שנים ארוכות אחרי שהפכה למטבע לשון שחוק ונלעג, אתה כמעט חושש "ללכת לאיבוד בין הסמטאות של *** ציורית" כלשהי, ובוודאי קצת ספקן באשר לסיכויי ההיתכנות של האפשרות הזאת בכלל. בחו"ל, שם הסודות והתגליות חשופים לעיני כל משתמש רשתות חברתיות, ובוודאי בארץ הקטנה שלנו.
אין יותר תעייה, וגוגל מאפס ניטרל במודע את האפשרות המשמחת של שוטטות חסרת מושג. במקום זה, יש תכנית מדוקדקת ותכנון יסודי שנועדו לחקות את מה שפעם הייתה טעות שעשתה לך את הטיול. עדיין כיף, אבל עם עוד המוני "הולכים לאיבוד" כמוך, מיליארד תועים שאינם טועים יותר.
התהליך הזה יושב לי בראש בדרך למסעדת דוט, ומחלחל יותר ויותר כשאני קולט ש-
1. הלכתי קצת לאיבוד בין הסמטאות הציוריות של שכונת נווה צדק בתל אביב.
2. הלכתי קצת לאיבוד בדרך לכתובת שהייתי בה הרבה פעמים בעבר.
3. זה עדיין מעולה כתחושה.
4. נווה צדק עדיין שם, כשכונה היחידה בעיר, כנראה, שגורמת לך לקוות שזה יקרה שוב.
מקום נעים חדש. דוט
דוט (למעשה Dot) של דותן שלום וארז פורטל פתחה דלתות לפני שבועות ספורים, בחלל שאיכלס במשך שנים את מסעדת NG הבשרנית. היא שואפת להביא "ניחוח של אירופה לנווה צדק", ומדברת על "עיירה קטנה" ביבשת ועל שילוב בין אלגנטיות משם וחמימות מכאן.
המילים גדולות, והנקודה הספציפית, הדוט החמקמקה, שעליה הן שואפות להתייצב קטנה במובהק, אז אתה פוסע במעלה הסמטה, טועה לפחות פעם אחת עם הכניסה הלא נכונה, מרים רגליים במדרגות ופותח דלת עם ציפיות שהנמכת כי מה אירופה עכשיו.
אבל כן, בכל זאת. עזבו עיירה ורדו מניחוחות, ותרו על אלגנטיות חמימה ועל ציניות קרירה. כנסו פנימה, אצבע על קיר האבן ועין על המפות הלבנות, חלוקת קשב בין הרעש העירוני שנותר בחוץ ורעש הצלחות שמתחיל בפנים. כיסאות גבוהים, ובר, ומקום נעים חדש. נקודה.
התפריט עושה קצת מכל דבר, ומקפיד להבליט קצת בכל מנה. על פניו, מנות שראיתם, וחלוקה לראשונות-ביניים-עיקריות. בפועל, איש מקצוע עם יד ותשוקה, ושולחן שמתמלא בלי סדר מסוים, וטוב שכך.
זה מתחיל עם קצת ירקות - פלפלים קלויים עם שמן זית וגבינת פטה, קיסר עם קרוטונים ופרמזן, ארטישוק וזוקיני על לבאנה ושמן ירוק - וממשיך לענייני דגים ובשר נאים כמו סביצ'ה דג על מלבני לחם קלויים (92 שקלים), סשימי טונה אדומה עם קרם עגבניות כתומות (88 שקלים) וטרטר בקר שמחזיק גם כבד אווז וגם פטל וביצת שליו (90 שקלים).
ארבע מנות ביניים מתעלות אתכם להיכן שתרצו להוביל. פולנטה, מהסוג הכפרי-מחוספס עם פטריות שימאג'י, אספרגוס ופרמזן (72 שקלים), שקדי עגל עם קרם זוקיני (96 שקלים), סיגר כבד אווז וכבד עוף עם טחינה כמובן (78 שקלים) וגם קציצות קבביות על בסיס לוקוס, שמגיעות כחלק ממקהלה טובה של עגבניות, כוסברה, בצל סגול ולאבנה (98 שקלים).
אלו בהחלט אמורות לסגור רעבתנות, אבל בשביל לשים חותם של ממש, או סתם כי המילה "עיקרית" מחייבת אתכם, מגיע ריזוטו (84 שקלים) שמכניס קצת עניין עם זעתר, כיסוני ריקוטה וגבינת עזים ברוטב חמאתי-שמנתי-לימוני (94 שקלים), וגם פילה בר ים, ושני נתחי אנטריקוט גדולים שקורצים בחיוך חמוד וקצת מרגש לאנשי האוכל שהיו כאן קודם, ולזכרונות שהם הותירו.
סביבתה של דוט - שכונת נווה צדק עצמה, אבל גם הרחובות הרבים שמובילים אליה מכל כיווני תל אביב - הייתה הופכת בכל עיר גדולה אחרת באירופה למוקד תיירותי-בלייני טבעי, אך כזה שמעקר בסופו של דבר את הקסם של הדבר עצמו. ראיתם את זה ברומא ובפריז, בלונדון ובליסבון. ראיתם, ורציתם כנראה ללכת קצת הצידה.
פה, גם בגלל "המצב" וגם משום שעדיין מדובר בפיסה אורבנית שלא נותנת שיקלקלו אותה, ההצידה הוא בילט-אין. רגע אחד אתם ברעש של השדרה, ושניות אחר כך אתם צועדים לאט יותר, באופן מחושב, שלא ייגמר. פנייה לפה או לשם, סמטה הצידה, כמה מדרגות ודלת נפתחת, והנה אירופה ישראלית. זה לא אותו דבר, אבל זה שלנו.
דוט, עין גנים 9, תל אביב, 03-9213331