הצפון זוכר. הוא זוכר הכול והיטב, אבל בעיקר את יולי-אוגוסט. הוא זוכר את הכבישים המתפקעים ואת האתרים הקוראים להפסיק להגיע כבר בתשע בבוקר. הוא זוכר את התורים ואת העומסים, ומתכונן היטב לעונת חגים שתנסה לשחזר את כל זה, ממש עוד מעט.
אבל הוא "הצפון", והוא נחמד, אז הוא זוכר, ואז קם מחדש, מנער את הזכרונות באלגנטיות מהבגדים - ובכל זאת מסביר פנים. נכון, זה ספטמבר. הילדים ברובם נכנסו לכיתות והטמפרטורות מחליטות מדי פעם לרחם קצת. נו, אז? ומה בדיוק התירוץ שלכם?
כנסו לאוטו, שימו וויז, וצאו לרואד טריפ שכמעט בלתי אפשרי ליישם פה בזמנים אחרים. במקום אטרקציות, סימנו לכם סטייק מפואר וכנאפה מושלמת, חומוס מכובד וקרואסון צרפתי עם נוף כמעט צרפתי, אז בואו רעבים. מאוד רעבים.
מיג'אנה
המסיבה הערבית-איטלקית של אחמד כבהא ועומר עלוואן תוריד אתכם מעט מכביש 65 ותכניס אתכם ללב ערערה, אבל היא עדיפה בוודאות על כל תכנית אחרת שהייתה לכם כשהחלטתם להיכנס לאוטו.
מיג'אנה, שירה בערבית, היא בדיוק זה, אם המנגינה שאתם שומעים בראש היא אוכל. תוכלו למצוא כאן קובה בשרני מצוין, קלמארי מוקפץ על לאבנה חמצמצה-סמיכה, שווארמה דגים שמשחקת עם טחינה ועמבה, וגם פיצת פירות ים ותרד.
לבד מאלה, מלהטט עלוואן עם כיסונים, ריזוטו פריקה, מקלובה-לברק, פירות וירקות שבדיוק הגיעו לשיאם, גירסת מזרח-תיכון מאלפת לארנצ'יני, בשר טוב, חומוס טרי ופיתות טריות עוד יותר, ואגף קינוחים שמותיר אותך מסוחרר, ועם תחושת FOMO דרמטית. ככה זה כשיש גם קרם ברולה עם תאנים מקורמלות, גם "אום עלי" שמנתי, גם כנאפה שמותקנת על המקום וגם "ליאלי מיג'אנה", קינוח הסולת לשלוט בכולם. בקצרה - לא רק עצירת חובה על הדרך, אלא נסיעת חובה.
מיג'אנה, הכיכר המרכזית, ערערה, 04-9014777
אבטליון
הכתובת במרומי הקיר הפנימי של בית הקפה המופלא הזה קוראת "חלומות נועדו להתגשם", ואז מניעה אותך לפעולה כמו טובי הקואצ'רים. לוטם דרעי כבר הגשים, עכשיו תורכם להצטרף.
הפנינה הישראלית-אירופית הזאת דורשת קצת טיפוס (עם האוטו, תירגעו), אבל כל הילוך למעלה הוא גם בהכרח מבט אחד למטה כשתגיעו, אז הכול שווה את זה. יש כאן בית בד שמוציא מאז 1997 שמן זית סורי, וממשיך לפעול, ולצדו הרים דרעי את אותו חלום - מקום מקסים, טעים ומלא אוויר טוב, בכל מובן אפשרי.
התפריט הכשר שולח איתותים מגרים למוח בדמות קרואסון בנדיקט מתפקע מדברים טובים, שקשוקה אדומה וירוקה, בלינצ'ס מנגולד וגבינות והמון אופציות בוקר אחרות, שדורשות שולחנות גדולים ומזלגות שעפים לכל עבר. יש אגף כריכים מושקע, בוראטה עם עגבניות צלויות וכמה סלטי ענק טריים, ויש גם קובנה - גדולה, שחומה, נהדרת בריח ונהדרת בבציעה ונהדרת בפה, עד שאתה לא מבין לאן נעלמה ההבטחה שלך לטעום רק קצת.
