מנסורה היא מסוג המסעדות שכיף לדעת שהן שם. בלי יומרנות גדולה, בלי להידחף בכל הכוח לתמונה הקבוצתית, עם עבודת סושיאל מהוגנת ומידה הגונה של צניעות, הצליחו השפים אלעד דגן וטל סוחמי להעמיד מסעדה ראויה. זה אף פעם לא היה המקום לבוא אליו למנות של וואו כזה או אחר, שחולמים עליהן לפני ואחרי הארוחה בו, אבל בכל ביקוריי שם היה טוב וכיף.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
זו מסעדה שאי אפשר שלא לסמפט. היא מעוצבת בנעימות עכשווית ולא יומרנית והאווירה בה קורנת מידה של סולידיות. עם האפלת התאורה בערב המאוחר יותר לא עוברים שם למוסיקה בווליומים יוצאי דופן. זה אומר שאפשר להגיע לאכול במנסורה וגם להצליח לדבר עם שותפיך לארוחה, לא דבר מובן מאליו בתל אביב של השנים האחרונות.
דגן וסוחמי חתומים על מטבח שכולל הרבה ירקות, הרבה דגים, הקפדה יתרה על חומרי גלם, משחק נבון בין מידה של ביתיות בבישול למקדם יצירתיות מאופק והקפדה בביצוע. זו, כאמור, לא הייתה מעולם מסעדה שניסתה להמציא את הגלגל או להיות מרגשת אבל האיכות הבסיסית שלה הייתה מוצקה והחוויה כולה סולידית אבל מספקת תמיד.
אז יצאנו למנסורה שוב. לא רק למקומות חדשים, שלמרות המשבר נפתחים כאן כל הזמן כפטריות אחר הגשם, צריך מדור ביקורת מסעדות להתייחס על תקן מורה נבוכים. גם מקומות ותיקים ופופולריים צריכים להיסקר, בעיקר כאלו השייכים לסוג המוערך; לראות שעדיין טוב שם, כתמיד; לסמן היחלשות, אם היא קורית. אז האם מנסורה היא עדיין אפיק ההשקעה הסולידי אך המספק והבטוח, כפי שהייתה בעבר? את זה הגענו לברר הפעם.
התפריט היומי, על דף מודפס, איננו ארוך וכולל אגף פתיחים קטנטן, סקציית ראשונות קרות, חמש מנות ביניים ואגף עיקריות. היינו ארבעה רעבים והתחלנו עם לחם (18 שקלים), טורו נא (88), סטייק חציל (58) וסלט עגבניות מפאיז (62).
טורו הוא החלק השמנוני בבטן דג הטונה. זה חלק מיוחס, יקר וטעים מאוד. איכותם של נתחי טורו הטונה האדומה שקיבלנו עמדה בציפיות. הטיפול בהם היה מאכזב. דגן את סוחמי לקחו את המנה לכיוון האסיאתי. בצד היה פקוס עם עירית ושומשום ואת הטעם אמור היה לספק רוטב שיעשה אומאמי. לא רעיון שלילי כשלעצמו אלא שהרוטב היה גס ופשטני וזה השאיר אותנו עם טורו טוב אבל קצת בלי מנה.
סטייק החציל הגיע מאגף מנות הביניים עם אחו בלנקו, מרק השקדים הספרדי, עשבים, שקדים קלויים וענבים. זה לא היה רע בשום צורה אבל גם לא חווינו סינרגיית חומרים שאמורה לקחת מנה כזו למחוזות החינניות המתבקשים. היא הייתה מנה בסדר. לא פחות אבל גם לא יותר.
סלט העגבניות לעומתה, עשה את זה. כאן נזכרנו בהקפדה היתרה המוכרת לנו מהעבר במנסורה על חומרי גלם. העגבניות היו נהדרות, שמן הזית מצוין וגם בולגרית הכבשים של משק שוורץ.
