הנה דעה לא פופולרית, שהיא כל כך פופולרית עד שאני לא מפסיק לשמוע אותה כבר חודשים ארוכים בשיטוטיי הקולינריים - יש דברים שהנגיף שיפר מאוד. הזניק אפילו. שבר עליהם את תקרת הזכוכית, הגג וכל הבנייה הלא חוקית שבדרך.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
נכון, מדובר בשולי הדברים. פרומיל של תחומים מחוזקי-קורונה בעולם שרובו המוחץ עולה באש, אבל בכל זאת, אתם יודעים, שדרוג.
כאן בר שהצליח להוציא סוף סוף לפועל תוכניות העשרה לעובדים, ופה מסעדה שניצלה את "התקופה" כדי להבין במה היא טובה. אינספור אנשי אוכל מוכשרים מצאו את עצמם בחל"ת, נכנסו למטבח ויצאו ממנו עם אוכל שלא היה מגיע אלינו לעולם, או עם רעיון מצוין שלא היה נולד בדרך אחרת - קופסאות אוכל לילדים וקוקטיילים מבוקבקים, ארוחות שף חצי-מוכנות ושיתופי פעולה היסטוריים.
וגם, לא נעים להודות, מקומות ותיקים, מוסדות ממש, שלקחנו כבר כמובן מאליו - לפעמים באשמתנו, לפעמים באשמתם - ופתאום נלחמים יותר, רוצים יותר, נחמדים יותר.
נגיד, ההמבורגרים של "נחמה וחצי".
בית הקפה התל-אביבי הכי בית קפה תל-אביבי בישראל שרד את תקופת בין הסגרים בקושי, מנסה כמו כולם להוריד ראש ולחכות. זה עבר לו לפני שבועות ספורים, עם השקת תפריט ההמבורגרים החדש שלו, תחת המותג "300 בורגר".
עכשיו, בואו נעשה יחד הפסקה כדי לקחת אוויר ולהוציא החוצה את כל השאלות המתבקשות בביקורת אוכל רחוב על המבורגרים - האם העיר הזאת צריכה עוד המבורגר, מה כבר יש לחדש בתחום, מתי נגיד די, איפה מגיעה נקודת הרוויה וכמה המבורגרים באמת שווים את הטרחה? - חזרתם? יופי. השאלות רטוריות כמובן, אז בואו נתקדם.
לקחנו ארוחת דאבל בורגר בייקון וצ'דר (שתי קציצות במשקל כולל של 240 גרם, עגבניה, רוקט, בצל אדום ומיונז מתובל, צ'יפס, סלט עגבניות ושתייה, 79 שקלים), ארוחת המבורגר "ביצה בקן" (300 גרם קציצה, ביצת עין וכל המתואר מלמעלה, בשקל אחד פחות) וגם עיקרית "רגילה" מתפריט בית הקפה (כדורי בשר ברוטב עגבניות על קוסקוס, 59 שקלים), כי רצינו שתהיה נקודת השוואה מוכרת.
נתחיל במובן מאליו, ואם הוא לא מובן מאליו אז אתם לא אוכלים בתל אביב מספיק - מדובר בדיל נדיב מאוד, עם המון אוכל תמורת מחיר שברוב המקומות היה נותן לכם רק את ההמבורגר. זה לא קול, זה לא משמח, אבל זאת האמת. החברים ב"נחמה" (על מי אני צוחק, מדובר במקום עם תודעת שירות שמפרנסת אגדות אורבניות) בנו כאן ארוחה עסקית ללא מגבלת שעות, ללא התחשבנויות והתקמצנויות, וללא אותיות קטנות.
והאוכל? ההמבורגרים מצוינים. לא ברור מה הסיפור של הקציצה הגדולה או שתי הקציצות הקטנות, מי שקל ומי חישב, אבל בשני המקרים מדובר בבשר מצוין, תוספת ראויה לפילהרמונית הבורגרית של תל אביב. הבייקון והצ'דר הוספו (שוב) ביד נדיבה אבל בלי להשתלט, וה"ביצה בקן" - תגידו כבר ביצת עין, למה ככה לתת לנו לפתח פנטזיות על המבורגר או לחמניה עם ביצה שקועה בפנים? - הייתה כיפית אף היא, במצב צבירה פלאי יחסית לנסיעת האופנוע שלה.
הסלט היה טרי מאוד, פלא בהתחשב בסטנדרטים המשלוחיים המקובלים כאן, הצ'יפס - אמיתי, עבה - התרכך בדרך אבל חוסל בלי קשר לזה, ורק הלחמניה עוררה דיון סוער. מדובר במעין פוקאצ'ה, שונה מאוד מהבריושים שהשתלטו עלינו, בעלת קרום חיצוני קשה מעט, ופנים רך יותר, מספיק בשביל להכיל את כל המיצים הטעימים הללו. היא הייתה טעימה, אבל בסוף הותרנו קצוות שלה מאחור כי הרגשנו שהביס הכולל קצת גדול עלינו. אולי הבריושים ריככו אותנו.
אין הרבה בתי קפה יותר קונטרוברסליים מ"נחמה וחצי", על הרמות הגבה המביכות וגלגולי העיניים האקרובטיים ועשן הסיגריות האייטיזי והאטיטוד הכללי המציף אותו. אכלתי בו אוכל מצוין לסוגו (וכהוכחה, כדורי הבשר והקוסקוס היו מצוינים, עמוקי טעם ורוטב, ארומה ובישול של מישהו שיודע) אך כמעט בסוף כל צלחת עמוקה חיכה מלצר עם אג'נדה.
אם מישהו ירצה לחבר פעם דו"ח מאזנים, ולפתור אחת ולתמיד את השאלה הכי חשובה בענף - מה עדיף, מקום עם שירות נהדר ואוכל בינוני, או מקום עם אוכל מצוין ושירות ככה-ככה? - זה יהיה השולחן לפתוח בו את האקסל. עד אז, הקורונה עשתה לנו את כל העבודה, וסיפקה צ'יט של גיימרים - לשבת בבית עם האוכל הזה, הטוב מכל העולמות.
"300 בורגר" מבית "נחמה וחצי", הזמנות דרך וולט