פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אבי אפרתי לוגם את יינות יקב לוריא

      אבי אפרתי טועם את היינות של יקב לוריא מהגליל העליון, מוצא יינות אשר מיטיבים לבטא את האזור בו נוצרו ומסמן את היקב ככזה שכדאי לעקוב אחריו

      בציר בזריחה, יקב לוריא (יח"צ)
      יקב לוריא (צילום: יח"צ)

      יקב לוריא, הממוקם בקרבת ספסופה בגליל העליון, נוסד ב-2006. היינן הצעיר גידי סיידא עושה שימוש בענבים המגיעים מיקב יוסף שבבעלות אביו – הכורם והוותיק יוסף סיידא. הכרם, הממוקם למרגלות הר מירון, מוכר היטב ליקבים מקומיים, שנוהגים לרכוש מענביו ליינותיהם. בשנים האחרונות הולך היקב וגדל ומפנה בהדרגה יותר תוצרת ליינות בייצור עצמי.

      בטעימה הנוכחית תשעה יינות, ארבעה מהם לבנים וחמישה אדומים. מגוון הזנים רחב ואיכות היינות נאה ביותר. ניכר כי סיידא מעדיף לעשות שימוש זהיר בעץ ובכך נמנע מיסוד אגרסיבי או מוחצן מידי ביינות.

      לצד בלנד לבן קצת מפוספס (גוורצטרמינר-פינו גריג'יו) ישנם שלושה לבנים טובים מאד. מגדיל לעשות לוריא, פינו גריג'יו 2016, שמפגין צחות, ניקיון ומינרליות רבי קסם. לאוהבי שקט, להבדיל מבלגן, ביין שלהם, זו קניה מצוינת. גם לוריא, רוסאן 2016 ו-לוריא, Unoaked Chardonay 2016 טובים מאד.
      סגנונות האדומים משתנים אבל גם כשהם נוטים להיות נגישים יותר נשמר בהם הקו הלא חנפני. שני הבלנדים הבסיסיים והיומרניים פחות: לוריא, טראסה 2014 ו-לוריא, רוסו 2013 הם המוצלחים יותר מבין האדומים. שניהם מספקים מן איכויות ביסטרו שכאלו, צנועות אך נעימות. גם לוריא, גרנד ויטל 2014, יין הדגל היקר יחסית, טומן בחובו הבטחה. קצת סגור עדיין, אבל איכויותיו, שתתגלינה בעוד כשנתיים ויותר, מבטיחות.

      להבדיל מיקבים רבים, שרוכשים ענבים מכל מיני אזורי גידול, כל יינות לוריא מגיעים מכרם אחד ובכך ייחודם. הם מיטיבים לבטא את האזור בתוכו גדלו ונוצרו ואפשר אפילו לגלות את סגנון העבודה של היינן הצעיר והמבטיח. יקב שכדאי לעקוב אחריו. לחיים!

      1. לוריא, גוורצטרמינר – פינו גריג'יו 2016

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 60% גוורצטרמינר, 30% פינו גריג'יו ו-10% רוסאן, מכרם למרגלות הר מירון. תסיסה נפרדת במכלים. צבע זהוב קש. באף פרי טרופי. גוף בינוני. 13% כוהל בנפח.

      כמה? 80 שקלים.

      הכי מתאים ל: אוכל אסיאתי.

      דבר המבקר: הפחות מוצלח מבין הלבנים בטעימה הזו, שהתגלו כראויים מאד. פרי טוב אבל יותר מידי טעמי מריר בקצוות, שמקשים ליהנות ממנו.

      תמורה לכסף: 2/5.

      בשמונה מילים: אל תעצרו כאן, יש יינות טובים מאד בהמשך.

      2. לוריא, Unoaked Chardonay 2016

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% שרדונה מכרם למרגלות הר מירון. היין יוצר מהמיץ הניגר מהענב בזמן הפרדתו מהשדרות, ללא מעיכה. תסיסה בטמפרטורה קרה במיכל נירוסטה. צבע זהוב-ירקרק. באף פרי לבן, הדרים, פרחים. גוף בינוני. 12.5% כוהל בנפח.

      כמה? 90 שקלים.

      הכי מתאים ל: דגים.

      דבר המבקר: פרי טוב מאד, חומצה מאזנת, חמאתיות ניכרת. מידה של איפוק מחד לצד מאפייני "עולם חדש". יין שהוא סוג של אמצע הדרך בין שני העולמות, שלוקח את הטוב משניהם. ראוי בהחלט.

      תמורה לכסף: 3/5 (לא רעה).

      בשש מילים: שרדונה מקומי לא סטנדרטי ומוצלח במיוחד.

      3. לוריא, פינו גריג'יו 2016

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% פינו גריג'יו מכרם למרגלות הר מירון. היין יוצר מנוזל הניגר מן הענב בזמן הפרדתו מהשדרות וללא כל מעיכה. תסיסה בטמפרטורה קרה ומבוקרת. צבע זהוב קש. באף פרי לבן וטרופי, פרחים. גוף בינוני. 13% כוהל בנפח.

