אגדת חומוס אמיתית חצתה את הכביש. זה נגמר בדיוק כמו שאתם חושבים

אף אחד פה לא יעמיס לך על הראש סיפורים ואגדות, אבל כולם יעמיסו לך על הצלחת תבשיל חמים ומנחם של פעם

07/02/2021
פחות מגבות, יותר מזון. חומוס האחים(צילום: גל זהבי)

"שום פעולה שהעירייה עשתה בשנים האחרונות לא הצליחה להוציא את העסקים הוותיקים ממרכז העיר, וזה משך את הרחוב למטה. עכשיו פתאום אין הכנסות, עסקים מתפנים - ומגיעים עסקים עדכניים יותר. פחות חנויות של מגבות וגרביים, ויותר מזון, ברים ובתי קפה. זה עושה טוב"

לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל

כרמל שאמה הכהן, שאליו המדור (ואני, אין להכחיש) פיתח אובססיה קלה, לא ייפה את המציאות עבור עדי כהן ב-TheMarker. רחוב ביאליק, שמשרדו משקיף עליו בערך באמצע החלק הסואן שלו, זקוק לניעור קל. כיפכוף, אם תרצו, אולי אפילו כאפה של ממש, כזו שתאזן מעט את התמהיל, בלי לפגוע באף סוחר חלילה. פחות מגבות, יותר מזון. מילים שלו, חלום שלנו.

עד אז, ניתח שאמה, זה יהיה בעיקר תהליך איטי ומזדחל של חילופי משמרות. ניצניו כבר ניכרים להולכי הרגל שמעזים להרים את הראש מהמדרכה רצופת המוקשים הכלביים (אולי גם בעלי הכלבים יואילו להצטרף לתהליך באמת?). פה איזו כנאפה שמנסה לשעתק את הטרנד, שם מאפייה ובית קפה עם פחמימות של ממש, חומוס ותיק שמצליח לשרוד בצדק ולקראת הסוף גם התאילנדית הצנועה שכיכבה כאן לפני שבועות ספורים, עדיין מככבת, עדיין צנועה.

אבל הפעם אנחנו כאן כדי לנגב.

המאבק בשחיתות

שעה וחצי של קושמרו מדבר על קורונה. יש רק דבר אחד שיכול לשטוף את כל זה

לכתבה המלאה
אינטנסיביות וחיוכים. חומוס האחים(צילום: מערכת וואלה!, יניב גרנות)
האיש שאחראי לכל הסירים האלה הוא גם זה שהקים מזמן את "חומוס גבעתיים" המקורי, ופותה כעת לקאמבק מעבר לכביש. אם זהו אכן אילן היוחסין, הרי שמדובר בהחתמה ממזרית, גניבה ספורטיבית של ממש

"חומוס האחים", המצטרף הטרי לתהליך האורבני הטעים הזה, נפתח לפני חודשים ספורים במעלה הרחוב. צמוד להמבורגריה מודרנית (עם אותם בעלים) ומעט לפני שרמת גן מתחילה לשחק את הריקוד המוזר הזה שלה עם גבעתיים. אתם יודעים, שני רחובות קדימה, רחוב אחד אחורה, וביחד איחוד רשויות שדורש מבוגר אחראי כבר חמישים שנה לפחות.

הבחוץ נקי, בהיר ואסתטי - שילוט לבן, ברזלים חשופים ו"שפה עיצובית" שראינו כמוה בכל בית עסק שהעז לפתוח משהו בשנתיים האחרונות. מבפנים מבולגן יותר, אבל בלגן מבורך. אנשים עובדים, ידיים מתערבבות ומצטלבות, אינטנסיביות של חומוס וגם חיוכים.

בירור קצר העלה שהאיש שאחראי לכל הסירים האלה הוא גם זה שהקים מזמן את "חומוס גבעתיים" המקורי, ופותה כעת לקאמבק מעבר לכביש. אם זהו אכן אילן היוחסין, הרי שמדובר בהחתמה ממזרית, גניבה ספורטיבית של ממש. נקדים את המאוחר ונכתוב כבר עכשיו - ה-GM של "חומוס האחים" ידע מה הוא עושה כשהוא הציע חוזה לאנריסטריקטד פרי-אייג'נט החומוס הזה. סליחה, ברח לי עכבר ה-NBA.

