יהלומה לוי הגיעה למסעדנות אחרי שנים ארוכות בתקשורת. בתפקידה האחרון היא שימשה כמנכ"לית "רדיו תל אביב" אבל פרשה לטובת האהבה האמיתית - אוכל. הביסטרון, המקום הזעיר שהריצה בפלורנטין בשעתו, סיפק אוכל ים תיכוני פשוט, צנוע וטעים-טעים. בהמשך בישלה לוי ביהלומה בנמל שבנמל תל אביב ופרשה לטובת קייטרינג קטן, אישי וצנוע. שמעון משל נוכח בחיי המסעדנות והלילה של תל אביב כבר שני עשורים. המקום הבולט ביותר ברזומה המסעדות שהפעיל יחד עם שותפיו הוא אורקה, בה בישל ערן שרויטמן. זו הייתה מהמסעדות היותר טובות שפעלו בתל אביב בעשור הראשון של המילניום הנכוחי. בשנים האחרונות חתום משל על פיקוק - בר הומה במיוחד ברחוב מרמורק. בעבר הפעיל, כחלק מקבוצת שותפים, ברים רבים.
לפני מספר שבועות פתחו לוי ומשל ברחוב טשרניחובסקי את שחקי שחקי - בר אוכל, ששמו הינו הומאז' לשירו הנודע של טשרניחובסקי. לוי איננה שפית של בתי ספר גבוהים לבישול. היא באה לאוכל מכישרון, אהבה ואוטודידקטיות רבת שנים. למשל ניסיון עצום בבניית אווירה ובאירוח. המקום החדש שלהם איננו מנסה ליישר קו עם המסעדות החדשות המוקפדות והנוצצות ההן, שיזמים נוטים לפתוח בתל אביב. להיפך. שחקי שחקי הוא מקום נינוח, נונשלנטי כמעט; שמחבר אלמנטים של ביסטרו שכונתי ובר עכשווי. עיצובו פשוט מאד אבל לא מרושל ונעים בו מאד. יש בר ארוך, חלל ישיבה פנימי לא גדול עם שולחנות ביסטרו קטנים, וישיבת חוץ מז'אנר קפה פריסאי, עם הפנים לרחוב. מבחינת נראות שחקי שחקי יכול היה בקלות להתמקם בין הברים והמסעדות הקטנות של rue de Charonne ברובע ה-11, ההיפסטרי, של פריז. כשיושבים בו אין לטעות במקדם השכונתיות התל אביבי שלו. החתך הדמוגרפי שלו משקף, כנראה, את בני דורם של משל ולוי - בליינים עדכניים ומנוסים.
התפריט מושתת על מנות בגדלי ביניים ואינו ארוך. להבדיל מהאוכל בביסטרון, שהבסיס הברור שלו היה המטבח המזרח תיכוני, כאן התפיסה מסורתית פחות, אקלקטית יותר ואירופאית בבירור. רשימת המנות הקצרה יחסית מאפיינת את שחקי שחקי כבר אוכל. כל המנות נועדו ללוות אלכוהול ובתפריט היין לא מעט אופציות מעניינות.
התחלנו עם קרודו דג ים (58 שקלים), סלט ירוק (44 שקלים) וירקות סו וויד (48 שקלים). נתחי הקרודו, על בסיס דג בן גוריון, ישבו על פסי שומר טרי דקים. בצלחת העמוקה היו מי עגבניות בצירוף אבקת עגבניות ופלפל אדום חריף. ההנחיה הייתה לעטוף את הדג בשומר, למלא מנוזל העגבניות לכף ולאכול בביס אחד. זה היה טעים מאד. דג טרי ורענן, חתוך נכון, עסיס עגבניות מתובל היטב, ללא הגזמה, ואבקת עגבניות ופלפל חריף שסיפקו את הטוויסט. מנה פשוטה לכאורה, שמחשבה נכונה ויד טובה בבסיסה, עם תשתית חומרי גלם מוקפדת. יופי.