וכל זה, יחד עם תוצרי אפייה מעולים-פלוס, מדופפים וחמאתיים וממולאים ומושחתים, מול מרחבים פתוחים ירוקים (השמועה מדברת על שקיעות מהממות, אבל המקום סוגר שערים בשעות אחר הצהריים, כך שאתם מוזמנים לנדנד על הרחבת הלו"ז) ועם צוות שאולי היה קשה למצוא, אבל עכשיו זה משתלם.
בשישי מתפתחת כאן סצינת בופה של ממש, ובהמשך, מבטיח דרעי, יהיה גם טאבון גדול ופיצות לוהטות כתוצאה ממנו. אתם רק צריכים לעזוב את כל הברקפסטים והבראנץ' שהכרתם, וללכת עם החלום.
אבטליון, מתחם בית הבד אבטליון, 054-6847376
ממתקי סראיא
ממלכת המתוקים של הבה ו-וליד רמאל דורשת מעט פיתולים בתוך היישוב הדרוזי הצפוני, אבל כל סיבוב הגה יכול להיות בקלות תירוץ לעוד קלוריה אחר כך, וכשתגיעו, תבינו כמה תצטרכו כל אחת מהן.
מדובר, באין דרך אחרת לתאר את זה, בדואט מסורתי-מודרני מתוק, שמחזיר אותך באחת לילדות, משום שאתה מסתכל מסביב, פונה למבוגר האחראי ואומר לו בצעקות ובתחושת דחיפות שאתה מעוניין בהכול.
שנים ארוכות של מסעות שכמיים אחר הכנאפה המושלמת הובילו את וליד למאמצי מטבח פרטיים. היו שם, לאורך אותן שנים, מגשים מרובים של ניסוי-טעייה-תהייה, אינספור מתכונים ונוסחאות, דיוק בלתי אפשרי של מי סוכר ותערובת גבינות, ובעיקר סודות משפחתיים שפותחו על הדרך, וכעת יוצרים - סליחה מראש מכולם, אתם באמת מצוינים - כנראה את הכנאפה הטובה במקומותינו.
יש כאן קלאסית, ברור, ויש משולשים רכים יותר עם אותה מתיחה גבינתית בפנים וגם כריך לבנוני מפואר של כנאפה כעכ, אבל הגירסה הפרטית של כנאפה נבלוסיה היא פאר יצירה שדורש מכם איפוק ומיקוד. אחר כך תתפנו לוויטרינה הארוכה, עתירת בקלאוות פריכות ומשחקי פיסטוקים, ותתחילו להעמיס. על האוטו, על הידיים, איפה שרק אפשר.
המעטפת המושחתת הזאת מושלמת בעזרת הבה, רעייתו של וליד, שהשיבה לשנות דיוק הכנאפה שלו עם מאמץ מתמשך מצדה - בלימודי קונדיטוריה. התוצאה היא תמונת מראה מערבית של ויטרינה, עמוסת פיתויים שקולדיים, מלכודות-דיאטה של שמרים ועוגות פס, קרמים ומילויים ואינספור הפתעות אחרות. להביט שמאלה, להביט ימינה, להתיישב ולהבין שמפה לא יוצאים לעולם.
ממתקי סראיא, ירכא
מלון מטיילים, קיבוץ אילון
רשת המלונות הצפונית שאירחה אותנו בנסיעת האוכל הזאת מציגה בשלוחת קיבוץ אילון שלה את אותו DNA מוצלח וסימפטי שמטיילי הארץ למדו להכיר. בתמצית - חיוך, שקט, וחזרה לשפיות.
חדרי האירוח כאן אינם מתיימרים, אבל גם אינם מתפשרים. הם משתלבים נהדר עם האווירה הגלילית-קיבוצית, מספקים חווית אירוח ירוקה ושלווה מאוד, וייקחו מכם בתמורה מחירים שנדמה שכבר נעלמו ממפת תיירות הפנים שלנו (החל מ-427 שקלים לזוג על בסיס לינה וארוחת בוקר באמצע השבוע בתקופה הזאת, החל מ-635 שקלים לזוג ללילה על בסיס לינה וארוחת בוקר בסופי שבוע).