זה לא הפתרון

הם קראו לסנדוויץ' הזה "החיסון החדש". אנחנו נחכה שתופעות הלוואי יעברו

לכתבה המלאה
אפשר להירגע ולריב על משהו אחר. חומוס האחים(צילום: גל זהבי)
בסוף, זה תבשיל חמים, שמן זית טוב ופיתה טרייה. הדרך לפסגה המנחמת הזאת אולי מעייפת, אבל זה לא האוורסט הקולינרי

התפריט קצר מאוד, כיאה לכל חומוסיה בלתי מתפזרת. כמה מנות חומוס, כמה גירסאות בפיתה, וכמה תוספות צד אלמנטריות. לקחנו חומוס "קלאסי" (חומוס, טחינה, גרגירים, תבלינים, פטרוזיליה, שמן זית, עם שתי פיתות, רוטב שום-לימון, בצל וחמוצים, כמעט מיותר מלפרט, 27 שקלים), מסבחה אחת (חומוס, מסבחה, ביצה חומה, תבלינים, פטרוזיליה ושמן זית, 30 שקלים), וקומפלט אחד (חומוס, פול, טחינה, ביצה חומה, תבלינים, פטרוזיליה ושמן זית, 32 שקלים). לקחנו גם, כי היה חשוב לשמור על מסורת ה"אוכלים עם העיניים", פלאפל (6 ב-10) וקופסה של חצילים מטוגנים (15 שקלים).

הליכה קצרצה הביתה הצליחה לנטרל את תהליך ההרס המהיר שעובר על כל כדור פלאפל באשר הוא, ולספק עדיין ביס חמים וטעים, ירקרק בטריותו ומתובל מאוד. החצילים, לעומתם, הבטיחו המון - מקומחים ומטוגנים ועבים "הקוסם" סטייל - אך קיימו רק מחצית מכך. הם היו טעימים ושמנוניים, עוקצניים במידה ומתקתקים במידה נוספת, אך נטולי פריכות לחלוטין. משהו באריזה, או משהו בשינוע, ריסק את הקראנץ'.

שלוש מנות החומוס היו נהדרות. הקלאסית הייתה, ובכן, רגילה, אבל במובן הכי טוב של המילה, כמו שכל חומוס עשוי כהלכה יכול להיות. אני לא שותף לכת מדרגי הניגובים, ולא תמצאו אותי אף פעם מסתבך בוויכוח מי עושה את זה הכי טוב. נכון, מדי פעם אני חוטא בהצהרות, אבל בבסיסו של עניין אני חושב שיש מאות חומוסיות טובות בישראל, ושההבדלים ביניהן אינם ניתנים באמת לפיענוח. בסוף, זה תבשיל חמים, שמן זית טוב ופיתה טרייה. הדרך לפסגה המנחמת הזאת אולי מעייפת, אבל זה לא האוורסט הקולינרי, אפשר להירגע ולריב על משהו אחר.

המסבחה והקומפלט המשיכו את הארוחה על אותו נתיב. הראשונה סמיכה, דורשת רק מזלג ושקט מסביב. האחרון דורש גם פיתה (טריות ומצוינות, אגב) וכישורי הנדסה - קצת פול, קצת חומוס, קצת טחינה, קצת נחמה.

הרבה חיבוקים, מעט קבלות

"מבאס לשמוע על החוויה שלך", אמרו בוולט, "מיד מעבירים את הפידבק למסעדה"

לכתבה המלאה

אין שיחה ישראלית על "רחובות של פעם" שלא מזכירה את ביאליק הרמת-גני. מדובר בעורק עירוני פועם, שמזרים דם ואנרגיה כמעט לכל חלקי העיר. החנויות אמיתיות וחמות, על יתרונותיהן וחסרונותיהן, והאנשים חמים ואמיתיים לא פחות (טוב, אולי חוץ מהבהמה שהמתין לפניי בתור וירד משיחת הנדל"ן שלו - אלא מה - רק כדי לנבוח על המלצרית. אתה לא חם ולא אמיתי, והלוואי שהיא עשתה למנה שלך מה שכל מלצרית אמורה לעשות למנות של אנשים כמוך).

בהתאם, "חומוס האחים" לא מנסה יותר מדי, ומצליח לפגוע בול בהכול. המחירים סבירים, השירות חמוד והביס מעולה. מי יודע, אולי בכתבה הבאה של המרקר, רמת גן כבר לא תזיע כשהיא תשווה את עצמה לתל אביב, ולא תזדקק יותר למגבות של רחוב ביאליק. אולי אפילו ההיפך.

"חומוס האחים", ביאליק 14, רמת גן

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully