בדיקת דאם: הגלוטן הלך, הטעם נשאר

לא היה קל להיות שתיינית רגישה לגלוטן בעשור הראשון של שנות האלפיים בישראל. אפילו לא בתחילת העשור השני שלהן. אבל היו נחמות קטנות בדרך. פה ושם איזה סיידר אלכוהולי, פה ושם איזה מותג בירה נטול גלוטן שפאבים שכונתיים עשו טובה והכניסו לתפריט.

לשמחתי ולשמחת כל מי שנמנע מגלוטן מטעמי דיאטה או רגישות (צליאק רשמי וזה לא צחוק), ההיצע גדל מאוד מאז אותם ימים. בתי השתיה, מקטן ועד גדול, מחזיקים מבחר יפה של בירות ללא גלוטן, ולנו, נותר רק לבחור, בלי להתפשר.

ל-דאורה דאם, אולי הבירה ללא גלוטן המפורסמת ביותר, אני זוכרת חסד נעורים, כי היא הייתה אחד המותגים הראשונים שמתאימים לצליאקים שנכנסו לשכונה שלי, בימים בהם נמנעתי מגלוטן. כמי ששתתה בירות רגילות עד לאותן שנים של "גמילה כפויה" מחיטה, היא הייתה הדבר הכי קרוב לטעם שכל כך אהבתי, לאגר בהירה ומרעננת שעזרה לשמיים שנפלו עליי אז, להיות קצת יותר בהירים.

אגב, זו נחמה גדולה ולא מובנת מאליה לכל מי שאוהב בירות ולא צריך להתפשר על טעם בגלל גזירה בריאותית כזו או אחרת. אגב, גם היום כשאני רואה אותה בתפריט, אני לפעמים מזמינה דאורה דאם כשמתחשק לי, למרות שחזרתי לשתות "רגיל".

דאורה דאם מיוצרת במבשלת אסטרייה דאם הספרדית שהייתה אחת החלוצות בעולם שהכניסה תחת המותג שלה בירות ללא גלוטן. תהליך הייצור שלה דומה לזה של הבירות הרגילות, מלתת שעורה שגדלה בקרבת המבשלה, ומכאן הטעם הייחודי שלה. הבירה שהושקה בשנת 2006, הספיקה לזכות מאז ביותר מארבעים פרסים בינלאומיים.

מה הסוד של דאורה דאם? השעורה. אמיתית, אסלית לא אורז, לא סורגום ולא שום תחליף אחר. אגב, אם אתם שואלים איך שעורה יכולה להיות נטולת גלוטן, וזו בהחלט שאלה לגיטימית, אז כן, היא יכולה. פירוק הגלוטן במהלך תהליך הייצור מביא אותו אל מתחת ל- 6ppm (שישה חלקים למיליון).

מי שאובחן כצליאקי בוודאי מכיר את הגבלת ה 20ppm, מה שאומר שאפשר לשתות בבטחה אפילו כמה וכמה בקבוקים (5.4% אלכוהול לבקבוק). כמו כן, במבשלה מקפידים שכל חבית תעבור מספר בדיקות של ארגוני מזון ומשקאות ובריאות בספרד, כדי שאתם תוכלו לשתות וליהנות, גם אם אתם רגישים לגלוטן.