לבר הבשר NG זכויות יסוד בדברי ימי המסעדנות התל אביבית החדשה. לא שלא היו מסעדות בשרים בתל אביב קודם לכן אבל במתכונת הסטייק האוס המודרני, היא בוודאי הייתה הראשונה או אחת הראשונות. לא ביקרתי שנים באנג'י, הממוקמת בחלל עם היסטוריה בליבה של נווה צדק. תמוז, אחת המסעדות היותר טובות שפעלו כאן מאז ומתמיד (תחת שרביטו של ערן שרויטמן), שכנה שם.
תמיד כשעורכים את רשימת המצאי של מסעדות הבשר הראויות בתל אביב או לחלופין, כשמדמיינים את התמונה הקבוצתית התיאורטית של טובי הסטייק האוסים בישראל, אנג'י נספרת. בפירמידת איכויות הבשר הזו, הדסון, של מתן אברהמס, ללא ספק ראשונה בפסגה. אחריה יש קבוצת מסעדות קטנה ומכובדת ביותר: חוות צוק (תומר צוק ואסף שנער), 25M של ירון קסטנבוים ויונתן בורוביץ, מקום של בשר והמיטבר. לכולן בשר טוב באמת. לתומי חשבתי שגם אנג'י שייכת לקבוצה הזו, גם אם לא אכלתי בה שנים ארוכות. לפעמים תדמית נכונה נצרבת בך איכשהו.
יצאנו לאנג'י עם סוג של ציפייה, אם כן. סטייק ראוי זה משהו שבכוחו לעשות לנו טוב בכל מצב צבירה. ומכיוון שלא רק שלא אכלתי שנים באנג'י, גם לא זוכר שדיברתי עם מישהו שאכל באנג'י זמן ממושך, שמץ של מושג באשר למתרחש שם לא היה לי. לדבר על אכזבה מרה זו הדרך הרכה ביותר לתאר את הארוחה שתפורט ברשימה זו. יצאנו מעט המומים. לא כי קבלנו פיגולים חלילה אלא כי היה נורא סתמי. בינוני ומטה-מטה. מהסוג שלגמרי לא פיללנו שנמצא במקום שזה מיתוגו.
התחלנו עם דליקטסן בשר (54 שקלים) וסלט ירוק (48 שקלים). מנת הדליקטסן, על בסיס מכסה אנטרקוט מעושן, הדהימה אותנו. לא האמנו שבתל אביב של 2017 מסוגלת מסעדה לגיטימית להגיש מנת מעושנים כה רעה. הבשר היה סר טעמים, עורר אסוציאציות לאוכל של כלא ובאופן כללי הזכיר יותר עונש מבילוי. ביקשנו להחליפו ונענינו מיד, בצירוף צמד צ'ייסרים און דה האוס. החלופה פרחי קרפצ'יו בקר מגולגלים עם ארוגולה ופרמזן, חשפה בשר נא בינוני ומטה, לא מלא חיים, אבל לפחות לא כמו זוועתון ה"דליקטסן".
בסלט הירוקים היו חסות, רוקט, בייבי תרד, פורטובלו, קרוטונים, פרמזן ו-ויניגרט. העלים לא היו סופר רעננים והרוטב סתמי. סלט ירוקים במסעדה שהמטבח בה במצב ראוי לא אמור להיראות כך אמנם, אבל אם עוצמים עין בהתייחס לדליקטסן אפשר להחליק. בשום סטייק האוס טוב הראשונות אינן העניין שלכבודו מתכנסים. הן לכל היותר פתיח סביר ותו לא.
אז הנה העיקר: 450 ניו יורק סטייק (165 שקלים) ו-300 גרם סטייק אנטרקוט (165 שקלים), ולצידם סלט עגבניות ושעועית ירוקה. סטייק האנטרקוט היה בינוני ביותר. הוא הגיע מידיום כמתבקש ואפשר היה לאכול אותו גם אם קשה לדבר על מקדם הנאה משמעותי כזה או אחר ממנו. לא בשביל נתח כזה יוצאים מהבית. בטח שלא בשביל נתח כזה יוצאים לסטייק האוס. חסרו בו עומק, עושר ועסיס וחסרה בו גם איכות הגלם המקורית, של הבהמה הנכונה דרישת הבסיס מנתח בשר ראוי, עוד בטרם הגענו ליישונו, קירורו, חיתוכו וצריבתו.
קצת נדהמנו לגלות שהאנטרקוט הבינוני היה הטוב מבין שני הנתחים. הניו יורק סינטה על עצם, מנה שאמורה להיות עם טעמים עמוקים עוד יותר, נגזרת של משך יישונה ונוכחות העצם, היה הרבה פחות מבינוני. כדי ליישר קו על סרגל מידות איכות נהיר, נאמר שאם האנטרקוט היה בשר קצת פחות טוב מזה שתשיגו בטיב טעם, הניו יורק כבר הזכיר בשר שמקבלים באירועים, ולא כאלו שהמארח בהם משתייך לאלפיון. בינוני ומטה-מטה. סלט העגבניות היה רענן והשעועית בנאלית. שניהם לא העלו ולא הורידו את התחושה המעיקה שהחלה להצטבר, נדבך על גבי נדבך, במהלך הארוחה הזו.
לא חשבנו שיש סיבה לבחון את המטבח על קינוחיו והסתפקנו בסורבה בטעמי פסיפלורה ותות של וניליה (24 לשלושה כדורים), בית גלידה שאנחנו מחבבים.
סיימנו את הארוחה המעט מצערת הזו עם תחושה שישבנו במקום שהזמן קצת קפא בו מלכת. ייתכן שלפני 15 או 20 שנה בשר באיכות כזו היה נחשב כלגיטימי במסעדת בשרים תל אביבית נחשבת. היום כבר ממש לא. NG זקוקה לניעור מערכות רציני. אי אפשר לעבוד עם בשר כזה ואם כבר עובדים עם בשר כזה אי אפשר לטפל בו כך. להוציא סטייק מידיום או מידיום רייר, לבקשת הלקוח, זה אולי תנאי הכרחי לניהול סטייק האוס; בוודאי לא תנאי מספיק. האם זו שלהבת שנפלה בארזים או שמא לא היו ב-NG עצי ארז מעולם? כך או כך, ארוחה עגומה.
NG. אחד העם 6, תל אביב יפו. 03-5167888
חשבון בבקשה
