חיים בבועה: להתמכר ליוקרה, ערב שנה אזרחית חדשה

2024 בפתח, ונדמה שדווקא האיחול היהודי שנפתח במילים: "תכלה שנה וקללותיה", הוא רלוונטי מאי פעם דווקא לשנה האזרחית היוצאת, שנה שבה בכל רגע נתון חשבנו שהרע מכל כבר מאחורינו. ואז הסתבר שעוד לא ראינו כלום.

בשנה שעברה חגגתי את ערב השנה האזרחית, הידוע גם בכינוי שהודבק לו בישראל "סילבסטר", באופן מושלם. בשישי פשטתי על המעדניות האהובות עלי בדרום העיר, בשבת, שהייתה גם היום האחרון של 2022, נכנסתי למטבח כדי להוסיף על השלל גם כמה מנות חמות, ובערך ב-11:00 נפתח הבראנץ' המתגלגל המושלם, כשאת היין הקבוע שבדרך כלל נלגם במהלכו, החלפנו ביינות מבעבעים.

אחר הצהרים שכחה מעט ההמולה ואפשרה לי לגלוש לא רק למלאכת החיסול, אלא גם לשינה נעימה ממנה התעוררתי במשנה מרץ, עד שבערך באחת-עשרה בלילה, שישים דקות לסוף השנה, נכנסנו למיטה עם סדרה בנטפליקס, שתי כוסות ובקבוק 'מואט-שנדו גרנד וינטאג'.

בלי נצנצים ובלי מוזיקה, רק אנחנו והמשקה הכי איכותי בעולם. בדיעבד אני יכול לומר שהייתה זו חגיגת סילבסטר הטובה ביותר שזכורה לי.

יש בחיינו לא מעט סמלי סטטוס: מהלוגו הקטן שעל כיס החולצה ועד לסמל שבקדמת מכסה המנוע של הרכב, אבל אלה הבנאליים יותר, כי האמיתיים הם אלה שאחרים אולי יתקשו לזהות, אבל יגרמו לך להרגיש טוב עם עצמך.

כשמחזיקים כוס של יין מבעבע, אף אחד לא יודע האם מה שיש בתוכה הוא שמפניה אמיתית, כזו שנולדה בחבל שמפיין בצרפת, או יין מבעבע זול ממשפחת "4 ב-100". כלומר, אף אחד לא יודע חוץ ממך.

אתה, לעומת זאת, אם מילאת את הכוס במואט-שנדו למשל, מהמותגים שהפכו שם נרדף לשמפניה איכותית, מרגיש כאילו עברת למחלקת העסקים של החיים. אני אוהב לשתות, מסוגל ליהנות כהוגן גם מבירת לאגר פשוטה או מיין שולחני, בתנאי שעל השולחן מונחות המנות הנכונות ועוד יותר מכך, כשסביבו מסובים האנשים הנכונים, אבל אין כמו לגימה אחת של שמפניה (זה הזמן לגלות שהחביבה עלי מכל היא "ברוט אימפריאל", אבל אני ממליץ לכם לנסות את כל הספקטרום: רוזה, אייס, אייס רוזה וכמובן - "גראן וינטאג'", עד שתגלה מי מהם הוא המואט-שנדו שלך) כדי לגרום לך להרגיש טוב עם עצמך.

עד לפני כמה שנים היה מדובר גם בתענוג יקר מאוד: אפילו את השמפניה הפשוטה ביותר לא ניתן היה להשיג בישראל במחירים של מתחת ל-300 שקלים. רק שמאז שהשתנו תקנות המס, בערך לפני 10 שנים, נחתך המחיר ביותר משליש, כך שהיום אפשר למצוא אפילו מותג סופר איכותי כמואט-שנדו, גם במחירים של פחות מ-190 שקלים לבקבוק, ואליו פור מאני אדיר.

יש מותגים שהפכו עם השנים לבנץ'-מארק של ז'אנר שלם, כאלה שאי אפשר לפספס איתם. חובבי הוויסקי הכבולי (בעל הטעם המעושן) למשל, יודעים שאם הם רוצים לרכוש בקבוק למישהו שמחבב את המעושנים, עוד לא נולד חובב הז'אנר שיסרב לבקבוק של 'לגבולין 16'. למה? כי יש בו משהו שמצליח לקלוע לטעם של כל אחד.

מואט-שנדו הוא המותג הזה בקטגוריית השמפניות: לא משנה אם הכנסת אחד למקרר כדי לפתוח אותו לקראת חצות או שרכשת במתנה למי שמארח את המסיבה שאליה אתה מוזמן, מדובר בשם נרדף לשמפניה איכותית.

בנימה אישית אוסיף שאין לי מושג איך יראו חגיגות סילבסטר השנה בישראל. אני מניח שבניגוד לשנים רגילות, יהיו פחות מסיבות ויותר אירועים ביתיים, שקטים יותר.

אולי זו הנקודה לסיים בה: כשהדבר הראשון במעלה שאנו מאחלים לעצמנו בפתחה של שנה אזרחית חדשה הוא שקט, הרי שאין דבר טוב יותר מלהשתיק לרגע את החדשות, להתמכר לרעש פקק השעם שנלחץ החוצה מצוואר הבקבוק, להתבונן בכוס המקציפה, בבעבוע העדין, לקרח את הכוס אל האוזן עוד לפני שמקרבים אותה אל השפתיים, לתת לטעם החמצמץ והיבש לערסל את הלשון, להרגיש את הסיומת הארוכה נשארת הרבה אחרי שהנוזל כבר נעלם ובעיקר: לזכור שיש יוקרה גם ברגעים קשים, לשכוח לרגע מהמטען הכבד שרובץ עלינו כבר יותר מחודשיים וחצי.

להרגיש טוב עם עצמנו בלי נקיפות מצפון, ובעיקר לאחל לנו ולכל אהובינו שהשנה האזרחית הבאה עלינו לטובה תהיה מושלמת כמו לגימה של מואט-שנדו.