יותר משישים שנה לאחר שהוקמה, ובשיאן של 23 שנות קונספירציה, נאלצה הנהלת KFC בארצות הברית להביט בלבן של עיני האגדה האורבנית עליה, ולהפריך אותה. "אין שמץ של אמת בשמועות המכפישות האלה", הצהיר דובר החברה ריק מיינארד, "אנחנו משתמשים אך ורק בעופות מהאיכות הגבוהה ביותר, ועובדים עם החברות האמינות ביותר בשוק, אותן חברות שלקוחותינו מכירים מהסופרים המקומיים שבהם הם עורכים את קניותיהם הביתה".
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
המהלך הזה ניסה לעשות ב-2014 את מה שאף אחד לא רצה לעשות ב-1991, עם ההודעה על שינוי השם מקנטאקי פרייד צ'יקן. סביר שאף אחד לא חשב אז שמישהו יילך רחוק כל כך ויטען שהסרת המילה Chicken התרחשה כי רשת העופות לא משתמשת בעופות "אמיתיים". סביר עוד יותר שאף אחד לא חשב שהשקר הזה יתפוס, אבל קולונל הרלנד סנדרס עשה בקברו יותר קילומטראז' ממה שגמא ברחבי לואיוויל כשניסה למכור את העוף עם תערובת התבלינים הסודית שלו, ומישהו היה חייב לשים לזה סוף.
אמריקה תמיד ידעה להרים קונספירציה טובה. פעם היא גם ידעה איך לעצור אותה. ישראל, לעומת זאת, היא כבר סיפור אחר.
העוף במרכז. KFC
שלוש שנים בדיוק מאז שחזרה ארצה בפעם המי יודע כמה, אפשר להגיד בשקט ש-KFC סוף סוף הצליחה לקבל תעודת זהות כחולה. זה הצריך חריש עמוק ברחבי הארץ, אסטרטגיה ששמה במרכז דווקא לא את המרכז, והתרחבות בינונית במהירותה, אך נחושה בתוצאותיה.
האם המדע חשף את המתכון הסודי לעוף האהוב בעולם?
זה התחיל בנצרת, המשיך ליישובים ערביים נוספים במה שהוא לבטח מהלך מכוון ועוד יותר לבטח מרתק מבחינה עסקית, ובשנתיים האחרונות פורש כנפיים (ראיתם מה עשיתי כאן, נכון? שלא יהיה סתם) לבאר שבע, לראשון לציון, לפתח תקווה וממש עתה למתחם ביל"ו, סמוך לרחובות.
סטארבאקס? דאנקן דונטאס? צ'יזקייק פקטורי? בואו לא נערבב כשלונות עם הצלחות, שחצנויות עם עבודה קשה, ויומרנויות ללמד את הילידים איך עושים קפה, למשל, עם עוף טרי, לוהט, וטעים.
התפריט הגדול של KFC אינו מותאם, אינו מקומי ואינו עושה הנחות עברית לעצמו, או מתפזר לצדדים כדי לקרוץ לכ-ו-ל-ם. במקום זה, הוא שם במרכז את העוף, ובונה עליו מגדל של מנות - ובצדק.
רוצים להרגיש כאילו אתם אוכלים בחוץ? ככה תכינו בבית את המתכון הסודי לעוף "כמו של KFC"
יש כאן "בייטס" (4 יחידות ב-17 שקלים, 6 ב-22, תריסר ב-43) שהן סוג של נאגטס בגודלן, "סטריפס" (3 יחידות ב-26 שקלים, 8 ב-55) שהן רצועות עבות ושמנמנות, כנפיים חריפות (3 יחידות ב-14 שקלים, 8 ב-32), וגם עוף "על העצם" (יחידה אחת ב-14 שקלים, 3 ב-37, 5 ב-58).
לבד מאלה, יש גם כריכים בתצורת טורטיה (החל מעשרה שקלים לראפ סטריפ ועד 34 שקלים לטורטיה עם פילה עוף והאש בראון), אגף "בורגרים" (מעשרה שקלים ל"ג'וניור" עם שלושה בייטס, ועד "דאבל טאוור" עם שני פילה עוף והאש בראון ב-39 שקלים) וגם את הבאקטים המיתולוגיים (מ-42 שקלים ל"סולו" עם שני סטריפס, ארבע בייטס, צ'יפס ושתייה בינונית עד 135 שקלים ל-15 סטריפס עם שני צ'יפס ובקבוק ליטר וחצי), שהם כנראה דלי המשחקים המהנה ביותר הידוע לילדים ולהוריהם.
