החייל שמאייש את עמדת הש.ג בבסיס עטרות של משמר הגבול לא כל כך מבין מה אני רוצה מחייו ובאיזה קטע ניגשתי אליו בכלל, אבל הייתי חייב לשאול. "תגיד", אני חופר לו במה שהוא יום לוהט גם לא בסטנדרטים ירושלמיים, "איך אתה מצליח לשמור על ריכוז במשמרת שלך עם כל הריח הזה?".
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
הוא מביט בי בתימהון, אבל לא בתימהון של כל חייל צעיר שנתקל באזרח עם שאלות מוזרות, אלא ממש-ממש בתימהון. מהסוג שבעצם משדר לי בעיניים - "אין כאן שום ריח, עכשיו תסתובב ולך מכאן".
בירור קצר שערכתי לאחר מכן מעלה כי לא היה כאן מקרה תתרנות יוצא דופן או תסמינים מוקדמים של קורונה חלילה, אלא ממש הסתגלות, עצובה אם אתם שואלים אותי, לריח המטריף שעוטף את האזור. מקורו כמטר משם, במפעל הענקי של "מאפה נאמן", אז אני מודה לחייל, מאחל לו משמרת קצרה, ורץ למקום שבו ניתן להעריך טוב יותר את הארומה הנפלאה הזאת. כלומר, פנימה, הכי פנימה שאפשר.
"הכול התחיל למעשה בשנת 1944", סיפרה מימי נאמן שייך, מבעלי הרשת, "לסבא שלי היה חזון, והוא החליט להתחיל לממש אותו באמצעות מכירת מאפים בעגלת תינוק בשכונת הבוכרים". סיבובי העגלה האלה הפכו עם השנים למעצמת אפייה ולה כמעט 50 סניפים, עם פריסה גיאוגרפית יפה, אבל העוגן עדיין ממוקם בעטרות.
אנחנו עוברים בין החדרים והאולמות, מחליפים בעיניים לחמי מחמצת לוהטים ויתות עם זעתר, דונאטס שכבר רומזות על הפסטיבל הבא ועוגות חגיגיות עמוסות קרם. "חגי תשרי אצלנו נותני בוסט רציני ביותר של עבודה", תיארה, "עד עכשיו מכרנו למעלה מ-300 אלף עוגות דבש, וידינו עוד נטויה, אבל איך שמסיימים את סוכות, אנחנו נושמים כמה דקות, ויאללה - חנוכה".
המכונאות הכבדה מרשימה, אבל מרשימה עוד יותר עבודת היד הנדרשת ליצירת חלק גדול מהמאפים. בהתאמה, תחרות קליעת חלות מתפתחת לנגד עינינו, ועובד אחר מצפה בנון-שאלאנטיות את עוגות ראש השנה במעטה דבשי מרהיב.
תמצאו כאן קולקציה מגוונת של עוגות, מקלאסיקות ועד יצירות ניסיוניות שתפסו, וריאציות על עקיצת הדבורה הפופולרית וגם כמה קינוחים כשרים, המקפידים לרצות את הקהל הרלבנטי. "חשוב לנו לתת מענה בשולחן החג לכולם", הדגישה נאמן שייך, "כולל סועדים שפחות מתאים להם חלבי בסוף הארוחה הבשרית".
אני יוצא החוצה עמוס פחמימות ותוהה לאן נעלם הריח. מביט בחייל (כמה זמן נמשכת כאן משמרת באמת?) ומתחיל להבין שהחוויה יכולה להיות מטעה. הדרך הביתה סבירה, ובערב, כשאני נכנס שוב לאוטו אני מקבל את כל ענני הלחם הטרי שנאגרו בו. איך אפשר להתרגל לזה? ויותר מזה, איך אפשר לשמור ככה על המדינה?