אינני יודע בוודאות כמה פעמים ישבתי על הבר של ה-Moon ברחוב בוגרשוב בתל אביב, אבל מתמטיקה סבירה מספיק והערכה כללית שיודעת לחשב פרבולות ולשקלל מאפיינים יביאו את המספר העלום הזה לאזור גס להפליא. ברצינות, פעם בשבועיים לפחות, במשך שנים, עד להשגת הבאדג' המיוחל של מקום שיודע איך קוראים לך.
כמו כל אחד, פחות או יותר, בתקופת הזמן המסוימת הזאת - עשור ויותר קדימה, מהפתיחה ב-2010 - זה היה הגו-טו סושי. הוא התייצב מעולה, ומדויק. זינוק אחד למעלה, במינימום, מרשתות בייסיק, שתי קומות למטה - שוב, במינימום - ממסעדות גבוהות-מחיר שאף אחד לא יכול היה להרשות לעצמו בגיל הזה. וגם בגיל הזה והזה והזה, אני מזדהה.
המקום עצמו, בדיוק כמו המסוע המסתובב המופלא והמיתולוגי שלו, התחיל אקזוטי, המשיך כסוד שמור ונתפס עדיין כספוט למביני דבר גם בימים שבהם התור השתרך עד לים, ובחזרה לדיזנגוף סנטר. לא משנה מה קרה שם, וכמה עמוס היה בכניסה, עדיין הרגשת מיוחד כשצעדת פנימה לתוך החושך. האוכל, וגם השירות - מי שחווה חווה, ויודע - ניסחו משאלה אחת בלבד מצד הלקוחות, שתכליתה פשוטה - אל תתרחבו, אל תסתנפו, אל תשכפלו. נעמוד כמה שנעמוד.
היום, שנים אחרי, התפילות ההן נתפסות קצת תמימות (והלוא כל התפילות הן מעט תמימות, כל אחת בדרכה). מון הוציא לפועל את ההתרחבות המוזרה ביותר שזכורה לי, עם מסעדה ממש מעבר לפינה, והתחיל לפני כמה שנים תהליך התרשתות שקול ומבוסס החוצה מהעיר. ובכל זאת, כזה כמו בסביון לא היה לו.
הדבר עצמו. מון סושי בסביון
המסעדה החדשה יחסית (חודשים בודדים בלבד של פעילות, והרצה מתמשכת שמתחשבת במצב הרוח הכללי ובמצב כוח האדם העגום של התעשייה) במתחם G סיטי ביישוב היא, אני מדמיין, כל מה שחלמתם את ה-Moon ולא העזתם לבקש מסנטה.
יש כאן רחבה חיצונית גדולה וחלל פנימי ענק יותר, בר ארוך מאוד שמדגמן היטב את כל עבודות הסושי-מן ומין ירח לאס-וגאסי שמשקיף מלמעלה, וגם מסדרון קצר, חשוך כמובן, שמוציא אותך לתוך בר פנימי-פנימי, עם שולחנות גבוהים שסובבים אותו כשהם צמודים לקיר העגול ואי קוקטיילים שכזה, וגם עץ ענקי, בי נשבעתי, ש"צומח" לעבר בקבוקי האלכוהול ומכה שורשים כלפי התקרה.
זה מסחרר, זה מערפל חושים, זה שמח, וזה בעיקר חכם בתכנון ובעיצוב, שמאפשרים לכל אחד לבחור את החוויה הפרטית שלו, בלי לחזות בכוח בעירבוב שימושים אנושי שהוא החוויה השגרתית ברוב מסעדות ישראל.
התפריט, די בהתאם, משוגע. הוא אינו שונה מהנהוג במסעדת-האם, ולכן מדובר במגנה כרטה, אפוס של ממש, עם פרקים ותתי-פרקים, הבלחות ועצירות מתודיות, המלצות למי שמאבד את עצמו וגם - אני יודע אני יודע - תמונות.
אין סיכוי לכסות כאן את כל הפאולים התיאורטיים והמעשיים שהתפריט הזה עובר (ואני עוד כותב אנליין, כן, ללא מגבלת כמות כפי שבטח מורגש רוב הפעמים), אבל איכשהו, ובאמת אינני יודע איך, הוא התפריט הכי משמח לפתוח.
