מופע שנות ה-70: ביקור ביקב הדר

בת שבע ופיטר מארק, פרשו מהבמות, כדי לגדל ענבים ולעשות יין. קובי קלייטמן פגש בהם ושמע על הדרך ממילווקי, ארה"ב, לכרם ויקב במושב עגור, מטה יהודה

קובי קלייטמן
09/05/2022

הייתם מצפים שאנשים בני 70 ירצו לטייל בעולם, לבלות עם הנכדים ובעיקר לנצל את הזמן החופשי לתועלתם. מצטער לאכזב, פיטר ובת שבע מארק עושים את כל אלו, חוץ מהזמן החופשי שאין להם. הם עסוקים מעל לראש בטעימות היין שהם עושים במסגרות שונות, וגם ביקב שהם בעליו - יקב הדר שבמושב עגור.

סיפורם של הזוג מארק מיקב הדר, אינו עוד קלישאה רומנטית על זוג צעיר המקים יקב ומחכה לגורל שיאיר לו פנים. לא. פיטר נולד במילווקי, ארה"ב. הוא החל לנגן קונטרבס מאז היותו 13-14 ועלה לישראל בשנת 1976. בשנת 1979 מונה לנגן קונטרבס ראשון של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שבה ניגן עד לפני שלוש שנים כשיצא ל"גמלאות". מצופה לפגוש אדם בעל ידיים גדולות, צחורות ומהודרות של נגן כלי קשת, אולם מאז החל לעסוק ביין ידיו המחורצות והמרשימות דומות יותר לאלו של חקלאי שעיבד אדמה כל חייו.

בת שבע נולדה בישראל. דרכה המקצועית החלה בהוד השרון כפועלת חקלאית. לדבריה, הייתה הפועלת היהודייה היחידה במקום. היא עבדה בחממות פרחי הגרברה ומאוחר יותר הייתה אמונה על הצד הטכני במעבדה לתרביות רקמה בתחום הבננות, העגבניות ועוד. לאחר שסיימה לימודי תיאטרון ייסדה יחד עם שותפה תיאטרון ילדים, שחלקו היה תיאטרון בובות וחלקו תיאטרון שחקנים. "מעשיותיאטרון", שם מצאה את ייעודה משך 30 שנים.

להיכרותם בשנת 1976 אחראית חברה משותפת ממוצא אמריקני, שהביאה את פיטר לבית הוריה של בת שבע בירושלים. בית בו אבי המשפחה היה שלישם הצבאי של נשיאי ישראל, כקציר ונבון. הם נישאו בשנת 1981 בחתונה מצומצמת בת 30 מוזמנים. הנשיא נבון, שלא הוזמן לטקס, שלח לאחריו סחלב וכתב כי הוא מברך אותם לרגל חתונתם על אף שלא הוזמן. "אבא שלי היה איש אמיץ" אומרת בת שבע בחיוך.

עוד בוואלה!

באר של יין

לכתבה המלאה
פיטר מארק על הקונטרבס(צילום: קובי קלייטמן)

יין הוא הנוסחה לחיבור

מרבית חייהם של השניים התנהלו בנסיעות מרובות, "פיטר היה בתוך עניין התזמורת וחודשיים-שלושה בשנה בכלל לא היה בארץ. אני הייתי יותר בעניין הילדים, בית ועבודה". אולם כשהחלו בהכנת יין, בביתם בהוד השרון, משהו בזוגיות שלהם התחבר לכדי יצירה משותפת, אולי בפעם הראשונה בכל שנות נישואיהם. עליית המדרגה שחוו עם המעבר מהוד השרון למושב עגור שבמטה יהודה, הפך את מה שהיה פרויקט ביתי לפרויקט החיים הזוגי שלאחר גיל הפרישה, חיים לא פשוטים אבל מאוד מתגמלים אם לשפוט לפי אהבתם האחד לשנייה וכן לאדמתם ותנובתה.

בשנת 2008 הכין פיטר דימיג'אן שהפיק יין נפלא לדבריו. בשנה לאחר מכן ההחלטה להכין חבית יין (300 ליטר) לוותה במפח נפש גדול. "היין היה נורא ולא ידענו מה לעשות איתו", מספר פיטר. "אותם ענבים, אותו כורם ואי אפשר לשתות את היין. ואז הגעתי ליקב ויתקין, שם הסטאז'ר לקח אותי הצידה ואמר לי שיש לו רעיון ואכן סידרנו את זה. זה היה מדליק. ביקב ויתקין ראיתי בפעם הראשונה מהם ענבים טובים. מישהו דחף לי שם 100 ק"ג ענבי פטיט סירה ואמר לי תעשה מזה יין וכשאתה סוחט אותו קח את הקליפות ושים ביין הדפוק ל-24 שעות. פתאום היה יין."

דבר הוביל לדבר ופיטר עבד במשך חודש באותו קיץ ביקב ויתקין, והיינן אסף פז הפנה אותו ללימודים בקורס במכללת רמת גן. בקיץ אחר, עבד פיטר ביקבי ברקן תחת שרביטו של עידו לוינסון, "זה פתח לי את העיניים לעולם שלם". סופו של דבר הוא שפיטר סיים לאחרונה את לימודי התואר השני ביין בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. במקביל, בני הזוג מקפידים להשתתף בקורסי טעימות רבים. "מה שיפה אצל פיטר זה שהוא יודע מתוך למידה אישית מה לשאול ואת מי לשאול, ולא היה כמעט מצב שמישהו השיב את פניו ריקם", מספרת בת שבע בגאווה.

היינות של יקב הדר(צילום: יקב הדר)

"מה שצריך פה זה חזון"

ההבנה שעליהם לגדל את ענביהם בעצמם הגיעה כבר בתחילת הדרך. בת שבע מספרת "אחרי שנתיים-שלוש היה לי כבר בראש שאני רוצה לעשות הכל, מהנטיעה של הגפנים, הגידול...זה הפך מן סוג של חלום בו ראיתי את עצמי עם כרם." חלק מכך היו גם המחשבות על צורך בעיסוק לאחר פרישה, הם לא ידעו למה הם נכנסים באמת. הכורם פיני שריג שייעץ לזוג כשקנו את החלקה במושב עגור, אמר כשיצא מרכבו לחלקת הטרשים "מה שצריך פה זה חזון", ופיטר השיב "חזון יש לנו בשפע". מאז בת שבע מזכירה לו זאת בכל פגישה: "פיני, אמרת חזון אבל לא אמרת תחשבו עוד פעם..."

בשנת 2014 ניטעו הכרמים הראשונים בחלקה שעיבודה הראשוני היה משימה קשה ומפרכת, תוך כדי שיפוץ מן היסוד של הבית בו הזוג גר כיום. זהו יקב אסטייט של ממש שכן ביתם של הזוג מארק שוכן בצמוד לכרמים בהם גדלים ענבי סירה, קברנה פרנק, סירה וקולומברד. ענבי מרסלאן ופטי ורדו עדיין נרכשים במקום אחר. יקב הדר, המייצר סך הכל כ-4,000 בקבוקים מדי שנה, זוכה לגל מבקרים וקוצר מחמאות. עם זאת טוען פיטר כי שוק הלקוחות ביין, כמו במוסיקה קלאסית, מאוד שמרני. "היוצרים רוצים להתרחב ולהיות מיוחדים אבל השוק המסחרי שמרן".

שאלתי את בני הזוג אם הם הניחו את עברם מאחור, בעיקר למשל כשפיטר מכר שניים מתוך כלי הנגינה העתיקים שהיו ברשותו. "הכלים הם כלים שהחיים שלהם היא התזמורת" אומר פיטר "לכלי אין קול אם לא מנגנים עליו. אני מתגעגע לתזמורת, הפילהרמונית הייתה בית, חיים שלמים, אבל מזל שהלימודים לתואר שני החלו יומיים לפני הפרישה שלי מהתזמורת והייתה לי מסגרת." פיטר ממשיך להיות חלק מהרכב נגנים יהודי-ערבי בשם "שש בש" הנוסע ומופיע בעולם והזוג אף אירח מספר קונצרטים בשטח הכרם לקהל הרחב.

"אצלי הליך הפרידה היה מאוד שונה" מספרת בת שבע. "לא הסתכלתי לשיניה אחורה, לא חסר לי, זה נראה לי פאזה שונה לגמרי בחיים שלי, מנותקת אפילו. אולי הדרך שלי להתמודד עם פרידות זה להתנתק וללכת קדימה. כשהגענו לפה היו כל כך הרבה דברים שמילאו אותי, העבודה בכרם, הטבע מסביב, למדתי חיים חדשים."

בת שבע מרק, יקב הדר(צילום: קובי קלייטמן)

גיל הוא דבר מאוד מתעתע

כיום שניהם רואים בעשיית היין וההליך הכרוכים בה נס של ממש, "זה מדהים לראות את ההתחדשות, אתה האבא של השתילים. הליבלוב הוא נס". גם האירוח הפך לחוויה עוצמתית עבורם ובדרך זו הם מרחיבים את מעגלי החברים שלהם, באופן מפתיע לפעמים. מהיכרותי האישית את הזוג אני חייב להעיד שבכל הקשור לאינטראקציה הבינאישית, הבדלי גיל מעולם לא היוו חסם כלשהו. "אתה מבין כמה יין זה עניין חברתי, כמה אנשים מתחברים על זה ולא חשוב מאיפה באו..." אומרת בת שבע.

ובכל זאת, הגיל עושה את שלו ואם יש קושי כלשהו ממנו אי אפשר לברוח הם אותותיו הפיזיים. פיטר ובת שבע הם-הם הכרם והיקב ועושים את העבודה ללא עזרה קבועה למעט בחלק מתקופת הבציר בה ילדים וחברים מגיעים לסייע. "אלו אינם קשיים שמעוררים חרטה אלא כאלו שאפשר לדלג מעליהם בשלב זה כל עוד אפשר לדלג" אומרת בחיוך בת שבע.

עם 14 שנות עשייה מאחוריהם, אם יש דבר שהם מצטערים עליו הוא העובדה שהם כמעט ואינם שומרים ארכיון של יינותיהם. רק לאחרונה הם גילו, לאחר שמבקר התעקש במיוחד, כמה היינות שלהם מתיישנים בחן. השינויים שעבר היקב מתחילת הדרך ועד היום גדולים ומתבטאים לא רק בהחלפת התוויות אלא בעיקר בהפיכתו ליקב אסטייט עם ענבים משלו ועשייה שכולה פליאה מהטבע הסובב אותם. בביקורי האחרון ביקב, עצרנו לרגע ליד גפן שהסמדר נתן בה ריח והצפייה בפיטר ובת שבע, מתפעלים כאילו היה זה משהו שחוו כעת לראשונה, היה רגע קסום של ממש.

עצתי לכם היא כמובן לבקר, לטעום, לפגוש, לדבר ולשתות אבל גם לשמור בצד איזה בקבוק או שניים. ואם תרצו איזו תווית אישית ומיוחדת שתתנוסס על בקבוקי היין שתרכשו, גם את זה אפשר לבקש (מראש).

גילוי נאות: הכותב גאה לומר שהוא חבר אישי של הזוג מארק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully