האמת העובדתית לגבי מסעדות הממוקמות בפריפריה של ישראל מצערת. האמת העובדתית לגבי מסעדות כשרות, בפריפריה ובכלל, מצערת אף יותר. בפסקדו האשדודית קורה משהו אחר לחלוטין.
היא פועלת קרוב ל-14 שנים על הטיילת באשדוד, בין מסעדות וברים יומיומיים וגנריים לחלוטין. מוביל אותה השף יחי זינו, כבעלים משותף עם ערן זנו מ"זנו דגים", מסוחרי הדגים הגדולים בישראל. הדרמנו לאשדוד לבדוק אם היא עדיין טובה כמו שזכרנו אותה; כמו שנהוג לדבר בה.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
כשמהלכים בטיילת באשדוד, בין הברים והמסעדות, קשה לבדל את פסקדו מכל שאר המקומות הפועלים שם. היא נראית כמו עוד מקום. בתוך המסעדה שני חללים לא גדולים. פנימי מעט צפוף, וחיצוני עם ריווח גדול יותר בין השולחנות. העיצוב קלאסי, ללא ייחוד בולט. באותה מידה אפשר היה להיכנס למסעדה כזו בכל מקום אחר בארץ או בחו"ל. השירות שונה מאוד מזה המוכר לנו מתל אביב. אין יומרה לידענות אבל יש השקעת אמת בנעימות, בממשק סועד סימפטי.
פשוט, אבל נפלא. פסקדו
התפריט עצמו אגוד במעין חוברת מהסוג הישן והמיושן, כמותו כבר לא תמצאו במסעדות עכשוויות. יש בו סקציית פתיחי ירקות ולאחריה אגף פתיחי דגים, עיקריות הנסובות בעיקר סביב דגי חקלאות ימית בצירוף סטייק אחד, ודף ספיישלים יומי עם ראשונות, מנות ביניים ועיקריות, מבוססות דגי ים. זה, בעצם, חלקו המעניין של התפריט.
התחלנו עם שני פתיחים - סשימי המאצ'י (78 שקלים) מתפריט הספיישלים וסלט תפוחי אדמה וטונה בלו פין (88) מהתפריט הקבוע. במנת הסשימי היו נתחי המאצ'י נא רבים, במינון נדיב ממש, עם סלרי, מלפפון, פלפל ירוק חריף, פיצוחים ועגבניות סחוטות. זו הייתה מנה יפה, עם קונסטרוקציית צבעים ששייכת לז'אנר המצטלם היטב. בניגוד לרוב מנות הז'אנר, שמשמחות את העין יותר מהחיך, זו הייתה מנה נהדרת. דג נפלא, עם נגיעות טריות, נקיות, לא שתלטניות, מוקפדות באיפוקן, שנותנות לאיכות הבלתי רגילה של הדג, כמו גם לטריותו הגורפת, לדבר. מנת פתיחה לא פחות ממקסימה.
מנת הטונה בלו פין בסלט תפוחי אדמה נראית כמו הבנאליה בהתגלמותה. אבל שום דבר במנה הזו לא דיבר בנאליה. לקוביות תפוחי האדמה היה מגע חריכת אש ויחד עם בצל מטוגן בדייקנות, פלפל ירוק חריף במידה הנכונה וקוביות טונה בלו פין נפלאות הייתה זו עוד מנה שממחישה עד כמה פשוט-פשוט - כשהוא נשען על חומרי גלם ברמה הגבוהה ביותר ומטופל בקפדנות - יכול להיות נפלא. התמוגגנו.
