פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אריא: כשהמונה טועם מתחפש למבקר מסעדות

      לרגל פורים נשלח מבקר אוכל הרחוב קובי רובין למסעדת אריא של השף גיא גמזו, כדי להתנסות לראשונה בחוויית גורמה מלאה ולגלות מה הוא מפסיד

      טורטליני במסעדת אריא (יח"צ , בן יוסטר)
      קפלטי באריא (צילום: בן יוסטר)

      לקראת פורים נשלחתי להתחפש למבקר מסעדות גורמה. לא כל יום יוצא לי ללכת לאכול אוכל יקר, הסכמתי רק בשביל ליישר קו. קוראי הטור הוותיקים ודאי יודעים, שלדעתי ההפרדה בין אוכל זול ויקר היא עניין של מיתוג, המוצר והיכולת הכלכלית היחסית של האדם אשר פוקד את המקום. במונית אני שומע בלי סוף מתיירים שנורא יקר אצלנו במסעדות ובלי הצדקה, שגובים כאן כסף כמו במסעדות מישלן והרמה לא מתקרבת. אני מבין אותם, כשאתה מוציא הרבה כסף, אתה רוצה רמת דיוק גבוהה.

      יש לי את כל ההערכה בעולם לאנשים שעוסקים בתחום האוכל, לא לפי התמחור אלא לפי מספר השנים, הלקוחות הקבועים שלא מוותרים על האיכות שחוזרת על עצמה כל הזמן, כל יום אותו דבר בדיוק. ואם אתם גובים פי עשר כסף, תנו פי עשר הקפדה. רק שכאן בארץ תל אביב כל הזמן עסוקים בלהמציא את הגלגל מחדש על חשבון ההקפדה.

      ועכשו, אחרי המניפסט הזה, נודה באמת. אין דבר יותר מצחיק מאדם מעונב מדי שרוכן מעל צלחת חומוס עממית ומנגב עם הידיים. בדיוק כמו לראות נהג מונית כמוני שהולך לאכול במסעדת גורמה. אבל פורים זה פורים.

      לכל הטורים של המונה טועם

      טורטליני בטטה במסעדת אריא (יח"צ , גל זהבי)
      טורטליני באריא. מצא את ההבדלים בינו לקפלטי (צילום: גל זהבי)

      אז הגענו למסעדת אריא, המיקום, במרכז של המרכז של תל אביב, במבנה יפהפה ומעוצב. נכנסנו והצוות ניסה לכוון אותנו לשולחן ליד הכניסה, אבל לא רצינו שכל העולם יראה אותנו אוכלים. אז התעקשנו והתעקשנו לא לשבת ליד הכניסה ובסוף הצוות השתכנע. מיד כשהתיישבנו ליד השולחן המלצרית ניגשה עם התפריטים. הדלקתי את הפנס של הנייד, התפריט כתוב בכתב זעיר, התאורה חשוכה. לא חייבים אותיות קידוש לבנה, אבל לפחות תדליקו את האור. איך לא הבאתי זכוכית מגדלת? ביקשתי מים, אז ביקשתי, ככה בילינו את כל הארוחה בלי לשתות כלום, כי אם לא מזמינים משהו לשתות שעולה כסף, אז כנראה לא צמאים.

      הגיע לחם מלא מתקתק, ולחמניית פאן דה מי עם גבישי סוכר. מישהו יכול להסביר לי למה לחם מלא צריך להיות גם מתקתק? וגם, שאלת תם, אם כבר אתם מכינים את הלחמניה במקום, למה על הלחמנייה יש עקבות של שתי אצבעות? כשירד מפלס הלחם, ניגשה מלצרית והוסיפה עוד לחם.
      מה שבטוח, רעבים, לא נצא מכאן. לידו הגיעה לשולחן גם קערית עם רוטב עגבניות של ג'חנון ועוד קערה עם טחינה חצילים. הייתי מצפה ממסעדה כזאת שתתן לי איזושהי חוויה אבל טחינה ורוטב עגבניות מבחינתי זה לא לפה ולא לפה, לא גורמה ולא אוכל רחוב.

