נומי, שנפתחה לאחרונה, נתפסה עוד טרם השקתה כמרענן הרשמי החדש של סצנת המסעדות הישראלית. מאחוריה עומדים שני אנשי מקצוע שאמנם טרם הובילו פורמאלית מסעדה עד היום, אבל זוכים להערכה רבה: יוני דנון וגדי בור, שעבדו בתפקידים בכירים במסעדות של מאיר אדוני בעבר. דנון היה, בין היתר, השף בפועל בכתית לתקופה משמעותית. בור עבר גם הוא בתחנות משמעותיות במסעו, ובהן גם כתית ויפו תל אביב. מרענן, לא רק כי בכל איזור צפון השרון פועלת מסעדה משמעותית אחת בלבד (גוז' ודניאל) - זה לגמרי לא מספיק; וכמה מסעדות תל אביביות חדשות כבר אפשר להמציא בכלל? - מרענן, כי התמונות שהעלו דנון את בור לרשת טרם ובמהלך ההשקה נראו כמו הדבר החדש האמיתי, זה שרבים מייחלים לו זמן רב.
נומי ממוקמת מרחק קצר בלבד מכביש 4, בצמוד לשטחים חקלאיים. המבנה המלבב שלה מזכיר פונדקים כפריים גדולים ויפים במקומות נכונים, רחוק מכאן. הצעידה מהחניה בערב, עם תאורת גן לא גרנדיוזית אבל יפהפייה, מכניסה מייד לאווירה. החלל הפנימי, המודרני והנאה, מצומצם יחסית, אבל המרפסת המקורה על שלושת מפלסיה גדולה, מזמינה ונעימה במיוחד.
כמי שעשו שנים משמעותיות במסעדת הדגל של מאיר אדוני, בור ודנון חשודים מיידית בבאג המהותי שליווה את כתית רוב שנות פעילותה תחתיו: גרנדיוזיות מוגזמת, הכברת טכניקות מז'אנר "תראו, תראו! הכול-אני-יודע" והרבה יותר מדי רכיבים בצלחת. אלא שהתמונות שהשניים החלו להעלות לרשת טרם פתיחת המסעדה שיגרו מסר מרגיע. המנות נראו הרבה יותר מחוברות למציאות מלפנטזיה מגלומנית. המפגש עם התפריט מחזק את התחושה הזו. הוא קצר, מהודק, נמנע בבירור מראוותנות ונראה כמי ששואף למקומיות וארציות. יש בו מספר מזטים לצד לחם, ארבע קטנות, 11 מנות בגדלי ביניים וזהו.
הלכנו על שלוש מנות מקטגוריות הביניים שנראו יותר כמו ראשונות - עלים פריכים (67 שקלים), ריזוטו חציל בלאדי (69 שקלים) וסלט טלה פריך (72 שקלים) - ושתיים שעוררו יותר אסוציאציית עיקריות: לוקוס בגריל (118 שקלים) ושיפוד שוק טלה (98 שקלים). ביקשנו להזרים את המנות אחת אחת, לכדי סוג של ארוחת טעימות קטנה, וכך היה.
הסלט הגיע ראשון והיה מוצלח במיוחד. ירוקים טריים ומצוינים, עם מקדם פריכות ניכר הודות לקרמבל לחם ואגוזי לוז, ורוטב מצוין, על בסיס קרם פרמזן. הן חומרי הגלם, הן הרוטב והן הקרמבל הוכיחו שלעושים במלאכה יש הבנת עומק באוכל ויד נהדרת. לא חסרים שפים שמשקיעים המון במנות ראוותניות ומזניחים את הסלט הירוק. מסעדה שלא נופלת בסלט הירוק שלה, מאותתת שיהיה טוב גם בהמשך.
ריזוטו החציל היה המנה הבאה. בדרך כלל ריזוטו הוא עניין יציקתי ומכביד. הריזוטו שקיבלנו היה רחוק מכך. טעם השרוף מהחציל נוכח מאד, מרווה שרופה נתנה סיבוב גלילי; גבינה צ'רקסית מצוינת (ממשק הירש) הוסיפה חלבוניות עמוקת טעמים ושמן זית עדין העשיר מאוד. שלולית רוטב העגבניות שבצד הוסיפה בעיקר צבע. במפתיע, היא לא הייתה טובה דיה כשלעצמה. הריזוטו היטיב להחזיק בלעדיה.