אה, ויש גם את ה"דאבל-דאון". עוד נחזור אליו.
המבחן, כרגיל, היה בהשוואה המיידית בין התמונות המצוינות (והמגרות) של התפריט והמודעות, ובין מה שאתה מקבל לידיים עם ההזמנה. המבחן הזה, נקדים ונאמר כבר כעת, הסתיים במאה עגול.
רוצים להכין עוף כמו ב-KFC? התבלין הסודי נחשף
התחלנו בבייטס ובסטריפס, כמשוכה התחלתית קלה. הראשונות היו כשמן - נגיסות קטנות של עוף בציפוי פריך, נשנושי-שעשוע שעשו את העבודה, ועשו אותה טוב יותר מכל נאגטס אחרים בעולמות הפאסט-פוד הרשתי, וגם - נעז ונצהיר, למה לא בעצם? - מחוץ לרשתות. הרצועות היו כבר קפיצה קדימה, בגודל ובחוויה, עם עוף של ממש, וגודל של ממש, שיכול כבר כעת לסגור ארוחה כיפית.
נתקדם?
שלוש יחידות של עוף על העצם החזירו את הטועמים (טוב, את אלה שאכן היו שם כשזה קרה) לארצות הברית של הניינטיז, זאת שסיפקה לבאיה הישראליים חווית פאסט-פוד בלתי מוכרת, וסופר-נחשקת. הן היו פריכות ומתובלות מבחוץ, מאוד עסיסיות מבפנים, ובעיקר לא שומניות על האצבעות באופן שגורם לך להרהר כל העת במחיר שתצטרך לשלם עם צאת השבת.
"טאוור קלאסיק בורגר" המשיך את המגמה עם שתי לחמניות רכות, שאחזו בתוכן גם פילה עוף מצופה, גם האש בראון, גם ירקות וגם רטבים, במין ריצת שליחים מתוזמרת ומאומנת שמשלבת קראנץ', ליטוף, קיק וג'וס. ב-29 שקלים לכריך, זאת ריצה למדליה.
התוספת האחרונה לתפריט האמור היא אותו "דאבל-דאון", מהדורה מיוחדת (שכדאי מאוד שתוריד מעצמה את הייחוד ופשוט תצטרף לחבר'ה) שהיא בעצם שני נתחי פילה עוף ובאמצע שתי פרוסות גבינה ורוטב (ברביקיו או בייגלה מלוח).
הסנדביץ' נטול הפחמימה הזה מצטלם מופרע כל כך ומבטיח הרבה כל כך, עד שאתה מכין את עצמך היטב לאכזבה, בבחינת "תראו מה קיבלתי במקום ואיפה האמת בפרסום". בסוף, אתה מקבל אפילו יותר מזה - טראש במובן הטראשי הכי טוב שלו, וחמש אצבעות לפחות שאוחזות מכל הכיוונים בעוף, מתלכלכות מכל הכיוונים ברוטב (ברביקיו מעושן-מתקתק-פיקנטי רק במעט, ובייגלה מלוח שהיה יכול להיות גימיק ובמקום זה היה שיחוק מתוק), וחזורות לעשות את מה שהרשת הבטיחה להן במשך עשרות שנים - Finger Lickin Good כמובן.
הסניף הפתח-תקוואי שבו קרתה ההתרחשות הזאת היה עמוס למדי בצהרי שבת, באופן שהוא גם משמח על קיומה של האופציה וגם משמח לאחר מכן, כשאתה שם לב שהשירות מתוקתק והמקום עצמו מתוקתק עוד יותר (ונקי להפליא).
כל זה, יחד עם מנות הצד (צ'יפס שגרתי אבל מתחסל, טבעות בצל תעשייתיות אבל מתחסלות מהר יותר), הגלידה הרכה בסוף וכל מה שבאמצע, כולל המחירים והמגוון, והיכולת לסגור ארוחה שלמה בלא מעט דרכים, משלים חווית אוכל מהיר לא פחות ממצוינת, בואכה מצטיינת.
תשע שנים לאחר אותה הצהרה, אפשר להגיד שהאגדה הקונספירטיבית של KFC אמריקה כבר לא תשוב לחיים. שלוש שנים אחרי הנחיתה בארץ, אפשר להגיד בקלות שהאגדה על KFC ישראל חיה ובועטת.
KFC, 15 סניפים ברחבי הארץ