מהדורת החדשות הנצפית בישראל התארכה באמצע השבוע שעבר על פני 92 דקות. שעה וחצי, ועוד קצת. 22 סגמנטים קשים, מייגעים, מרתיחים, שסופם תחזית (חורף ישראלי, אולי יירד גשם מתישהו) ופרק נוסף במסע החרדי של יאיר שרקי. יום לפני כן, אגב, הצליחו העורכים לדחוס פנימה לא פחות מ-24 אייטמים, כולל משהו שנקרא "געגועים לחיבוק מהנכדים: אחרי שסבא וסבתא התחסנו, אפשר שוב לחבק אותם". מילים של דני קושמרו, לא שלי.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
לא ברור בדיוק מתי האורך הזה הפך לסטנדרט. נדב מנוחין כתב על זה לא פעם, ברמות עצבים שהולכות ומתכנסות לכדי דאגה אמיתית לבריאותו, אבל נראה - סורי, נדב - שאף אחד לא מקשיב. שעה וחצי של חדשות ישראליות תוקפות אותך בשמונה בערב אחרי מרתון מיוזע של "שלוש עם", "מהדורה ראשונה", "חמש עם", "שש עם" ו"תכנית חיסכון". בשעה 21:32, אני מעז להמר, שום כותרת כבר לא מרגשת, ואף חיבוק לא יזיז אתכם מהספה.
אולי. אולי. אולי. חוץ מהנחמה של "גרינברג".
לא ברור אם זו הייתה הכוונה המקורית שעמדה מאחורי ארוחת הלייט-נייט של הביסטרו הצפון תל אביבי, אם צביקי עשת כיוון לקהל היעד הזה או חיפש דווקא את נמנעי החדשות. ברור אבל שזה לא משנה, כי משהו בתפריט הלילי החדש שלהם מתאים בול לרגע הזה ביום - בכל יום בשנה האחרונה, האמת - שבו אתה לא יכול כבר לראות פוליטיקאים מושחתים על המסך, ויכול רק לראות שחיתות על הצלחת.
אז מה אוכלים כאן? הדיל כולל מנה אחת לבחירה, שאיתה מגיעים בקבוק בירה וכדור שוקולד (עוד נגיע אליו, יש לנו ביף איתו). סמאש בורגר, למשל, עם גבינת צ'דר, רוטב גרינברג ומלפפון חמוץ-מתוק (ותוספת), כנפיים דביקות ברוטב סרירצ'ה, ליים ובצל ירוק, או שניצל קלאסי.
יש גם פיצה דאבל-צ'יז ופפרוני, או קריספי צ'יקן בורגר - הבנתם את הקטע - אבל אנחנו התמקדנו בטיול אמריקני תיירותי שכרגע ניתן לעשות רק עם השיניים הטוחנות, והלכנו על עוף מטוגן ("ניו אורלנס סטייל", עם מייפל, בצל ירוק ופירה, 88 שקלים) ועל סנדוויץ' קורנביף חם ("כמו ב'כץ דלי'", עם "צ'יפס צרפתי", 78 שקלים).
משמר כבוד של קראנץ'. "גרינברג"
האריזה הענקית של העוף - מלבנית נמוכה ורחבה כמו קופסת נעליים של כדורסלן - שמרה על רוב הדברים במקומם ונתנה למייפל להשתעשע בתחתית בלי השלכות או נזק היקפי. שלושת הנתחים הענקיים, בקלות מנה שמספיקה לשניים, היו עדיין חמים ועדיין פריכים מאוד, למרות המשלוח. הציפוי היה נהדר, יציב ומצליח במשימה העיקרית שלו - ללוות כל ביס במשמר כבוד של קראנץ', והפירה עזר מהקצה השני של פלטת המרקמים.
המייפל שימש בשלב הזה בעיקר כדיפ מתקתק, שמדי פעם מחבק גם ירוק-בצלי. זה היה חמוד, אבל היינו שמחים אם גרינברג היו מסירים כל חסם ופשוט משלימים את המנה הזאת לצ'יקן & וופל אמיתי, כזה שמותיר לך בסוף כרית שחומה ורכה, ספוגת עסיס עוף וסוכר, שברי ציפוי וכל מה שנותר מאחור. אולי במהדורה הבאה.
כריך הקורנביף היה אף הוא מכובד בגודל ומכובד בתכולה. בין שתי פרוסות לחם שחומות (מעט יותר מדי לקונספט) ועבות (מעט יותר מדי למסורת) התרומם לו פרויקט התחדשות עירונית בשרי עתיר קומות ושכבות, קונסטרוקציה מגדלית שאפשר לראות עד הצפון החדש של העיר.
הבשר נחתך עבה והיה ורדרד במרכזו ומעט כהה יותר בשוליו. מריחה של רוטב מלמטה ומלמעלה שמרה על רמות עסיסיות הוגנות, והביס הפנורמי צלח את הכול בלי להזיע. זה לא היה "כמו ב'כץ דלי'", אבל זה היה מספיק קרוב.
"צרפתיות" הצ'יפס, אגב, התבררה ככיסויו במעטה של שום כתוש וירוקים. מהלך הגיוני לחלוטין וטעים לחלוטין בהתחשב באיכות הצ'יפס בעיר הזאת.
אם תצליחו להוציא לפועל את ההזמנה הלילית הזאת לשעת הפתיחה שלה (21:00), סביר שתתנו טיפ לשליח עוד לפני שתדעו מה מזג האוויר מחר (חם מהרגיל ויבש כרגיל). אז, עם קצת לוגיסטיקה סבירה, אתם תוכלו לשבת ולשטוף את הניוז עם הדבר היחידי ששוטף ניוז בימים האלה - קלוריות והדחקה.
בקבוק הבירה שמתווסף לכל הזמנה יסגור לכם פינה, אבל סביר שכבר התחלתם לשתות בלעדיו. כדור השוקולד, עם זאת, חייב לחזור לשולחן הסקיצות למחשבה מחדש. כל כך הרבה שחיתות מסביב, על המסך ועל השולחן, חייבת להתחבק בסוף עם משהו קצת יותר דרמטי. אפילו קושמרו יודע.
"גרינברג ביסטרו", גרינברג 25, תל אביב, משלוחים דרך האתר