זהירים אבל אופטימיים: יקב הרי גליל בצל המלחמה

בחודש מארס האחרון הוא נכנס לתפקידו. בקושי הספיק להתחמם, וכבר הכול התחיל לבעור. "מאז תחילת המלחמה הגזרה שלנו חמה מאוד", אומר שאולי בן ערב, מנכ"ל יקב הרי גליל, היקב הישראלי הכי קרוב ללבנון, מרחק יריקה, שלא לדבר על יריה, בן 700 מטר. "היקב נמצא ליד קיבוץ יראון, בשטחים החקלאיים, טובל בגפנים. והשכנים שלנו, שמשקיפים עלינו, הם מארוּן א־ראס".

בן ערב מציג את מקום העבודה שלו כ"יקב גלילי על כל המשתמע מכך. ממוקם בגליל, העובדים מהגליל והכרמים בגליל. הכרמים פרוסים לאורך כל הגבול עם לבנון: משגב עם, מנרה, יפתח, רמות נפתלי, מלכיה, יראון. ממש על כל הגזרה".

חילופי המהלומות הצבאיות באזור הגבול חיבלו קשות בעבודת היקב. המנכ"ל מפרט: "חלק לא קטן מהצוות פונה מהבתים, וההגעה ליקב נעשתה מורכבת מאוד מבחינת אישורי הצבא, מבחינת המחסור בְעובדים שגויסו ומבחינת החשש של עובדים אחרים להגיע במצב כזה". בסביבת היקב התבצעו יירוטים, אפילו בזמן הפסקת האש בעזה.

"לכל אורך התקופה זה ברמה של לקבל, או לא לקבל, מדי יום בשש וחצי בבוקר, אישור מהצבא לעלות ליקב. אם מתקבל אישור, עובדים רק עובדי הייצור ואנשי היין כדי לטפל בענבים שזה עתה נבצרו. עושים רק עבודות הכרחיות. אפילו לא חושבים על לבקבק, אלא 'בוא נשמור על היין שלא ייפגע'. אם מתחילה מלחמה ממש, שהיין יישמר כמה שיותר זמן באיכות הכי גבוהה שאפשר, גם אם המחיר הוא שהיינות ייצאו לשוק מאוחר. כרגע אנחנו מצליחים לעשות את זה".

שגרת העבודה ביקב הרי גליל, אם אפשר בכלל לכנות אותה כך, מוטרפת. "אנחנו בהיכון כל הזמן. יש ימים שאנחנו עולים, ואז מתחיל בלגן על הגבול, ומקבלים הוראה לצאת מהיקב. לפעמים נכנסים לממ"דים. הימים קצרים: עובדים רק מ־7 וחצי עד 13:00, אבל יש ימים שעובדים בהם שעה־שעתיים ויש ימים שלא עובדים בהם בכלל. צריך להוריד את הכובע בפני הצוות המצומצם שעולה. הם מגיעים ליקב גם בימים הכי מתוחים. אני טוען שאלה מילואים אזרחיים".

"לא, לא ברמה כזאת. גם במלחמת לבנון השנייה זה לא היה כך. לא פינו ישובים והיה אפשר להגיע ליקב".

מלחמה היא דבר כה אכזרי, שגם בענבים היא מתעללת. בן ערב מספר שכרמי היקב ספגו הפגזות. "יש לנו בכרמים נזקים מפצמ"רים וגם נזקים מכוחותינו, שכדי לעשות את עבודתם עוברים לפעמים בכרמים. אין מה לעשות. וזה מעבר לעובדה שרוב הכרמים שלנו נמצאים בשטחים אדומים שאי אפשר להיכנס אליהם כל הזמן".

"בהיבט הזה, כרגע זה נסבל. אבל אם המצב יימשך, אני לא רואה איך יש לנו ענבים בשנה הבאה. כדי שיהיו ענבים, צריך שירשו לנו לעבוד וצריך שהעובדים יהיו מוכנים להיכנס לכרמים".

אם העבודה בכרמים וביקב היא בין בלתי אפשרית למינימלית, הרי שהפעילויות האחרות במקום: משרדיות, שיווקיות ומכירתיות, הן לחלוטין מחוץ לתחום. "על מרכז המבקרים ועל האירועים בכלל לא חושבים עכשיו", בן ערב מודה.

"אנחנו עושים בכל שנה קונצרט בציר, אירוע גדול עם הופעה ושתיית יין. ביולי הייתה לנו מסיבה גדולה כזו, יובל דיין אירחה את שירי מימון ברחבה של היקב, 700 מטר מהגבול. לדבר על זה היום נשמע מטורף, בלתי אפשרי".

"יוצאים הרבה החוצה, לפעילויות ולירידים בכל הארץ, ועושים שיתופי פעולה. בסוף השבוע האחרון התארחנו באירוע מיוחד ביקב קסטל. אנחנו יוצאים לשטח וממשיכים להנגיש את היין שלנו מחוץ ליקב".

כשנה שעושה דווקא, 2023 החלה בהרי גליל במכירות טובות מאוד, מה שנתן ליקב, לדברי מנכ"לו, יתרון מסוים. ואז, כידוע לכולנו, הכול התהפך. "בחודש הראשון למלחמה הייתה די עצירה של המכירות. במסעדות ובמלונות, שהן שוק משמעותי עבורנו, כמעט אפס. בחנויות היין הייתה בהתחלה ירידה חזקה והיום רואים התאוששות מסוימת. אנחנו עובדים עכשיו על משהו מתקדם יותר במכירה ישירה באתר. גם דיברנו עם המפיצים שלנו בחו"ל והם נרתמו מאוד. יש אפשרות לקדם היום מכירה של יין ישראלי, בוודאי מקו עימות".

"קודם כל, יראון, תמיד יין הדגל שלנו, ששמו הולך לפניו. גם יראון סוביניון בלאן מוצלח מאוד. והשנה הרחבנו את סדרת גליל, והיא יצאה טובה מאוד".

ביקב הרי גליל, כמו בישראל בכלל, צריך לשתות הרבה מאוד יין כדי להסיר דאגות מהעתיד לבוא. בן ערב חושב קדימה בקול רם: "מבחינת העבודה, אם תהיה מלחמה־מלחמה בצפון, זה יהיה בעייתי מאוד, אבל נקווה שלפחות ביקב יהיה אפשר לעבוד".

"מבחינת מרכז מבקרים, אנחנו חושבים על פתיחה באזור אחר. אולי פופ אפ בתקופה מסוימת. אבל הסיפור של הכרמים ושל ייצור היין, זה הקושי הגדול. ואם לא יהיו לנו ענבים זו תהיה מכה קשה ביותר, שכרגע אין לי פתרון לה. אבל אנחנו אופטימיים".

"גם זה לא פשוט. ברמת העבודה, אנחנו שואפים לחזור כמה שיותר מהר. ברמת החיים, הרבה אנשים בצפון לא מוכנים לחזור לבתים עד שיהיה שקט. סיטואציה מסובכת".