בוידאו: לפני חודש בפתיחת המסעדות, כשהכל עוד נראה אחרת
תעשיית הקולינריה בישראל לא האמינה שזה יקרה לה שוב. אחרי סגר של חודשיים וחצי, כשכולם עוד מלקקים את הפצעים, מנסים להמציא את עצמם מחדש, ונאבקים ערב-ערב על מנת להביא לקוחות ולשרוד, מגיעות היום ההנחיות החדשות, ומסעדנים רבים מרגישים שהם מתמוטטים כלכלית ולא פחות מכך - נפשית.
על פי התקנות החדשות, מעתה מסעדות יוכלו לפעול עם 50 לקוחות בלבד בו זמנית, כאשר מתוכם 20 סועדים בפנים המסעדה בלבד ו-30 סועדים בחוץ. תקנה זאת לא לוקחת בחשבון כמובן מסעדות שאין להן אופציה של הושבה בחוץ, שלמעשה יוכלו לפתוח ל-20 לקוחות בלבד, מה שהופך את הסיפור למאוד לא כלכלי עבור רוב המסעדות.
כבר ב-24 השעות האחרונות, מסעדנים רבים הבינו לאן נושבת הרוח, כשלא יהיה מוגזם לתאר את הלך הרוח כאבלות של ממש ענף שלא ברור כרגע כיצד ישרוד. היטיב להמחיש זאת השף עומר מילר, שהעלה פוסט עם הכיתוב "מסעדנות בישראל 1948-2020 R.I.P" (נוחי על משכבך בשלום). מסעדנים ושפים רבים הביעו עמו הזדהות בתגובות. גם מתן אברהמס, שף מסעדת הדסון, לא מצא מילים רבות לתאר את הכאב חוץ משתיים "מכת מוות".
השף יהונתן רושפלד, שכבר לא מחזיק מסעדה משל עצמו, אבל מבשל בחודשים האחרונים במסעדת גרינברג, כתב בחשבון האינסטגרם שלו "גל שני שמתפרץ סוגר כרגע את עולם האוכל בישראל, מספרים נזרקים לאוויר. אף אחד מהם לא משנה את העובדה הפשוטה - העסק מתרסק סופית כעת. בחודשים האחרונים כל אחד מאיתנו כבר הוציא את כל מה שנשאר לו בכיס, בנשמה, בבטן. בחודשים האלה שיקרו לנו, הבטיחו לנו הבטחות. בחודשים שעברו אני לפחות הבנתי שצדקתי מזמן שסרבתי לחזור לפתוח מסעדה ולענוד את תואר השף המפוקפק על החזה. להיות מסעדן זאת בושה בבנק, בושה בפורום חברים שעוסקים בנדלן, בהייטק. להיות מסעדן זה להגיד את זה בשקט כי ירחמו עליך. להיות מסעדן זה אומר דבר אחד פשוט: לחפש כרגע מקצוע שונה לחלוטין. ואת זה? מי יודע לעשות אחרי כל כך הרבה שנים של אהבה מטורפת, מי מסוגל לבגוד במחשבות האוכל שלו... מי?"
השף יהונתן בורוביץ', ממסעדת M25 בשוק הכרמל, ואחד ממובילי מאבק המסעדנים כתב "שני דברים אין להם סוף על פי א. איינשטיין: האחד גודלו של היקום והשני טיפשותה של ממשלת ישראל. ישנם מוקדי הדבקה במדינה וצריך לגדוע אותם, בין היתר אולמות אירועים, בתי כנסת וברים. החוויה במסעדה (על פי משרד הבריאות) איננה מסוכנת. אף מסעדה לא זוהתה כמוקד התפרצות, ועדיין, למרות זאת, הוחלט להגביל מסעדות לכמות סועדים אבסולוטית *ללא קשר* לגודל בית העסק! מסעדה שגודלה 40 מ"ר במבנה סגור ומסעדה שגודלה 350 מ"ר בשטח פתוח - אחד דינם! איפה ההיגיון? היכן השכל? מה אתם מצפים שיקרה? שנמשיך לעבוד עד שנבין שאין לנו למה? רציתי לסיים בצרור קללות עסיסי על הממשלה המנופחת והמנותקת ביותר בדברי ימי מדינת ישראל אבל אני מעדיף לצטט את ברכת קדושת השם נוסח אשכנז וספרד כאחד, (בכל זאת מותר עד 19 מתפללים בבית כנסת): "כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ".
