עד לפני שנים ספורות, רחוב סירקין בגבעתיים, בחלק הצר שבין ביאליק לכצנלסון, היה נדל"ן לא מנוצל מבחינה קולינרית. חנויות היו שם מאז ומתמיד, אבל איש לא ראה שם משהו שמצדיק תחנת עצירה.
מעבר לכביש שכן ועדיין שוכן הסביח המיתולוגי של עובד, מסעדות קטנות פעלו בסביבה, אבל מי שרצה מגוון גדול יותר היה צריך לרדת דרומה לאזור ויצמן או, רחמנא ליצלן, לכתת רגליים לכפר הישוב ברמת גן.
לכל הטורים של "רוזי הטועם"
ב"לכתת רגליים" הכוונה ללכת כמה מטרים בודדים - בין 50 ל-100, ועדיין, הגבול הבלתי נראה בין רמת גן לגבעתיים, שאיש לעולם אינו יודע היכן בדיוק הוא מתחיל והיכן מסתיים, יצר יריבות סמויה בין השתיים. אחרי הכול, יש כאן עניין של מיצוב.
כחלק ממרוץ החימוש המרשים של העיר בעלת שתי הגבעות, החל בשנים האחרונות הצד המערבי של סירקין לפרוח. זה קרה עם הבר המצליח באבא-גנוש (שבינתיים נסגר לרגל שיפוצים), המשיך עם פיצה פורטו, גם רשת הקונדיטוריות בוטיק סנטרל נכנסה למיקס, ובחודשים האחרונים החל לפעול ממש משמאל לטיב טעם גם מקום חדש לאנשים רעבים - "השניצל בגבעתיים".
המקום (ששינה מיתוג לאחר שהורץ כ"שניצל גבעתיים") הוא שלוחה מרעננת של איטליז גבעתיים, תחנת עצירה ותיקה לממכר בשר שממוקמת באותו בלוק. עם הגב הזה יוצאת השניצליה החדשה למאבק על לבם של הלקוחות. חניה היא עסק בעייתי מאוד באזור ולכן יש להסיק שהשניצל בגבעתיים נועדה בעיקר לתושבים שמתגוררים בסמוך, וברוך השם, יש שם לא מעט כאלה.
הגעתי עם אשתי לאחר הליכה מנומנמת של כ-200 מטר מהבית. הזמנו צלחת שניצל עם צ'יפס ותוספות (55 שקלים), שניצל בחלה שהוא גאוות המקום (45 שקל) ופיתה עם קבב ומרגז (40 שקלים). על אף התעקשותי להסתפק בקבב בלבד, הבחור החביב במקום לא ויתר והתעקש להכניס למנה את המרגז. זה היה מהלך נכון, מאחר שהקבב הרגיש לי מעט סתמי, אבל עם המרגז המרקם קיבל טעם אחר, טוב ומפתה יותר. השילוב בין שני סוגי הבשר היה הרמוני, בזמן שהפיתה לכשעצמה טרייה וטובה למראה ולמאכל.
לגבי השניצל, נפתח בצלחת. ראשית אציין כי מדובר בכמות עצומה. נדיר לקבל היום ב-55 שקלים מנה שכמעט ונועדה לשניים (בוודאות מספיקה לאדם וחצי). ההגשה על צלחות חד פעמיות צנועה למראה, אולי אפילו מדי, אבל עדיין - מדובר במנה יפה ומספקת מאוד מבחינת הכמות.
באשר לטעם, השאלה המרכזית היא אם אתם אוהבים את השניצל שלכם מתובל. יש כאלה שמעדיפים אותו גנרי יותר, ואם אתם נמנים עם אלה, זה אולי לא המקום בשבילכם. אישית, כמי שאוהב מאוד פפריקה ושאר תבלינים שמחזקים את הטעם, נהניתי מאוד. דווקא על הרקע הזה, אגב, בלט לי החיוורון של הקבב.
ומה לגבי השניצל בחלה? עולם ומלואו. מדובר במנה מנצחת, כשהמתוק של החלה והקריספ של השניצל משתלבים בשלמות. בצורה זו גם התיבול של השניצל פחות מורגש, מה שהופך אותו לטעים ל"כולם". זה היה קונצרט, פשוט כך.
אז כמ"א יצא?
זה הזמן למדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות מ-1 עד 10). השניצל בגבעתיים הוא מקום חדש ומאוד מזמין - הוא נקי, ומאוד בולט על רקע המבנים המיושנים של הרחוב. מבחינת הכמות, הוא מציע הרבה מעבר לסטנדרט, בוודאי שביחס למחיר. לגבי האיכות - השניצל טוב, אם כי העובדה שהוא מתובל יתר על המידה עלולה לפגוע בקהל פוטנציאלי שמעוניין להזמין בצלחת. לעומת זאת, החלה זוכה לציון גבוה מאוד. לגבי הפיתה עם הקבב-מרגז, הרגשתי שהיא נטתה לבינוניות, וחבל, משום שממקום עם אטליז צמוד אתה מצפה למעט יותר, גם במגוון. הציון, לפיכך, הוא 8 - ואפשר גם לעלות.
האם אחזור לשניצל בגבעתיים? בוודאי שכן. לעובדה שהמקום קרוב מאוד לבית יש משקל משמעותי בפסיקה, אבל למקום גרוע לא חוזרים גם אם אפשר להגיע אליו באומגה, והמקום הזה רחוק מלהיות גרוע. למעשה, הוא כבר טוב, הפוטנציאל שלו גדול, ועל אף החסרונות המעטים בסך הכול נהניתי, אם כי אני סבור שיש להם עדיין מה לשפר. למזלם, יש להם גם את הכלים לעשות את זה.