הצוות מצוין, ידידותי על אמת, ארוחת הבוקר טרייה ומספקת (ובשישי אף מעלה הילוך עם מיני-בופה מפנק אף יותר), פינות הישיבה סביב מנצלות בחוכמה את העצים, עמדות המנגל ערוכות להסתערות, והמתחם כולו מתפקד היטב כנקודת יציאה לאטרקציות אזוריות שוות דוגמת עין חרדלית, מערת קשת, חופי אכזיב והחלק הרטוב והכיפי של נחל בצת.
מלון מטיילים, קיבוץ אילון
חומוס אבו ברי
למוד חיים שלמים של מענה לשם המשפחה ולא לשם הפרטי, מנוסה משנים ארוכות של שיפור מתכון ביתי, ושבע משנתיים לפחות של קורונה, החליט גיא ברי לעשות את הדבר היחיד ההגיוני, והכי נכון שאפשר - לפתוח את "אבו ברי", להצמיד לו את הביטוי "חומוס קיבוצי", ולצאת לדרך.
פחות משנה וחצי לאחר מכן, ההחלטה הזאת מסתמנת כמוצלחת, ואין ניסוח יותר מאופק מזה. החומוסיה-מסעדה של ברי מצוחצחת ומתוקתקת, מתעקשת על שירות שכבר בקושי רואים בארץ, ולא עוצרת עד שאתה שבע, מרוצה, ומחייך.
תפריט קערות החומוס מתחיל בקלאסיקות (גרגירים, טחינה, פול, פטריות טריות ומשאוושה), מתקדם לבשריות (פרגית, בשר טחון, מעורב ירושלמי), נוגע בקצוות (חמשוקה) וקופץ ראש למקומות הטבעיים ביותר לקפיצה שכזאת, עם חומוס זעלוק, למשל, או קערת חומוסביח עמוסה.
לבד מאלה, יש גם פלאפל נטול גלוטן פריך ולוהט, עלי גפן ממולאים מיד של מומחה, צ'יפס מתחסל, ארוחת בוקר "מזרחית" ויציאות שיספקו מנגבים אדוקים, וטבעונים אדוקים עוד יותר.
ביום שישי, המקום מעלה הילוך עם "קבלת שבת", ובה חלה ירושלמית אימתנית-משפחתית, עם שניצל ומטבוחה וכל הטקס, עם פיש אנד צ'יפס, עם בירות ואבטיחים, ועם צ'ייסרים קטנים אך ממזריים של עראק שמח.
ברי סוגר את כל זה עם אגף קינוחים מפתיע ביחס למוסדות חומוס, ובו מלבי קרמי (טבעוני גם כן) וכנאפה הום-מייד (כן, טבעונית, גם אנחנו הרמנו גבה לנוכח ה"גבינה" הנמתחת ושאלנו אלף פעמים), ועם טקס אישי סודי שהוא מעביר את לקוחותיו הראשונים מרחוק, הכולל הצצה מחויכת מהמטבח לעבר השולחן, מבט לעבר הניגוב הראשון, והחזקת אצבעות. בינינו, מי לא יחייך ככה?
אבו ברי, קיבוץ אילון, 04-9858128
דארצ'ה
דלת ליד, במה שהוא לבטח אחד ממתחמי האוכל הקיבוציים השווים ביותר בארץ, ממתינה אימפריית בצק צנועה שמוציאה פיצות שיכולות בכיף להשתחצן.
רותם רביב מינף עבר מסעדני וניסיון אוכל עשיר לכדי מקום כפרי כיפי שיכול היה בקלות להשתלב ברחובות הסואנים של המרכז, אבל העדיף את הירוק. אתם מקבלים בתמורה הרבה מזה (אוכל טוב) והרבה מזה (פיקניק של ממש) בלי לוותר על כלום, כך שההחלטה שלו מיטיבה עם כולם.
