אם הייתם שואלים אותי לפני שנה או קצת יותר איך אני אוהבת את היינות שלי, סביר להניח שהייתי אומרת לכם שאני אוהבת לשתות ובנשימה אחת גם לאכול. זאת אומרת, זה לא שאהבת שתייה קשורה לאהבת אכילה. מי כמוני מודה שמדובר בשתי תשוקות שונות לחלוטין. ועדיין, ייתכן שזה נובע מתרבות השתייה המקומית, האישית, המשפחתית שלי שאיכשהו תמיד קישרה יין לאוכל.
אל תפספס
עיניים גדולות
לפני כמה שנים טיילתי עם חבר בעיר אירופאית שידועה בצריכת בירה מהגבוהות בעולם. זה הפתיע אותי לראות זוגות-זוגות, או לחילופין חבורות-חבורות, שיושבים בשעות אחר הצהריים המאוחרות, אחרי העבודה ואפילו בשעות ערב מוקדמות (לפני זמן ארוחת הערב), כשעל השולחן מונחת כוס בירה בלבד. זאת אומרת, ללא מזון נלווה. אני זוכרת שגם הוא וגם אני הבחנו בזה היטב וציינו שיש לישראלים איזה משהו עם אוכל. אנחנו חייבים לאכול כל הזמן, גם ליד הקפה, גם ליד היין, גם ליד הבירה. כי ככה אנחנו, "ארץ כל מנשנשיה".
כשחזרתי ארצה הבטחתי לעצמי לסגל את המסורת של "פייב אוקלוק" האנגלית של הקפה ועוגה רק בגרסת האלכוהול. יין רק ללא הנשנוש בצד. זה כמובן לא עבד. גם לי יש עיניים גדולות לתפריט הנשנושים.
תודה, אכלנו בבית
אבל לפני כמה שבועות, ישבתי עם חבר שמטעמים בריאותיים עושה דיאטה מאד קפדנית, שכמעט ולא מאפשרת לו לאכול בחוץ. התנאי למפגש מחוץ לבית היה שאנחנו שותים יין בלבד. ישבנו באחד מברי היין הנחשבים בעיר על בקבוק מצוין ומשנגשה המלצרית כמה פעמים לשאול אם "אנחנו רוצים גם לאכול משהו", סירבנו בנימוס.
אני מודה שחוויית השתייה שלי -השקענו בבקבוק יקר ואיכות, הייתה מלאה הרבה יותר. אני כמובן לא פוסלת את ההנאה הקולינרית שיין ואוכל מפיקים בצוותא, אבל מבטיחה לעצמי מפעם לפעם לשבת רק על דרינק, ובעיקר בשעות המוקדמות של לפני ארוחת הערב, להנות נטו מהיין וכמובן ממי שחולק איתי חווית שתייה נקייה, נוסח אירופה.
בשביל זה יש חברים בדיאטה
כדי למקסם את החוויה אני כמובן רואה בשתייה הנקייה הזו הזדמנות להתענג על בקבוקים משובחים במיוחד. כאלה ששום טעם חיצוני לא מתערבב ביין עצמו כשהוא זורם לתוך החיך. טפרברג, פטיט סירה 2017 מסדרת לגאסי, הוא אחד כזה שמחכה לי במקרר היין לאירוע מיוחד. אז הרמתי טלפון לחבר בדיאטה, תכלס - ליד יין כזה, מי צריך אוכל?