המשכנו עם מנת ביניים אחת, טורו אש גלויה (88), ועיקרית אחת גדולה - דניס אדום (245 לדג של 700 גרם). טורו הוא החלק המובחר ביותר של הדג. במנת הביניים הזו היו כמאה גרם טורו טונה, שנחשפו לאש ישירה, עם תיבול מינימלי ופלפל קלוי מעל. מעטות המילים שיכולות לתאר כמה טעים זה היה. זו מנה שלקוחה בכלל מעולמות המנגל ושאיכויות טעמיה שייכות ללא ספק למטבח העילי. דג נפלא ממש, צריבה מינימלית מדויקת ומפגש מרגש עם החיך. על הפלפל הקלוי ויתרנו. לא היה בו צורך. הדג היה עולם תוכן שלם ומושלם לבדו.
החקלאות הימית עשתה לתצרוכת הדגים בישראל שירות נפלא. דגים מתוצרתה הפכו למוצר יומיומי וזמין, אלא שלא בשביל דניס מהסוג הזה יוצאים למסעדה. הדניס שעל הפרק במנה הנוכחית הוא "דניס עומק", של דיג מעמקים. הוא מיוחס, זמין פחות ויקר בהרבה. הדג שקיבלנו, ברוטב עגבניות, נראה על הצלחת כמו המנה הכי שגרתית שיש. דג שלם שנראה כמו דניס "רגיל", רק גדול יותר; ומה כבר יכול להיות יוצא דופן ברוטב עגבניות? ובכן, עד עכשיו אכלנו שלוש מנות ראויות לציון אבל זו, ללא ספק, גולת הכותרת. בשר הדג היה לא פחות ממדהים. הרוטב, מבוסס עגבניות בתנור שהועשרו בנותני טעם נוספים, היה כזה שרוצים לאכול ממנו בכפות. החיבור ביניהם יצר מנת דג שנוגעת בשלמות.
אז היה טעים באופן גורף במיוחד עד עכשיו. נפלא ממש. רצינו לעצור, להשתהות קצת על הטוב, אבל הזמן שהקצתה לנו המסעדה דחק וצריך היה להזמין קינוח. היות והתפריט כולל סטייק אחד, הקינוחים חייבים להיות פרווה. הזמנו מנת מלבי עם סורבה פיסטוק (48) ואשר יגורנו בא. צניחת האיכויות הייתה חדה, חריפה ובולטת. הפערים בין מה שאכלנו עד כה למה שקיבלנו היו עצומים. לו אני זינו & זנו, הייתי מוותר בשמחה על מנת הבשר האחת, שנמצאת שם על תקן יציאה לידי חובה, ומנכיח את כישרונו יוצא הדופן של העושה במלאכה גם בגרסת המתוקים.
כשתגיעו לפסקדו - וברור שהטקסט הזה הוא המלצה חד-משמעית לעשות כן - לכו על עוד מנת ביניים במקום קינוח. זה מה שאעשה אני כשאחזור לכאן, וללא ספק אחזור.
אם לא מביאים בחשבון את מנת הקינוח, פסקדו היא מסעדה לא פחות מנדירה. טעים בה באופן גורף, בלתי משתמע ומשמח כל כך. אם לא סופרים את הקינוח לא מרגישים שנמצאים במסעדה כשרה.
בשנת 2022 נכנסה פסקדו לרשימת "בסט 50" האיזורית למקום ה-24. כמו שכבר נכתב כאן לאחרונה, הרשימה הזו שווה מעט מאוד אבל משמח היה למצוא בה את פסקדו בשנה שעברה. לדירוג השנה פסקדו לא נכנסה. ג'ורג' וג'ון לעומתה דורגה בצמרת. הארוחה שאכלנו לאחרונה בג'ורג' וג'ון הייתה ללא ספק הרבה-הרבה פחות טובה מזו שבפסקדו. זה רק מראה, שוב, את מופרכותו הרבה של הדירוג.
כך או כך, עשו לעצמכם חסד וסעו לאשדוד. אם עושים את זה אחרי שעות הפקקים, המרחק, לפחות מהמרכז, לא גדול. ההנאה צרופה, התמחור סביר לחלוטין והאיכויות, לא כולל קינוח, נדירות.
פסקדו, מרטין בובר 1/12, אשדוד, 08-8523063