      כמה? 90 שקלים.

      הכי מתאים ל: דגים, פירות ים.

      דבר המבקר: פרי טרופי שופע אבל לא מוגזם. צחות, ניקיון ונימה מינראלית שנותנת עומק. יין מדויק ומעודן להפליא, שמיטיב לבטא את האדמה הטובה ממנה הוא מגיע.

      תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).

      במילה אחת: מצוין!

      4. לוריא, רוסאן 2016

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% רוסאן מכרם מהר מירון. צבע זהוב. באף פרי לבן ופרחים. גוף בינוני. 13% כוהל בנפח.

      כמה? 90 שקלים.

      הכי מתאים ל: דגים ופריות ים, בשרים לבנים.

      דבר המבקר: מאד פירותי, מאד מינראלי, דבשי משהו. לא רוסאן רגיל של דרום צרפת. יש בו אופי קצת אחר. עשוי היטב ונעים מאד ללגימה.

      תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).

      בשלוש מילים: רוסאן גלילי סימפטי.

      5. לוריא, טראסה 2014

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 65% קברנה סוביניון, 25% שיראז ו-20% קברנה פרנק ממושב ספסופה בגליל העליון. שנת התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות וביקבוק ללא סינון. צבע אדום סגול. באף פרי אדום ותבלינים. גוף קל-בינוני. 13.5% כוהל בנפח.

      כמה? 80 שקלים.

      הכי מתאים ל: פיצה, כריכי בשר, פסטות ברוטבי בשר.

      דבר המבקר: בלנד שמחבר שדרה ממוקדת וברורה, מגע תיבול ושמץ ירקרקות לכדי חספוס כפרי נעים. יין ביסטרו צנוע ומוצלח בהחלט מסוגו.

      תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).

      בארבע מילים: יין ביסטרו צנוע וטוב.

      6. לוריא, רוסו 2013

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 50% סנג'ובזה, 20% ברברה, 20% סירה, 10 קברנה סוביניון. 18 חודשי התיישנות חביבות עץ אלון צרפתיות. ביקבוק ללא סינון. צבע אדום ארגמני. באף פרי שחור ותבלינים. גוף בינוני. 13.5% כוהל בנפח.

      כמה? 90 שקלים.

      הכי מתאים ל: תבשילי בקר, כריכי רוסטביף.

      דבר המבקר: מאד צפון איטלקי, עם פרי אופייני וחומציות מאזנת טובה, בצירוף מגע תיבול ים תיכוני ברור (פלפל שחור) שמוסיפים 20 אחוזי הסירה הנוכחים כאן. בלנד חמדמד, לא מוחצן מידי, גסטרונומי בהחלט.

      תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).

      בשש מילים: כשצפון המגף פגש את דרום צרפת.

      7. לוריא, קברנה סוביניון 2014

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% קברנה סוביניון. 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות. צבע אדום רובי. באף פרי אדום, פרחים. גוף בינוני-מלא. 14% כוהל בנפח.

      כמה? 110 שקלים.

      הכי מתאים ל: סטייקים.

      דבר המבקר: קברנה סוביניון שיש בו מידה לא מבוטלת של אלגנטיות ללא המוחצנות היתרה של יינות "עולם חדש". השימוש בעץ נשלט ומאופק. יין מוצלח מסוגו.

      תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).

      בחמש מילים: קברנה סוביניון לא מוחצן מידי.

      8. לוריא, שיראז 2014

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי שיראז ממושב ספסופה בגליל העליון. 18 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי ומבוקבק ללא סינון. צבע אדום-סגול. באף פרי שחור ותבלינים. גוף מלא. 14.5% כוהל בנפח.

      כמה? 110 שקלים.

      הכי מתאים ל: תבשילי קדירה.

      דבר המבקר: יותר שיראז אוסטרלי מסירה של דרום צרפת, קרי: יותר פרי עגול ומתק מסוים, כמעט שוקולדי, מתיבול חד משמעי בקצוות. יין נגיש, מעט חנפני, אך עשוי היטב בתחומו.

      תמורה לכסף: 3/5 (לא רעה).

      בארבע מילים: שיראז "עולם חדש" סימפטי.

      9. לוריא, גרנד ויטאל 2014

      בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 70% קברנה סוביניון, 20% מרלו ו-10% קברנה פרנק מחלקות מובחרות בכרם יוסף סיידא למרגלות הר מירון. שתי שנות התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות ובקבוק ללא סינון. צבע אדום עמוק. באף פרי אדום ושחורף תבלינים. גוף מלא. 14.5% כוהל בנפח.

      כמה? 175 שקלים.

      הכי מתאים ל: סטייקים.

      דבר המבקר: קצת סגור עדיין אבל עשוי היטב. בלנד באוריינטציית בורדו שיש בו פרי טוב, איזון נאה, מידה של אלגנטיות ואיפוק מבורך, ראוי לציון.

      תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).

      בחמש מילים: חכו שנתיים לפחות. זה ישתלם.