אתר פיקוד העורף קורס בכל פעם שאני מנסה להזין את הפרמטרים לחיפוש, אבל קשה להאשים אותו. דרוש מחשב-על חזק הרבה יותר ומשוכלל הרבה יותר כדי לנתח כמה אזעקות צעקו באשקלון מאז 7 באוקטובר, כמה רקטות שוגרו לעבר "העיר המטווחת בישראל", כמה מהן יורטו, ובעיקר כמה חיים הצליחו לחיות כאן בין לבין.
שדות הנתונים במנוע הבומים המאולתר הזה מעט מתעתעים. אשקלון דרום ואשקלון צפון ושני אזורי תעשייה נפרדים, אבל בלי סכימה כללית, טוטאלית, שבסופה מספר מוחלט. שוב, המשאבים של הצבא ודאי הולכים כעת למקומות נחוצים יותר, והמציאות העגומה לא דורשת נתון סטטיסטי כדי להתעורר בבוקר, אבל בכל זאת, ככה, בהערכה הגסה ביותר שיש, ניתן לומר בוודאות שהמספר המדויק הוא הרבה. המון. יותר מדי. עד מתי.
ודווקא בגלל שאותה מציאות לא דורשת שום כותרת כדי להתחיל את היום, כדאי ורצוי להתחיל אותו בבזיליקה, לב אשקלון.
יום חדש נפתח. בזיליקה
הטרטוריה האיטלקית של גל בר וטל זוהר נפתחה בשדרות בן גוריון בעיר לפני יותר משלוש שנים, והצליחה להוציא מים מתוקים מסלע המלחמה הנוכחית, עם הרחבת שעות והגשמה של חלום ותיק בדמות פעילות בוקר טעימה ויומיומית.
מילולית, היא גזרה את שמה מהשפה היוונית ומהאדריכלות הרומית, שהציבו שתיהן את הבזיליקה כמבנה ציבורי מרכזי בחיי העיר, כל עיר. מעשית, הם לא היו צריכים שם וגם לא היסטוריה ומורשת, כי בזיליקה האשקלונית נועדה לשאוב תושבים ואנשים אליה ללא פולחן וללא דת, ללא אילוצים וללא כפייה. אלא עם הדת החדשה, אוכל טוב ואנשים שנהנים לעשות אותו.
הם התחילו עם פעילות ערב מבוססת פיצות נאפוליטניות ופסטות ים-תיכוניות, חיזקו עם דגים נאים וארנצ'יני, הלהיטו בעזרת קבב דגים ובצקים מושקעים, וצפו בחיוך כיצד ההשקעה מניבה תמורה, והעיר מתחילה לגלות אותם. כל זה, כמובן, לא הספיק להם כדי להישען לאחור, או להירגע.
"חיפשנו לעשות משהו בשעות הבוקר, אבל לא גנרי ולא מהסוג שכבר קיים באשקלון", סיפרו, "האנשים פה לא מקובעים ולא שמרנים כמו שנוטים לפעמים לתייג אותם. הם יוצאים ומחפשים, נפתחים לטעמים בארץ ובחו"ל, ומבקשים גם הם כזה, ליד הבית".
והכזה הזה הוא, ובכן, *זה*. תפריט בוקר שמיטיב להתייצב על נקודת האיזון שבין מושקע ומוגזם, מושחת ושגרתי. הוא עושה את כל אלה, כמובן, אבל לא מתחכם ומאוד טעים.
יש פה בנדיקט רויאל (68 שקלים) על בריוש שמבצע ללא דופי את קלאסיקת ההולנדייז-עלומה-סלמון, גירסה דומה ופלורנטינאית (63 שקלים) עם הקפצת תרד ופטריות ובצל ירוק שמחליפה את הסלמון, וגם אבוקדו-טוסט נהדר (52 שקלים) שמסמן V על כל צמתי המנה הפופולרית הזאת בלי ליפול למלכודות של "חייבים לעשות את זה אחרת", ועם טוויסט ראוי בכל זאת, בדמות איולי עגבניות, בזיליקום ושום, וקצת שאטה גרוס מלמעלה.
וזה לא עוצר שם.
בייגל סלמון ענקי (בכלל, המנות פה גדולות מאוד, כמעט מעריכית על כל קילומטר מרחק מתל אביב) עם גבינת שמנת, בצל סגול ובצל ירוק (59 שקלים), טוסט שמהדק בתוך בריוש פסטו וצ'דר ומוצרלה ופרמזן וזיתי קלמטה ועגבניות שרי (49 שקלים) וקרואסון מקושקשת-כמהין שחום וחמאתי, מבפנים ומבחוץ (62 שקלים).
אל אלה מצטרפת "השקשוקה של אביעד", מחבת אדומה ולוהטת לזכר אביעד אדרי, חבר ילדותם של גל וטל שנרצח בכפר עזה. המתכון שלו, ותשוקת האירוח שלו (שכללה הרבה שקשוקה והרבה בירות), והחיוך שלו, מיתרגמים כעת לזיכרון עצוב שהוא גם מחווה שמחה ככל האפשר, ומנה (עם בירה שקמה כמובן) שלפחות על פי השולחן שלידי תתייצב בסופו של דבר על רף משלה.
שני החברים-שותפים ניצלו את המלחמה "כדי לעשות כיוונונים", כהגדרתם. השקט הזה, עם כל הרעש שלו, הוביל אותם דווקא להעלאת הילוך, והמבט המשתומם, על שאלותיו ותהיותיו, לא מפריע להם כלל. להיפך. "היה חשוב לנו להשתפר והיה חשוב גם להמשיך את מה שקורה בערב גם לשעות האלה", הסבירו, "זאת עיר, ואזור בכלל, עם המון אנשים ומעט אופציות. את המשוואה הזאת חשבנו שצריך לשנות".
אנחנו יושבים בכיכר המוצלת של בזיליקה, עם אוויר טוב שנישא מהים, ועיניים-אוזניים שלא מפסיקות להסתכל לשמיים, ולהקשיב להם. מסביב קהל שהתרגל בלי לרצות להתרגל, ובלי ששאלו אותו מתישהו אם בסדר לו להתרגל לזה, נהנה מבוקר שקט ומצלחות גדולות של אוכל גדול. פה, באזור הכי דרומי של אשקלון, בראנץ' לא זקוק לשום נתונים ושום סטטיסטיקה. הוא כבר תמונת ניצחון.
בזיליקה, שדרות דוד בן גוריון 13, אשקלון, 08-6765555