לא מעט מסעדות תאילנדיות יש בישראל. נדמה שכולם למדו בשנים האחרונות להגיד "סום טאם", ופאד תאי בכלל הופכת בהדרגה למנת הילדים האולטימטיבית, שנייה רק להמבורגר ולשניצלונים. בתוך ים המסחרה הזו, שמעט מאד מתקיים בינה לבין מידת האותנטיות, יש מקומות אמיתיים ספורים. ראשונה היא, כמובן, בית תאילנדי הותיקה של יריב מלילי ואשתו לק, ילידת תאילנד. גם איוטאיה, אותה מובילה צמרת אריאלי, שהגיעה מתאילנד בעקבות האהבה.
סקון נקון, תאילנדית קטנה ונטולת יומרות מראשון לציון, בה עוסקת רשימת הביקורת הנוכחית, שייכת אף היא לז'אנר המקומות המשדרים אמת. כמו בית תאילנדי ואיוטאיה, גם היא פרי מפגש בין ישראלי לתאילנדית. לדני שקד היה בית מרקחת ברחוב ראשי במרכז ראשון לציון. את סקון נקון פתח עם אשתו התאילנדת רותיארת (רותי) טכנולוגית מזון במקצועה.
מגיעים, מחנים ואכן, הלוקיישן מתאים ככפפה ליד לבית מרקחת באמצע העיר (מאשר למסעדה). החלל קטן, כשמונה-תשעה שולחנות לארבעה סועדים לכל היותר. אין עיצוב ייחודי והפשטות מדברת מכל פינה, אבל כשמגיע האוכל נעשה ברור שלא מדובר בעוד מקום מהסוג השגור, שממקסם רווחים על חשבון מקדם האותנטיות.
לכל הטורים של אבי אפרתי
הגענו בפורמט משפחתי, בשעת לפנות ערב של שישי, כשעה לפני ההתנפלות הגדולה המוכרת, זו שמתחילה ב-19:00 בערב שבת. ניכר בתפריט שהוא מתמרן במאמץ ניכר בין המחויבות לנאמנות למקור לבין הצורך בקומוניקטיביות. התפריט מחולק לראשונות, מרקים עיקריות, על בסיס אטריות ובשר/עוף/פירות ים. יש גם אופציות צמחוניות רבות. פתחנו עם יאם וון סאם (38 שקלים) ולאפ קאי (47 שקלים), שתיהן מאגף הראשונות, וטום קה קונג (65 שקלים).
יאם וון סאם הוא סלט קר על בסיס אטריות זכוכית עם בצל, בצל ירוק, שאלוט, סלרי, עגבניות שרי, בוטנים וצ'ילי. אפשר להזמין אותו עם או בלי עוף קצוץ ואנחנו בחרנו באפשרות השנייה. הכל היה רענן, טרי ולבקשתנו חריף במידה ולא בטירוף. לאפ קאי, מנה על בסיס עוף קצוץ גס עם אורז קלוי וטחון, כוסברה-נענע-בצל סגול-בצל ירוק וגרגירי צ'ילי, התגלתה כטובה במיוחד. ראשית, היה בה המון עוף, במינונים שיכולים היו להספיק כעיקרית למבוגר. הייתה בה מידת חמצמצות נעימה, חריפות מרומזת ומשחק מרקמים חביב עד מאד בחיך. היא אולי לא הייתה "הארד קור" אבל בוודאי לא קרצה לטעם הקהל הרחב. נהנינו.
טום קה קונג הוא מרק על בסיס חלב קוקוס עם נותני טעם תאילנדיים טיפוסיים (למון גראס, גלנגל וקפיר ליים), בצירוף בצל ובצל ירוק, המוגש עם אורז תאילנדי. הזמנו אותו בוורסיית השרימפס (אפשר גם עם עוף או פטריות מלך היער). חלב קוקוס הוא תמיד יציקה ובעיני לעולם לא יכול לשמש כראשונה לסועד. אבל כשחולקים אותו, זה לגמרי בסדר. היה משהו צח ונקי במתקתקות המוכרת של חלב הקוקוס. התיבול התאילנדי הוסיף מימד בלא להכביר והשרימפס היו במצב צבירה תקין. חביב.
המשכנו עם פאד פריו וואן על בסיס עוף (62 שקלים), פאד תאי שרימפס (64 שקלים) ופאד סי יו בקר (65 שקלים). פאד פריו וואן - הראשונה ברשימה מבין השלוש הייתה הקצת פחות טובה בעיני. היו בה נתחי עוף מוקפצים ברוטב חמוץ מתוק, עם פלפלים ירוק ואדום מתוקים, בצל, בצל ירוק ועגבניות, בצירוף אורז תאילנדי. היא לא בוצעה עם עוול כלשהו אבל מקדם המתיקות בה קצת הזכיר מסעדות תאילנדיות מקומיות מהסוג הבנאלי.
הפאד תאי, עם אטריות אורז, נבטים, בצל ירוק, שום לימון ובוטנים קלויים, דווקא סיפק את ההיפך. כל הרכיבים המובנים מאליהם הצליחו איכשהו לחבור אלו לאלו ולהרגיש טעימים ולא כמו קלישאת הקניונים האולטימטיבית של העשור.
פאד סי יו היא מנה על בסיס אטריות אורז רחבות שהזמנו בוורסיית הבקר (אפשר גם עם עוף, חזיר או שרימפס), עם ברוקולי, ביצה, בצל ירוק, שום, לימון ובוטנים קלויים. כמו מרבית המנות המוצלחות בארוחה הזו, הסוד היה ביד המדודה והמדויקת, השומרת איפוק בתיבול ונמנעת מלתת בראש עם יסודות טעם מהסוד הנחות (והממכר).
חלקנו סאקו רואם מיט (32 שקלים) לקינוח טפיוקה בצירוף מלון ואגס חתוכים, עם חלב ממותק. היה צח, נקי וטעים.
קמנו מפוצצים וחלק מהאוכל נלקח בקופסאות הביתה. 372 שקלים לפני שתיה זה מעט מאד כסף לארוחה משפחתית. זו הייתה ארוחה טעימה ולא בנאלית. בני הזוג שקד מקצרים בתבונה את המרחק בין המקור לטעם הקהל. ניכר כי הם מקפידים שלא להתפתות לשלם את המחיר הכרוך בדיבור אל כולם-כולל-כולם, ועל כך הם ראויים להערכה. אל תצפו לניצוצות, סקון נקון לא מנסה לספק אותם. גם לא לחוויית בילוי עדכנית ומגניבה. אבל לארוחה משפחתית תאילנדית בסיסית, הגונה, טעימה ונעימה באווירה לא מחייבת, זה בהחלט המקום.
סקון נקון. רוטשילד 119, ראשון לציון. 03-649-9434. לא כשר
חשבון בבקשה
