פיצה איטלקית, מרק צרפתי, משלוח ישראלי: כשהמטבח הביתי שלנו הופך למסעדה

תשעה חודשים ארוכים של קורונה עשו את שלהם ברוב התחומים הרלבנטיים לחיים שלנו כאן, אבל היות ואנחנו בוואלה! אוכל, אפשר להגיד שקולינרית כבר די מיצינו.

מיצינו את קופסאות הקרטון החומות ואת מעילי הגשם התכלכלים, את אריזות הסכום החד-פעמיות וגם את התחושה המעט מזויפת של שולחן פינת אוכל במקום פינת בר במסעדה.

כל המתכונים, הטיפים, קיצורי הדרך והפטנטים לחנוכה מושלם

בקיצור, עייפנו. וזה בדיוק הסיבה שבגללה אנחנו כל כך שמחים לראות פה התעוררות משלוחית מחודשת. ערכות "עשה זאת בעצמך" מאתגרות, מנות שף סופר-מושקעות שדורשות טאץ' קטן או סתם חשיבה מגניבה מחוץ לקופסה. הנגיף המקולל עוד כאן, נכון, אבל אפשר להגיד עכשיו די בקלות שאנחנו שוב עירניים. גם זה משהו בימים אלה. והפעם: יפעת סני עושה פיצות-מסעדה בתנור הביתי ויאיר טאובר מבשל סיר מחופי צרפת.

בתיאבון!

אני אוהבת פיצה, מאוד, אבל בין האפשרויות של להתפיח בצק בבית ולהכין פיצה בעצמי או להזמין פיצה מוכנה - אני תמיד אבחר להזמין, וזו אפילו לא חייבת להיות פיצה מתוחכמת במיוחד. כל שילוב של בצק-רוטב-גבינה יסגור פינה במשפחה שלנו.

עם זאת, גם לנו, אוהבי הפיצה הפשוטה, חסרה בחודשים האחרונים האפשרות לשבת במסעדה ולאכול פיצה טובה באמת, כזו עם רוטב איכותי ותוספות מפנקות, שיוצאת מהתנור כשהגבינה (האמיתית) עוד מבעבעת ודורשת יכולת דחיית סיפוקים מרשימה וקיבה מרשימה עוד יותר.

לכן, כשהציעו לי לבדוק ערכת DIY להכנת פיצות בבית של מסעדת "פומו" (96 שקלים) קפצתי על המציאה. הערכה להכנת פיצה כוללת שני כדורי בצק מוכנים לשימוש, רוטב עגבניות, מוצרלה, פרמזן, אורגנו, צ'ילי ובזיליקום טרי, וגם דף הוראות מפורט ששדרג את התנור הביתי שלי לכמעט טאבון.

מכיוון שאני לא עובדת עם בצקים בדרך כלל, הניסיון הראשון לרדד את הבצק, כפי שהוסבר לי בדף ההוראות, כמעט גרם לי לוותר ולהזמין פיצה מוכנה, אבל ההתלהבות של הילדים מהאירוע גרמה לי להחזיק מעמד, וטוב שכך.

הפיצה שמתקבלת מהערכה - ואני לא בטוחה אם זה הבצק הבאמת מאוד טעים, הרוטב או הגבינה - טעימה בצורה יוצאת דופן, ממש כמו ה"פיצה של מסעדה" שהתגעגענו אליה. יתרון משמעותי נוסף הוא התעסוקה לילדים - כל אחד מהם התעקש לרדד את הבצק בעצמו, ולארגן לו את הפיצה שהוא אוהב, לפי הגבלות התזונה הבררנית שלו. בסופו של דבר, שני ילדים ושני מבוגרים אכלו לשובע, כל אחד בדיוק את הפיצה שהוא אוהב, ישר מהתנור.

להזמנות דרך "בר איטליה"

להזמנות דרך "פומו"

משלוח מרק הבויאבס של "מנטה ריי" לא מיועד לממהרים, וזו ממש לא ביקורת, אלא יותר אזהרה לכך שבין הגעת השליח עם הערכה המלאה (125 שקלים) ועד הטבעת הכף בקערה, עומדת לפחות רבע שעה של חימום, בישול וצלחות של שלל המרכיבים.

מיד בהתחלה עולה ריח אחר מאלו שהרחתי בחודשים האחרונים, שכלל פתיחת קופסאות משלוחים אינטנסיבית מעולם הפסטה-נודלס-מקסיקני. תבשיל "רציני" של זעפרן, פלפל מעט חריף ועצמות דגים שבושלו זמן ארוך. כל אלו קיבלו שדרוג שהטיס אותי ישר לחופי דרום צרפת, בדמות צ'ייסר פסטיס, שכיסה את המנה בשמיכה מהנה של אניס על ציר עשיר וחלק בצבע כתמתם.

פירות הים והדג שנכנסו לסיר נאים וטריים, התבשלו כעשר דקות במרק הרותח ונתנו עוד טעם ימי נעים לקערה הגדושה. הלברק, השרימפס, הסרטנים והקלמרי שהגיעו בכמות נדיבה שמרו על טריות מורגשת ובושלו (בעזרת ההוראות המדויקות) לרמת עשייה מושלמת. גם שחקני המשנה - תפוחי האדמה והגזר, בושלו מעט לפני המשלוח כדי להגיע מוכנים ונגיסים אחרי חימום המרק.

התוצאה של חיבור כל חומרי הגלם הטריים נותנת הרגשה של מנה מושקעת שמתאימה לערב זוגי בחורף ומספקת נחמה בניגוב שאריות המרק בלחם דמוי הפוקצ'ה שמגיע לצידו. העמידה מעל הסיר החם, הריחות הזרים שעולים והמנה היפה לעין שמתקבלת בסוף הופכים את הבויאבס הזוגי הזה מעוד משלוח סטנדרטי של וולט לחוויית מסעדה בתוך הבית.

להזמנות דרך "מאנטה ריי"