בגמילה: הכתבה שטליה לוין לא רוצה שתקראו

אם אני חושבת על זה לעומק, אין לי אינטרס שתקראו על בר היין החדש שנפתח ברחוב מונטפיורי בואכה נחלת בנימין, תל-אביב. הוא נגיש, לא יקר, יש בו מנות מעולות בתמחור הוגן לחלוטין, יש לו חצר שמשכיחה לרגע את העובדה שמדובר באחד הרחובות הסואנים ביותר בעיר, וגם אין לו שילוט או הכוונה, כך שאם לא תקראו, לא תדעו. זה כל העניין.

REHAB Wine Bar הוא השם. ואם הוא נשמע לכם מוכר, אתם צודקים. השפית רימה אוליברה שבבעלותה מסעדת "אואזיס", כבר פתחה בר בשם הזה ברחוב לוינסקי אך הוא נסגר בתחילת המלחמה.

לפני מספר שבועות, בקונספט אחר ובלוקיישן אחר, היא עושה זאת שוב. הפעם בחצר הצמודה למסעדה, ברחוב מונטפיורי 17. נווה מדבר, עד הסוף. כמו שאומרים, כל אחד צריך מקום להשתגע בו בשקט, ורצוי שיהיה בו הרבה יין.

שום דבר בכניסה לא הכין אותי לכך שבחצר האחורית של מסעדת "אואזיס" יש בר יין חדש. האמת, לקח לי כמה דקות של הלוך ושוב, עד שנכנסתי למסעדה עצמה ופשוט שאלתי איפה הבר? אחרי כמה צעדים מצאתי את עצמי בגן עדן.

אני אוהבת לוקיישנים שהם מעין ספיק איזי אלכוהולי. לא כולם מכירים, זה עובר מפה לאוזן, ותמיד יש שם אחלה מוסיקה ויופי של אנשים.

הקונספט פשוט. בשונה מחוויית הפיין דיינינג של המסעדה, בחצר האחורית אפשר לשבת בקאז'ואל וגם לא לדאוג יותר מידי למחיר בסוף הערב. גמילה, לא תהיה לכם שם, בטח שלא מיין, אולי מהרעש וההמולה של העיר.

בר היין העשיר שבגרסה הנוכחית, אוצר את אוסף היינות של רימה עצמה עם תוספות והמלצות של חבר קרוב אספן יין גם הוא.

בתפריט תמצאו יינות ממקומות שונים בעולם, בטווחי מחיר רחבים. תמצאו שם כוסות במחירים שנעים בין 45-60 שקלים, גם של יינות פרימיום, ומגוון עצום של בקבוקים במחירים שונים שחלקם הפתיעו אותי, בהתחשב במה שקורה היום בז'אנר.

כשראיתי את תפריט היין ידעתי שאני לא הולכת על בקבוק, אלא מנצלת את המגוון הרחב בכוסות כדי להתנסות בכמה שיותר דברים. אני אוהבת שנותנים לי לבחור הרבה סוגי יין מכל קטגוריה בתפריט, ולא מכריחים אותי להיות מונוגמית על בקבוק.

זה מה שכל בר יין בעיני צריך לעשות. כך יצא שהתחלנו עם שאבלי גפנים בוגרות, עברנו ל-'סה לה וי', רוזה מצוין מבורגון, ואחר כך כשראיתי את עוז של יקב סוסון ים בתפריט ידעתי שחייבים גם אדום כדי לעבור את כל סקאלת הצבעים.

נכון, הגעתי בגלל היין אבל שלא תחשבו שבין לבין אין אוכל. המנות הן מנות נשנוש פלוס אבל מספיקות בהחלט לחלוקה זוגית. לא קטן מידי, מתומחר הוגן.

למשל, את מנת הזיתים המטוגנים במילוי גבינת עיזים אני יכולה להמשיך ולאכול כמו פופקורן עד עכשיו, ואיזה מזל שנגמרה הצלחת. סלט הזוקיני המפורסם של רימה, עם גבינת פיקורינו וכמהין לבן, היא אחת המנות הוותיקות בתפריט המסעדה וכעת היא גם בבר.

אנחנו חשבנו שהיא מומלצת לחלוקה לשני אנשים למרות שהיא כל כך טעימה לאכול לבד.

בנוסף, לקחנו סביצ'ה מושלם עם רוטב פלפלים שהיה טעים עד שלא נתנו למלצרית לפנות את הצלחת עם שני הפירורים האחרונים, סליחה על זה.

אפילו סלט האנדיב הפתיע בטעמים ובמראה לא סטנדרטי לסלט מהסוג הזה. וכמובן חובבי הברוסקטה רומסקו המפורסמת של רימה, ימצאו אותה גם בתפריט הבר בגרסה טבעונית או רגילה.

דוד, מנהל המסעדה שגם היה שותף בעיצוב המקום, סיפר לנו שתפריט היין עוד צפוי להתרחב גם בגזרת היינות המקומיים ותפריט האוכל ממשיך להתפתח. מה שיאלץ אותי לבוא שוב ושוב לפני שגם אתם תגלו את המקום.

אוליברה שיש לה אנרגיות שיא שמשרות כייף במקום, אמרה שכמי שחייבת להיות עם העיניים על הלקוח כל הזמן, הרבה יותר קל עבורה לתחזק את הבר בלוקיישן של המסעדה עצמה, להיות שם בסביבה ולבדוק שהוכל בסדר.

המטרה שלה בין היתר, היא לתת מענה גם ללקוחות הקבועים אם יתחשק להם משהו קצת אחר.

איפה: מונטפיורי 17, תל-אביב (בתוך מסעדת אואזיס).

מתי: בין הימים שלישי - שבת, בין השעות: 19:00 לחצות