אשת הקולינריה אפרת אנזל כתבה "מהבוקר דמעות. רואה את חורבן ענף המסעדנות לנגד עיניי, ולא מצליחה להבין את האטימות. את הפתרון הקטגורי שלא לוקח בחשבון את גודל המסעדה, מספר מקומות הישיבה, והיכולת של כל עסק ועסק לייצר מרווחי בטחון בין הסועדים. פשוט מכריזים על מספרים מוחלטים, ללא שום הגיון כלכלי או בריאותי.
20 אנשים בפנים ו-30 בחוץ זו משוואה כלכלית בלתי אפשרית. אין שום סיכוי למסעדה להיות רווחית במספר סועדים כל כך נמוך. ולמעשה, אם ההנחיה היתה לסגור את המסעדות כליל - היה בזה, לטעמי, יותר הגיון. אבל היי, אם ההנחיה תהיה סגירה כללית - מישהו יצטרך לפצות את המסעדנים על הימים הסגורים, ואת האחריות הזו המדינה שלנו לא מוכנה לקחת.
250 אלף איש במדינת ישראל נשענים כלכלית על ענף המסעדנות. ולאנשים האלה יש פנים, שמות ומפעלי חיים. אני אישית לא מסוגלת להסתכל בפנים האלה היום. אני פשוט מתחילה לבכות.
פשיטות הרגל צצות כפטריות אחרי הגשם, ומעבר לעניין הכלכלי, מדובר גם בקריסה תרבותית, של מטבח שרק בשנים האחרונות הצליח להגדיר את עצמו ולעצב את דמותו. ודווקא כשהמטבח הישראלי החל להתנוסס בראש כל רשימות הטרנדים של המטבחים המסקרנים בעולם, הוא הולך למות.
יש מצב שהפוסט הזה מנוסח פחות טוב מטקסטים אחרים שכתבתי בחיי. בהחלט יתכן. כי הנפש שלי סוערת והלב בוכה והמוח מסרב להאמין שאלו המילים שאני כותבת. אבל אני חייבת לכתוב אותן:
החורבן כבר כאן. ואין לי אוויר."
שפים ומסעדנים רבים, שלא מצאו את המילים, בחרו פשוט לשתף את הפוסט של איגוד המסעדות והברים, עם כרזה של גולגולת והקריאה "הצילו".
בגוף הפוסט מפרט האיגוד את קשיי הענף ואת הפגיעה העצומה שחשים המסעדנים לנוכח המצב.
"ממשלת ישראל מתכנסת היום לישיבה מיוחדת בה היא מתכוונת להחליט על סגירת תעשיית המסעדות. אנחנו אומרים סגירה, כי צמצום התפוסה ל 50 לקוחות, או 20, משמעותה אחת - סגירת תעשיית המסעדות וקריסת הענף. ממשלת ישראל לא עשתה כלום בשלושת החודשים האחרונים. היא לא שיפרה את מערך הבדיקות האפדימיולוגיות, היא לא הכינה תוכנית חילוץ כלכלית ליום הזה, היא הצביעה נגד מתן ביטחון סוציאלי לעצמאים. אז עכשיו שולפים מהמותן - הגבלה במסעדות עד 50 מקומות. לא משנה שמסעדות זה מקום בילוי סולידי, לא משנה שע"פ נתוני משרד הבריאות, רק 0.3% ממקרי ההדבקה היו במסעדות, לא משנה אם המסעדה היא בגודל 1000 מ"ר או 30מ"ר, מגבלת התפוסה היא 50 איש ואישה. קוראים לזה פאניקה, היסטריה, אובדן שליטה מוחלט. ומי משלם את המחיר? תעשייה חבוטה, של עסקים קטנים, שהפכה להיות מס השפתיים של ממשלת ישראל.
נסגור את המסעדות, למה? כי זה קל..."
"זוהי קריאה אחרונה לעזרה של 150,000 עובדים בתעשייה, אחים שלנו וילדים שלנו, סטודנטים, חיילים משוחררים, שבימים הקרובים יאבדו את מקום העבודה שלהם. זוהי קריאה אחרונה לעזרה, של 14,000 יזמים, שנזרקים לרחוב עם חובות, ללא ביטחון סוציאלי כלשהו ועם הבטחות על כסף שיגיע בלחיצת כפתור ובושש לבוא. של תעשייה מפוארת, גאווה לאומית, שהולכת לפח! *הצילו*".
לפני שעה קלה, כשפורסמו ההנחיות, הם הסתפקו בלהעלות פוסט שחור עם הכיתוב "20 בפנים 30 בחוץ. תם הטקס".