באחד הניסויים המדעיים המפורסמים על חלוקת קשב, שגרסאות שונות שלו תועדו ברשת ובתוכניות טלוויזיה, נראית קבוצת אנשים שמבצעת פעולות. הנסיינים שצופים בהם מתבקשים לבצע משימות - כמה פעמים האנשים הללו קופצים, מוסרים את הכדור וכו'. המשימה לא נראית מסובכת מדי, ורוב המשתתפים מגיעים לתשובה הנכונה, אבל מסתתר בה קץ' עצום - בזמן הניסיונות נכנס אדם בתחפושת של פינגווין או גורילה למרכז התמונה, למקום שבו אי אפשר, לכאורה, לפספס אותו. ועדיין, איש לא מבחין בו, משום שהמוח מוקדש כולו לפיצוח המטלה.
אם גורילות ענק נסתרות מהעין, הרי שבלי מידע מוקדם גם בדברים קטנים יותר קשה להבחין, במיוחד כשהם לא ממוקמים בתנאי מעבדה סטריליים. קחו לדוגמה את אזור דיזנגוף סנטר, מוסד ותיק שכל כולו מורכב מהפרעות קשב - נחילי האנשים, תנועת רכבים מאסיבית, מגוון עצום של חנויות ושפע הזדמנויות קולינריות מסתירים בוטקה קטן וצר בשם "אצל הרצל", שממוקם מחוץ ללב לבו של הסנטר, על קינג ג'ורג' בואך בוגרשוב - המלך ג'ורג' 51, ליתר דיוק. עשרות רבות של פעמים חלפתי על פני המקום הקטן הזה בשנים האחרונות, אבל אלמלא המלצה שהגיעה מחברה, כנראה שעדיין לא הייתי שם אליו לב למרות מיקומו המשוגע והגלוי לעיני כל.
"אצל הרצל" הוא, מסתבר, סוד תל אביבי די ידוע. מאחר שתל אביבי הפסקתי להיות לפני עשור, אני כבר לא שותף לסודות הללו, אבל כשהטיפ הגיע לא הייתה שום ברירה, חובה היה לחקור אותו. בבואי למקום קידם את פניי ניחוח עז, נעים ופחות מוכר מזה שמציף את סדר היום של הגבעתיימי הממוצע. התקרבתי לדלפק ולנגד עיניי נגלתה מחבת ובתוכה חביתה שמעוטרת בפרוסות סלמי. זה היה ריח מענג ומשכר, מאוד לא אופייני לאוכל הרחוב הישראלי. הכרזתה של אחת הסועדות לבעלה ש"החביתה שלו ממש טובה" גירתה עוד יותר את בלוטות החשק.
השעה הייתה שתיים אחר הצהריים. לכאורה, פרט טריוויאלי ולא חשוב, אבל כזה שיש לו משמעות עצומה, משום שהחלטתי בגללו לבחור משהו אחר. מעולם לא אכלתי חביתה בשעות הללו. הרצל, איש אבהי ואדיב מאוד, מציע עוד שלל סנדוויצ'ים, קרים וחמים, מטונה וסלמון, דרך סנדוויץ' בשר עם מוקפצים ועד, כמובן, מגוון חביתות. בחרתי בסנדוויץ' המוקפצים עם בשרים.
מדובר בכריך נדיב עם שלל ירקות מוקפצים ובמרכזו מבחר נקניקים צלויים. דבר ראשון שאפשר להגיד הוא שהכול אצל הרצל איכותי ומוקפד כיאה למעדניה איכותית. הבגט כאילו יצא זה עתה מהתנור, את טריותם של הירקות ניתן להרגיש גם לאחר הצלייה והנקניקים משובחים. היחס חם ואוהב - ואיכשהו, השלם יצא קטן מסך חלקיו. שום דבר לא היה "וואו". בזמן שאני מנסה להתרשם ובכל זאת לשנות את דעתי, קפצו להן שתי עגבניות השרי בהפתעה לא רצויה היישר אל גב היד, תזכורת לכך שעגבניה, ובמיוחד שרי, טובה רק בהגשות קרות. כל מנה חמה - מפיצות דרך טוסטים ועד סנדוויץ' - שכוללת עגבניות נידונה לכישלון. זה היה חביב, לא מדהים. בסולם 1 עד 10 הייתי מגדיר את הכריך הזה, שמחירו 40 שקלים, כלא יותר מ-7 ביום טוב. פייר, ציפיתי ליותר.
הצרה לא הייתה במה שהזמנתי, אלא במה שלא. הקיבעון המחשבתי, שלכשעצמו נחקר בניסויים שונים בפסיכולוגיה חברתית (והוביל למלחמת יום הכיפורים, אבל העיקר שאני שומר על פרופורציות), לא נתן לי לבחור את החביתה. בדיעבד, זו הייתה טעות עצומה, משום נותרתי עם חצי תאוותי בידי. אולי לא הגעתי ל"אצל הרצל" בגלל החביתה, אבל מרגע שהרחתי את ניחוחה המלהיב, היא זו שהכתיבה לי את התודעה. העובדה שלא בחרתי בה יצרה חרטה עצומה.
איני יכול להמליץ על "אצל הרצל" בלב שלם בשלב זה, שכן הכריך לא היה מספיק טוב בעיניי. כן ניתן לומר שניחוחות החביתה עשו את שלהם והותירו רושם כל כך עז, עד כדי כך שאני חושב לחזור כבר בימים הקרובים. חוץ מזה, הרצל נראה אחלה בן אדם. מגיעה לו הזדמנות שנייה.
אצל הרצל, המלך ג'ורג' 51, תל אביב