קיווינו שההמשך ימשיך להיות טוב מאוד, כמו עד עכשיו, אבל סלט הטלה הפריך נעצר ב"טוב" בלבד. היו בו שפע עלים טריים, מעט מדי נתחי טלה קטנטנים חמים, צ'ילי מותסס נחמד, לא חריף מידי, ושלולית יוגורט עזים. הכול היה בסדר גמור, אבל מצוינות הטיפול הגורפת שפגשנו בסלט ובריזוטו לא ניכרה כאן.
כשהגיעה מנת הלוקוס קצת התפלצנו ממימדיה. משקל נתח הדג לא עלה על 80, לכל היותר 90 גרם. כמנה היא הייתה טובה מאד, מצוינת אפילו: הלוקוס היה עשוי מצוין, עם מגע צריבת פחם נהדר. לצידו היו עלי חסה חמים שנשלקו בציר עוף וקפיר ליים עם פלפל שחור, לחם צלוי, קרם חומוס ולימון. החסות השלוקות העבירו טעמים שעטפו בעדינות, קרם החומוס הצטיין והלחם ספג הכול בהצלחה. הח"מ איננו נמנה עם אלו מבין הסועדים שמוכרחים חצי פרה בצלחת ועוד ארבעה תפוחי אדמה שלמים כדי להיות מסופק ממנת חלבון מן החי. אבל הזערוריות כאן ללא ספק פגעה בחוויה. יקר לכם הלוקוס? תגישו דג אחר; או אל תגישו בכלל. 140-150 שקל למאה גרם דג, איך שלא מסובבים את זה, זו הזיה. משהו כאן עורר תחושה לא נעימה וחבל, כי זו הייתה מנת דג נפלאה.
גם מנת שוק טלה על שיפוד הייתה קטנה למדי. היו בה לא המון נתחים ולא גדולים, על שיפוד, עם עגבניות מגי בטאבון, פלפל חריף, נענע וחמאה רותחת. זה היה אוכל שיפודיות גבוה, מטופל היטב, ללא מקדם המורכבות המסוים שאפיין את המנות עד כה. הטלה עצמו היה נחמד, לא מעולה והמנה כולה טובה, לא מצוינת.
חלקנו קינוח תאנים וחלב (48 שקלים) שהגיע ככדור ובו שיבולת שועל, פטיסייר עלה תאנה, קרם חלב וחומץ חרז. הוא הצליח לא להיות מתוק מדי ולא כבד מדי, לשמור על איזונים עדינים ולהדגיש היטב את טעם רכיבי הבסיס שלו. קינוח ראוי בהחלט.
אז רמת הבסיס בנומי החדשה היא טובה לכל הפחות ולפרקים טובה מאד עד מצוינת. ברור שעל ההגה מופקדים שני אנשי מקצוע רציניים שלא מתפשרים על חומרי גלם וסוחבים ליצירתיות מדודה. ניצוצות? כן, אבל לא רבים. מאידך, רוב האוכל ללא ספק טעים מאוד. מאחר וזו רק ההתחלה אפשר להניח שזה יילך ויתמקד ויהיה תוך כמה חודשים למחודד יותר.
ועכשיו לתמחור. כשמסתכלים על התפריט המחירים נראים שפויים. תוך כדי הארוחה, כשתופסים שגם מה שנבנה במקדם הציפיות כסוג של עיקריות אינו כזה כלל ומה שמצטייר לכאורה כעיקרית הוא בעצם מנת ביניים, מבינים שיקר למדי כאן. נראה שבכ-10 עד 20 אחוז מהסטנדרט המקובל במסעדה מקבילת איכות והשקעה. האם זה מוצדק? עובדת התעוררותו של ההרהור מדברת כנראה בעד עצמה. במילים אחרות, נדמה שהתמחור יתחיל להצדיק את עצמו באמת כשהאוכל יזכה בממדי מצוינות נוספים. מאידך, נומי רק החלה את דרכה. שום מסעדה מצוינת לא הייתה כזו תכף כשנפתחה וטובים מאד הסיכויים שזה יקרה בהמשך. עד אז, אפשר וכדאי להגיע אליה ולקחת בחשבון: טעים כאן אבל קצת יקר.
נומי, כפר מונש, 09-7740635