לא דף נייר שהודפס הבוקר עם שגיאת כתיב ושאיפות ל"הידוק" ולא צניעות וואנבי, אלא חגיגה של ממש. מי שהיה, יודע. מי שחזר, יודע טוב יותר. התפריט הזה, על 364 עמודיו והתמונות שלבדן היו יכולות למלא מסגרות דיגיטליות (זוכרים את אלה?) עתירות נפח איחסון, הוא הדבר עצמו. לא אלגנטי אולי, אבל זה שאתה רוצה מול העיניים כשאתה מגיע למקום, *רעב*.
הוא מתחיל עם סט ראשונות אקלקטי, שמצהירות מבעוד מועד על הכיוון - סלט יקיטורי יעיל, כמובן, אבל גם גאודה בציפוי פנקו, מרק מיסו מבוצע היטב וספייסי טופו כמו שאתם רוצים שהוא יהיה, וגם טמפורות שמתחילות סולידי (ירקות, שרימפס) וממשיכות לקפוץ ראש לתוך השמן (כרובית, שיפוד מאקי סלמון). וכן, גם את מנת הפתיחה הגאונית ביותר בתולדות המסעדנות הישראלית, לא פחות - ערימה של קריספי סלמון סקין, שהיא 18 השקלים המשתלמים ביותר שאפשר להוציא היום בחוץ.
משם, זה אתם וזרם התודעה שלכם, מול אנשי הסושי הנהדרים של המון, וזרם התודעה שלהם. רוצים יפני עם חיתוכים קרים? יש כאן סשימי על כל גווניו, ממניפות בוהקות ועד סלט, וגם קרפצ'יו וטרטר וצ'יראשי ו-Bowls וניגירי. רוצים לעוף מערבה? האפשרויות מטריפות בכמויותיהן, עם גבינת שמנת או גבינה מותכת, סלמון צרוב בחמאה או רוטב כמהין, כוסברה או צ'ילי, וגם אגף קטן עם דגש על כבד אווז.
ה-Moon אף פעם לא שאפה, ואף פעם לא התיימרה, לתווך את המינימליזם היפני לקהל הישראלי. היא לא ויתרה עליו, ובתפריט תוכלו למצוא קלאסיקות צנועות מבט וגישה מהמזרח הרחוק, אבל בשלב מסוים, אני מניח, העסק הובן והקהל הובן גם כן, והאות לחגיגה ניתן.
לכן, כדאי להיכנס לפה עם ראש רפוי ומשוחרר, תחושת התעליינות מודחקת ומעט מאוד "בדיוק חזרתי מטוקיו". אם תגיעו ככה, ואני אומר את המובן מאליו כנראה, בהינתן הפופולריות ומעמד המוסד, תזכו לכמה מהרולים הכי טעימים בישראל. רק על האושי סובן (מגדל צר ומהונדס של אושר בשכבות-שכבות) והפור סיזנס (סלמון בכל מצבי הצבירה שלו) הם צריכים לקבל את מפתח העיר.
זה לא נגמר שם. לא חשבתם שזה נגמר שם, נכון? יש פה גם מנות נודלס ואורז מוקפץ, קולקציות צמחוניות-טבעוניות מרשימות וגם רובאטה, אותו גריל יפני מפורסם שמוציא מהמטבח להיטים חדשים ומשחקי צלייה מעולים. יקיטורי פרגית במרינדה מתקתקה-מעושנת, למשל, רצועות בקר צרובות מעל אטריות אודון וגם גיוזות ממולאות שעוברות בו להתלהטות נוספת.
כל אלה, עם בירמון מרשים מאוד (ומפתיע מאוד בהתחשב בגיל הברמנים, שנדמה שהולך ונהיה צעיר בחודשים האלה, עד כדי צורך בהצגת תעודת זהות, בקטע הפוך), משלימים חוויה מצוינת, סוערת, ובסופה - כשהותרו כל המחסומים - אפילו סקסית.
אם תעצמו עיניים, סביר שתצליחו לשחזר את ההתרגשות מהדייט הראשון ההוא שעשיתם על הפינה העגולה של הבר ההוא בבוגרשוב, מנסים לנחש יחד איזה רול מגיע לעברכם על המסוע, ואיזו פנייה החיים שלכם יקחו בעקבותיו. אם תפקחו את העיניים מחדש, כאן, תגלו שהכול אולי השתנה, אבל שכל מה שחשוב נשאר.
מון סושי, השקמה 1, סביון, 077-9386248