הסלט הירוק, על בסיס חסה עם פרוסות פומלית, תפוח ירוק וטוויל קשיו, היה קצת חסר נוכחות. כל החומרים היו צחים ונקיים אבל חסר היה שם קצת שדרוג לטעמים. לעומתו, מנת ירקות הסו וויד סיפקה בגדול את הסחורה. היו שם גזרים, סלק, כרוב ולפת שיצאו מאמבט הואקום של הסו וויד בדייקנות ששמרה על כל הטוב שבהם. רוטב הבניה קאודה (אמבט חם באיטלקית) היה לא פחות ממצוין. הוורסיה הקלסית של הרוטב הזה, הצפון איטלקי במקורו, נשענת על שמן זית, אנשובי, שום ומעט חמאה. כאן נוסף יין אדום שהעניק עושר ועומק משמעותיים. זו מנת בר פשוטה אבל מוקפדת להפליא, שמשדרגת בעזרת טכניקה מודרנית (סו וויד) ומעט פרשנות את הקלסיקה האיטלקית המוכרת. כיף.
המשכנו עם מנת לחם שאור עם בשר מפורק (62 שקלים) ומנת ספיישל יומית של לברק עם יוגורט, חזרת וענבים מבושלים (78 שקלים). בראשונה מבין השתיים ישבו, על פרוסת לחם שאור מרוחה באיולי צ'יפוטלה, נתחי בשר מפורק, מלפפונים כבושים ועלי מיקרו רשאד. הלחם, מבית היוצר של ערן שרויטמן, היה מצוין. האיולי נמרח בנדיבות והיה חרפרף וטוב. הבשר היה רך וחביב, גם אם קצת פחות מתיקות לא הייתה מזיקה לו, המלפפונים נתנו חמצמצות והעלים רעננות. זו הייתה מנה חסרת יומרה וסימפטית שנולדה לאלכוהול, עם שפע פחמימה, שומן וחלבון.
הלברק, עם רוטב יוגורט-חזרת, ענבים מבושלים ומרמלדת שומר ותפוז, היה מוצלח פחות. הרוטב, זה שתפקידו להדביק את רכיביה העדינים של המנה - דג, ענבים ומרמלדה - היה חומצי מידי ותוקפני מידי. שמנת חמוצה במקום יוגורט ומינוני חזרת מדודים יותר היו עושים את העבודה טוב בהרבה.
טארט טאטין קדאיף (42 שקלים), עם שערות קדאיף במקום בצק, לצד שמנת חמוצה, קוביות תפוח וסלט רשאד וטרגון, היה לא רע. התפוחים קורמלו אמנם מעט יותר ממה שצריך אבל החיבור שלהם עם הקדאיף והשמנת, והשבירה עם הסלט, היו חביבים.
האוכל בשחקי שחקי איננו אחיד ברמתו. לצד מנות טעימות מאד, שבאות מאהבה ומשקפות כישרון ויכולת, יש גם מנות מדויקות פחות. קונספט הבילוי המנוסח היטב והמוצלח במיוחד מחפה על התנודתיות המסוימת של האוכל. לא יקר בשחקי שחקי, וגם זה בונוס משמעותי של המקום, שממקד את תחושת השכונתיות שלו. לא חייבים לאכול המון ולא הכרחי להשאיר הרבה כסף.
שחקי שחקי הוא, אם כן, בר סימפטי עם אוכל לא רע שמצטרף לביסטרו טשרניחובסקי הוותיק, האיכותי והיציב, של השף אייל מרון, והופך את שעות הערב בחלק זה של רחוב טשרניחובסקי, הקרוב לאלנבי, לשמחות וערות יותר. זה מקום שעושה קולות של מי שנמצא כאן כדי להישאר. מתאים מאין כמותו לבילוי יומיומי, נינוח ונעים. נחזור.
שַחֲקּי שַחֲקּי, טשרניחובסקי 4 תל אביב, 03-7744511
חשבון:
