בגודל טבעי: הדברים שנשתה בשבועות

יש אנשים שמוצאים את האסקפיזם שלהם במוסיקה, אחרים הולכים לים עם פודקאסט, יש מי שבוחרים להתאמן למרתון או לפעילות ספורטיבית אחרת, עם דד ליין שיעזור להם לקום בבוקר, ואני שהייתי רגילה לעשות את כל אחד מהדברים שציינתי לעיל בעבר כדי לברוח מעצמי, ממחשבות, מכל מיני דברים שקורים בחיים, פתאום מבינה שהם לא מספקים לי בריחה יותר. נכון, זה נחמד לשמוע פודקאסט בזמן שיזוף, לרוץ עשרה קילומטרים בשבת בבוקר לפני הזריחה בפארק הירקון או לצרוח עד עמקי הנשמה בהופעה של "דיפ פרפל" ועדיין, הנפש הייתה זקוקה למשהו חדש.

העיסוק ביין שגבר אצלי לאחרונה וגרם לי לחפש קורסים מעמיקים ולהתמקצע בתחום, לצד האזנה לפודקאסטים מקצועיים של מומחי יין מרחבי העולם, הפיל לי את האסימון. הנה - מצאתי תחביב חדש. משהו שאני לא יודעת מספיק, אבל מבינה את הבסיס מספיק טוב כדי להיטמע, להיבלע ולהנות ממנו.

עד כאן הפילוסופיה. בשבוע הבא אנחנו חוגגים את שבועות, החג האחרון בלוח השנה לפני עונת החגים. לי יש עוד יומולדת ממש בתחילת הקיץ אז אני עדיין לא סוגרת את "באסטת החגים" בחג השיבולים אבל זו בהחלט נקודת ציון דרך לכך שחלפה לה עוד שנה. בגלל כל מיני נסיבות, זה לא יהיה שבועות סיני או שבועות צימר אבל זה הולך להיות שבועות אלכוהולי במיוחד, בשל סוף השבוע הארוך והאירופאי משהו בו הבטחתי לעצמי: רק פינוק אבל שיהיה עם נגיעה לטבע, זאת אומרת - חג של יינות טבעיים שהם הפטיש שלי לאחרונה. בכל זאת, שיבולת בשדה וכל הג'אז הזה.

טבעי זה הכי ויש לי פטיש חדש של יקבי גראז' קטנים, בארץ ובעולם. ואם יש לי איזה חלום קטן שאני מתה לממש אולי עוד ביום ההולדת הקרוב הוא לנסוע ולחפש כאלה בספרד, פורטוגל ואולי אפילו באיטליה - שטרם ביקרתי בה וזה עוול מטורף למדינה המהממת וגם לעצמי.

יקב זימא הוא אחד כזה שנכנס לי לרשימת הביקורים העתידית שלי. יודעי דבר סיפרו לי שכל כך שווה לבקר בו ולטעום. את היקב הקים סלסטינו גספארי חקלאי, שאחראי על כמה כרמים ידועים, שהחליט להקים יקב פרטי ולהגשים חלום קטן. אחרי שהתאהבתי בסיפור, אצתי רצתי לבדוק אם יש בארץ משהו מתוצרתו.

לשמחתי גיליתי ממשב מקרה יין של היקב שהוא גם אורגני וטבעי. אני מודה שלא באתי עם ציפיות אבל גיליתי שמדובר באחד היינות המעניינים ששתיתי לאחרונה. שמו: "בלאק טו ווייט" (להשיג ברשת "יין בעיר") , יין לבן אורגני, בלנד של ארבעה זני ענבים מקומיים: רונדינלה, גולד טרמינר, קרנר ואינקרוסיו מאנזוני. וזה באמת אחד מהיינות שאני הולכת לאמץ כ"יין שאני מביאה לאירועים שווים".

נשארת באיטליה וביינות הטבעיים - ואולי מכיוון שחג וכבר קיץ בחוץ, למרות העננים המוזרים לאחרונה - חיפשתי רוזה מיוחד שיתאים לוויקאנד בניחוח חו"ל. לפני כמעט שנה כתבתי כאן על יקב איטלקי בשם זנאטו מאזור סן בנדטו, שמציע בין היתר יינות טבעיים מעניינים ומרעננים במיוחד. להמלצתי הקודמת על הלוגאנה הלבן של היקב אני רוצה לפתוח לכם את הראש עם הרוזה - כשתראו את המחיר אתם לא תהססו אפילו לרגע.

זה אגב משהו שמבאס אותי תמיד בכל הנוגע למחירים גבוהים יחסית של יינות בארץ - הרבה אנשים מפספסים דברים טובים רק בגלל מחסום המחיר או לחילופין מי שסבור שיין "זול" הוא פחות טוב בהכרח. אז הפעם אין כזה מחסום, ואני מבטיחה לכם שזה יין מספיק מכובד לארוחה חגיגית ואפילו מאד. אצלי יש כבר שלושה בקבוקים במקרר.

והיין האחרון הוא בכוונה לא לבן, מכיוון שחשתי שבשבועות תמיד מקפחים את היינות האדומים בכלל ואת אוהבי היין האדום בפרט. אז התעקשתי שיהיה גם אדום ברשימה וגם טבעי! ואני מודה שעמלתי קשה כדי למצוא לכם את האדום החגיגי בקטגוריה, זה דרש הרבה מחקר וטעימות ושאלות ובקשות. הפור נפל על אזור היין מאקון שבדרום בורגון. יקב: דו רוש, זן גאמיי נואר.

הגמאיי ממאקון הוא קצת אנדרדוג, הוא לא באמת פינו נואר, מזכיר אותו טיפה אבל תאמינו לי ששונה לגמרי. גם אם אתם לא אוהבים פינו נואר, תטעמו אותו - זו הצגה אחרת לחלוטין בעיני, באחריות. אגב לידע כללי וכהמלצה, מאקון מנצח תמיד, זה שם שאפשר לגלגל על הלשון כמו שבלי, ולדעת שאי אפשר אף פעם ליפול (לטובת כל מי שרוצה להרשים בדייט). תתחילו לשנן.