של האמיצים שבטבחים. אלו שהלכו על השיטה של מטבח פתוח מול הסועדים. הטבחים במקום יודעים בכל רגע נתון כמה הם שווים והאם יש הצדקה למחיר אותו הם גובים. בדוכני הרחוב עליהם אני כותב, המטבח הוא תמיד חלק מהמקום. אתה תמיד עומד או יושב בתוכו וחווה בכל רגע מה בדיוק מבשלים. אם בעמידה מול דוכן או מסעדת פועלים בה אתה חולף דרך המטבח אל פינת האוכל. אלו המקומות בשבילי, בלי שבב של פלצנות.
נסעתי במרכז הכפר לשעבר וזיהיתי את המקום של ארמונדו, לא ארמונד, ארמונדו. המחירים על השלט חייבו אותי לעצור כחלק מתפקידי כ"מונה טעם". פרקתי את עצמי מהמונית בקלילות אל עבר המקום. כבר בכניסה קיבלתי מכת תבלינים ישר לתוך האף. הסירים המהבילים הדביקו אותי לרצפה בלי שיכולתי לזוז. נכנסתי ישר אל תוך המטבח. הכניסה אצל ארמונדו מכניסה אותך אל לב הבישולים, אתה רואה בדיוק מה אתה הולך לאכול.
את המפגש הראשון עם המקום אפשר לסכם בהתנגשות קלה עם ארמונדו. הוא לא בדיוק הבין למה אני מצלם את המקום, כל זה עוד לפני שצילמתי את המנה בפיתה, וזה יצר מין דו שיח לא נעים. עדיין המראה של מישהו מצלם מרתיע כנראה חלק מהאנשים בארץ, למרות שכל אחד היום נושא בכיסו מצלמה משוכללת. ארמונדו לא כל כך שמח לראות אותי מצלם, חייכתי את החיוך הגדול שלי ושמתי את הטלפון בכיס. קרן, בתו של ארמונדו, הגישה לי לפני הכל קערה קטנה של קוסקוס ועליה נתחי חזה עוף קטנטנים מבושלים ברוטב. אם אתה נכנס למקום שמתחיל ממטבח, לא תתחיל לאכול על ההתחלה? אחרי כמה שניות המנה נעלמה לה בהנאה. מיקדתי את עצמי בחזרה למה שמעניין אותי ואת קהל קוראי -מנות הדרכים בפיתה. לכן חיפשתי את השילוב הכי קרוב למנה של בית, לא עוד פעם מנה של קבב, בלי לזלזל כמובן.
החלטתי ללכת על מנת כדורי בשר ברוטב קל ולא סמיך מידי עם מעט מאוד כוסברה והרבה סלרי במחיר של 20 שקלים. את הפיתה ריפדתי בהרבה פילפל צ'ומה, שלא שרף יתר על המידה. מנת הבשר בפיתה ליוותה אותי בכל נגיסה. קרן הוסיפה לי סלט כרוב טרי ואני המשכתי לפינת הסלטים להמשך טעימת סלטים מתבקשת. שימו לב לסלט הכרוב הקצוץ הנוסף שמכינים במקום עם סלרי ורצועות דקיקות של גמבה- חמוץ ועדין. אז אם מאסתם במנות המטוגנות, אם אתם מחפשים מנה של בית בפיתה, אצל ארמונדו תאכלו ותשלמו פחות מכל השאר.
אצל ארמונדו. סעדיה חתוכה 35 יהוד. 0527088430שעות פעילות: א'-ה' 08:30-20:00. כשר למהדרין רבנות יהוד
לעוד ביקורות של המונה טועם