התפריט הכשר כולל אגף סלטים מושקע, שרחוק מאוד מברירות המחדל שבדרך כלל מקושרות לקטגוריה הזאת בפיצריות אחרות. יש כאן את "הסלט של סתיו" (חסה, צנונית, בצל סגול ופרמזן בוויניגרט הדרים), וסלט פרסקה עם קרעי מוצרלה, סלט שוק צבעוני וגם יציאה מקומית חכמה בדמות "סלט מנצ'גו גלילי" עמוס ירקות דקים ופריכים, שמן זית ולימון, והר של גבינה חדה וטובה.
הפיצות - נאפוליטניות, גמישות, שחומות - מגיחות מתנור האבן כשהן מעזות אפילו יותר. פיצה "ירקרקה" לצד מרגריטה, "כפרית" לצד ארטישוק, וגם פיצה יוונית עם זיתי קלמטה ובצל סגול, בלקנית עוקצנית עם חצילים ובולגרית וקונפי שום ובצל ירוק, וגם דוגמנית משק מתקתקה ומצוינת עם בטטה, גבינ עזים וריבת בצל - כולן, אגב, במחירי אישית מצחיקים, ומחירי משפחתית מצחיקים עוד יותר (או עצובים, אם אתה צריך משום מה לחזור למרכז מתישהו).
בסוף, אם נשאר לכם מקום, יש כמובן "פיצה שוקולד", גירסה ממזרית ונבונה של בלאגן איטלקי המורכב מנגיסי בצק חם, ואוקיינוס מתוק, חום-לבן. מלכלך, מתגמל, מרצה.
רביב מבטיח כאן מעדנייה צמודה שתרחיב אפשרויות עם כריכים מושקעים ודייטים על יין וגבינות, תפריט פסטות עתידי וגם הופעת אורח קבועה של אבא יעקב - שמסיים יום עבודה בנהריה ולא מפספס משמרת עזרה לבן. יש כאלה שמבטיחים אווירה משפחתית-קהילתית, ויש כאלה שעושים.
דארצ'ה, קיבוץ אילון
מיקה
ממול (אמרנו כבר מוקד קולינרי, לא?), ועם ותק של שש שנים לפחות, ממתינים דלית ומאור הד עם "מיקה" שלהם, הבת האמצעית וגם בית הקפה הכפרי בבעלותם, שהוא כל מה שאתם מדמיינים כשאתם מדמיינים בית קפה כפרי.
השניים החליפו מגורים סוערים בגוש דן ב"חיי צימר" קיבוציים, וקריירות יציבות בעולמות הביטוח והמכירות ביומיום שמורכב מלעשות טוב וטעים לאנשים. זה התחיל מהבית, המשיך למה שהיה פעם חלל המאפייה המיתולוגי של הקיבוץ, ונסגר במחוות נוסטלגיות מרגשות ומכבדות - ובעיקר ביד, ובלב.
"התחלנו מחנות של תבלינים וחליטות, ועשינו קצת קפה מקפסולות, למי שרצה", שיחזר מאור, "עשינו עוגיות, שיהיה משהו ליד הקפה, וביום שמישהי התיישבה עם מלפפון ואמרה שהיא צריכה ירקות בארוחת הבוקר שלה, הבנו הכול".
ההבנה הזאת התפתחה לכדי תפריט כשר ומגוון, מבוסס תנור וכישרון. יש כאן ארוחת "בוקר בקיבוץ" כמובן, כריכים בפרנה או בקרואסון, קישים ושקשוקות, פריטטה וסלטים - וזה עוד לפני שניגשים לוויטרינה וצריכים לבחור משהו שבדיוק נאפה, ובדיוק בא לכם.
תקופת הקורונה המאתגרת הצליחה להוציא מהעסק מאמץ וזיעה, אבל גם חיזקה את קשרי הקהילה שלו, והפכה אותו לגו-טו מקומי. כך, למשל, מציעים דלית ומאור גם קייטרינג חלבי ועוגות יום הולדת, סדנאות שוקולד למחפשי הפעילויות וגם ארוחות שלמות שנשלחות לנופשי הצימרים בסביבה. בית, כבר אמרנו.
מיקה, קיבוץ אילון