      למנה ראשונה הזמנו קפלטי גבינות ותרד - כיסוני בצק ממולאים בארבע גבינות ותרד ערבי ומזוגגים בחמאת מרווה (58 שקלים). בתוך הצלחת היו ארבעה טורטליני מעולים, המילוי טעים להפליא והבצק עדין ומצוין. בסוף נשארה בצלחת המון חמאה.

      סטייק סינטה במסעדת אריא (יח"צ , גל זהבי)
      סינטה (צילום: גל זהבי)

      לעיקרית הזמנו טורטליני בטטה - כיסוני בצק מזוגגים בחמאה חומה, על רוטב פיקורינו וצ'יפס מרווה (88 שקלים), חצי מנה של סטייק סינטה (92 שקלים ל-125 גרם). חצי סטייק מדיום, הגיע על רוטב יין, עם חצי תפוח אדמה, טבעות בצל רכות וטעימות וברוקולי. הפירה הגיע בכלי נפרד, מריחה ומשיכה של רוטב עם וואסאבי, בסגנון חופשי. הסטייק היה טעים מאוד למעט שני חלקים לא לעיסים שנותרו בצלחת. אם זה נשאר בצלחת וזה לא קישוט, אז זה לא אוכל.

      הטורטליני של המנה העיקרית השנייה היה יקר באותה מידה כמו הקפלטי (או הטורטליני, כמו שאני אוהב לקרוא לו) במנה הראשונה. שילמנו יותר, קיבלנו יותר. טורטליני ממולאים בבטטה עם המון חמאה, 88 שקלים לשבע יחידות. הכל טעים עם חמאה, אז הוסיפו עוד חמאה והיה עוד יותר טעים, היה שלב בו שמנו את הכף במרכז הצלחת מעל החמאה כסירת הצלה לחילוץ הטורטליני. הקפלטי והטורטליני היו טעימים מאוד, אבל חבל שהמלצרית, שבעיקר נמנעה מליצור אתנו קשר עין לאורך כל הארוחה, לא סיפרה לנו שמדובר במנות מאוד דומות.

      עוגת גבינה במסעדת אריא (יח"צ , גל זהבי)
      עוגת גבינה (צילום: גל זהבי)

      לקראת סוף הארוחה, הגיע שלב הקינוח, עוגת גבינה ניו יורק (48 שקלים) שמעליה שכבה דקיקה מקורמלת של רוטב שקדים. השחימו קצת את החלק העליון של העוגה, מה שגרם לה להיות טיפה מרה. לא סיימנו אותה. על הצד הייתה פרוסה דקה של אננס מקורמל שגם הוא נצלה בלהבה. הסורבה מנדרינות הונח על פירורי בצק של עוגת גבינה, ככה הסורבה לא שט לו לעבר עוגת הגבינה.

      כל זה התרחש בתוך כלי אובלי, מכלי האוכל שבאמת לא מתאימים לכלום. היה סדק בכלי, לא מגישים בכלי סדוק. וגם, אני לא מצליח להבין למה מגישים את הקינוח עם כף מרק של פעם, מה קרה לכפית? הרגשתי חלק מסיטקום כשאני בתפקיד הראשי. המלצרית שהביאה את העוגה לא היתה אותה מלצרית, אז היא דווקא זיהתה את הכוסות הריקות, הביאה בקבוק ומילאה את הכוסות. לרוויה. מוטב בסוף הארוחה מאשר אף פעם.

      היה לנו טעים ואשתי אמנם נהנתה מאוד, אבל מבחינתי ללכת למסעדת גורמה בארץ, זו חוויה שיותר דומה לקומדיה של טעויות. בסופו של דבר, זה לא משנה לי אם אוכלים טורטליני שמשייט ברוטב חמאה או מנה פלאפל מטוגנת בדוכן של אוכל רחוב, הערך התזונתי זהה, מנת הקלוריות זהה, רק המחיר (286 שקלים) והתחפושת שונים, פורים שמח.

      אריא. נחלת בנימין 66, תל אביב. 03-529-6054