המשכנו עם ספגטיני סרטנים (94), תמנון (92), פולקע ללא עצם (94) ולחי בקר (112). מנת הפסטה הייתה נהדרת. עם חמאה, לימון, ציר עוף, בשר סרטנים וספגטיני שבושלו אל דנטה בדיוק, סיפקה המנה הזו את הביס הקרוב למושלם. טעמנו אותה כאן בעבר יותר מפעם אחת. זה היה תמיד טוב, הפעם זה היה מצוין. ללא ספק מנה לחזור בשבילה ושמחת אמת.
מנת התמנון הייתה טובה פחות. היא הגיעה עם פולנטה מטוגנת, רוטב עגבניות פיקנטי, בצל סגול, צלפים ונענע. התמנון לא רוכך כהלכה ומרקמו לא היה מדויק כמתבקש. התוספים, ששיחקו בין הים התיכון לאיטליה, לא הצליחו לספק סביבת טעמים שתוסיף מימד לבשר התמנון, שכאמור מלאכת ריכוכו המוקדמת לא לגמרי צלחה.
מנת הפולקע ללא עצם זכורה לנו מארוחות קודמות כאן בחיבה רבה. בבסיסה בשר עוף שפורק מהעצם, שוטח, עבר גריל ואז נצרב. מתחת לעוף ישנם תפוחי אדמה לימוניים ו"מיץ עוף" שהיו טעימים מאוד, כמו שזכרנו אותם בדיוק. העוף עצמו היה יבש מדי. בעבר היה עסיסי יותר. זו מנה עם קונספט כיפי שכאן לקתה בביצוע.
תבשיל לחי הבקר, עם תרד, ירקות צלויים וחזרת, לא עבד כלל. קצת יותר מדי חזרת, קצת פחות מדי בשר ובעיקר פחות מדי רכות ועסיסיות שלו וגם לא מספיק עומק טעמים מהסוג המתבקש במנות מהסוג הזה.
אז מה היה לנו עד כה? שלוש ראשונות שרק אחת מהן, דווקא האלמטנרית יותר, הייתה טובה, וארבע מנות המשך שאחת מהן הצטיינה ממש, שתיים אכזבו ממש, ואחת הייתה ככה וככה. לא, זה לא רף הבסיס שאליו הרגילו אותנו אנשי מנסורה. אנחנו רגילים למקבצים מדויקים בהרבה מזה.
סגרנו עם ברד פודינג עם קרמל וגלידת וניל (48) ותפוחים וקלבדוס (46). הברד פודינג היה לא רע. מנת התפוחים והקלבדוס, על בסיס תפוחים מקורמלים, סבלה בריטני וגלידת קלבדוס, הייתה טובה פחות בכל הממדים. לא קינוח רע אבל בינוני משהו.
הקינוחים לא הצליחו לשנות, אם כן, את המאזן הכולל של הארוחה הזו, שלא הייתה רעה אמנם אבל גם לא באמת טובה. מנסורה של תחילת קיץ 2023 מצטיירת כמסעדה טובה פחות משהייתה בעבר. בעיקר נראה כי המטבח איבד מיקוד, חדות ודיוק ומתבקש בו מקצה שיפורים של ממש.
זה מצער למדי כי מנסורה הייתה, כאמור, אפיק ההשקעה הסולידי אך הבטוח תמיד לאורך שנים. סביר להניח שדגן את סוחמי יכולים יותר וטוב יהיה אם יערכו בדק בית שבסיומו יגיעו להמשך הקיץ שבפתח טובים יותר.
החשבון, 712 שקלים לארבעה אנשים שאכלו לא מעט, מייצג גישה שפויה ומאופקת לתמחור. בעיני, זה חלק מהדברים ששמרו תמיד על מנסורה כמקום הראוי לסימפטיה. אי אפשר שלא להמשיך לרחוש לו חיבה גם עכשיו, אבל כדאי וצריך שהאוכל שם יחזור להיות מה שהיה פעם. נכון לכרגע, בהתבסס על הארוחה המתוארת בשורות אלו, הוא די בינוני.
מנסורה, דרך שלמה 13, תל אביב, 03-9446556