זו אמנם לא נסיעה מפרכת - קו אווירי שלא ניתן למדוד בגוגל מאפס מרוב שהוא קצר - ושום דרמה לא תיווצר אם שכחת בטעות לעדכן ספק. אין כאן שינוי גיאוגרפי מטלטל וגם את המכתבים שעדיין יגיעו (למה בעצם יש עדיין דבר כזה בימינו, ומתי זה ייגמר כבר?) אפשר לאסוף בקפיצה קלה מעבר למחיצה האפורה שהיא דרך רמתיים בהוד השרון, אבל ניר שלמור בכל זאת הצליח לעשות את יוצא הדופן, החריג הנדל"ני-ישראלי הגדול, ולהוציא לפועל את המובינג המושלם.
המרחק הוא אפילו לא זריקת אבן - רגע אחד היית ברמתיים 18, ועכשיו ברמתיים 21 - אבל לא הכול נמדד במרחקים. יש ביורוקרטיה וצרכים, שאיפות שהופכות לתקוות, ותקוות שמשתדרגות לחלומות, ובסופו של דבר אתה כמעט תמיד מוצא את עצמך עם כאב ראש וכאב בטן, חרטות וכאבי גב. מעבר דירה, כולנו יודעים, הוא סיפור שאתה יודע איך אתה נכנס אליו (בעל כורחך, כנראה) וגם יודע איך אתה יוצא ממנו (מינוס עשרות אלפי שקלים בבנק), ולכן אתה אינך עובר אלא אם הוכרחת.
הכול נכון והכול תקף בשוקרייה החדשה, חוץ מהחיוך המתרחב.
חיוך בצלחת. שוקרייה
זה לקח לו כמה ימים בודדים ותו לא, בדיחה במונחים של מעבר דירה ובדיחה גדולה אף יותר במונחים של מעבר מסעדה, אבל התהליך הושלם. ברוכים הבאים, כאן גרים בכיף.
המסעדה הוותיקה ידעה להבליט מאפיינים כפריים גם קודם (כולל פיתות זכורות לטוב ולמעלה מכך), אבל עכשיו זה יושב טוב יותר על הנכס. כנהוג בדרך העירונית הזאת, הכניסה פתאומית ומסלילה אותך לחניה נדירה, ומשם הכול רגוע - חצר רחבת ידיים, עצים מלמעלה ועצים מתחת לרגליים, חללי ישיבה ובר גדול. מקום שיש בו מקום, ואוויר לנשום, ומצריך ממך רק החלטה מורכבת אחת, שהיא היכן לשבת והיכן לנשום את אותו אוויר. הדרישה היחידה שלכם צריכה להיות שולחן גדול. אתם תזדקקו לו.
המטבח של שלמור, מפקד סרוויסים ותיק ומוכח, מוגדר כ"ביסטרו לבנטיני". זאת הגדרה מדויקת מספיק בשביל לא להתעסק איתה, אבל היא מייצגת רק חלק מהסיפור, כמו לקרוא ספר רק על סמך הכריכה האחורית שלו.
בפועל, שוקרייה מכניסה אותך לתרמיל שלו, ומוציאה אותך, את שניכם, לטיול. אתה נישא יחד עם האוכל, והטלטלות הקטנות של טיפוס על גבעות ופסיעה בשבילים הן טלטלות מהסוג הנעים. זה אוכל ישראלי שהסתובב קצת בעולם, ראה מה קורה בספרד וביוון, בלונדון ובבלקן, וחזר כי הוא התגעגע לפטפט בעברית.
גם אתם הייתם שם, וגם אתם התגעגעתם לעברית, ולטעמי העברית הישראלית הזאת.
זה מתחיל עם "סיפתח" עמוס אפשרויות ומעודד התנסויות. טאקו פיסטוק (74 שקלים), למשל, מחזיק טרטר דג, בצל כבוש וקרם אבוקדו. כרישה בתנור, אחת ממנות החובה של *כל* מסעדותינו בימים אלה, מצליחה להגיח ממתקפת הפיהוקים המאיימת עלינו עם קרם בצל נהדר וגבינת ברי צלויה. טרטר דג על מלון (89 שקלים) עושה כבר יותר מזה, עם פלח עבה, כתמתם-מתקתק, שהולך בול עם הסלט הימי השמח.
איתן, יוצאת כמו עצמה פוקאצ'ה חמה, ארוכה ונפוחה מבועות אוויר כלואות. היא הולכת עם המנות שלמעלה, והולכת גם על כל המנות שלא הצלחתם להזמין בשלב הזה - חציל קלוי עם טחינה גולמית, ירקות שורש צלויים (46 שקלים), "סביצ'ה שוקרי", פיתה דרוזית ממולאת בשר טחון וגם כנפיים ברוטב טריאקי (49 שקלים לתריסר, 64 שקלים ל-24 יחידות, במה שהוא כנראה דיל מעופף).
סיפתח, כן?
ערוגת הירקות התפריטית מציעה ארבעה סלטים, כולל הבלחה משמחת של סלט קצוץ עם הבטחה ל"תיבול בומבה" ומבליטה "נתח איכרים" - חסה צלויה בתנור פחם עם הרבה פרמזן, שיכולה להשתדך לחזה עוף ולקלמרי.
לא פחות מ-11 עיקריות ממצמצות לך מהמשך התפריט, יודעות שאין צורך ממשי בהן בהינתן שלא הפסקת לאכול עד עכשיו, ובכל זאת מובילות אותך להחליט החלטות בלתי אחראיות, אך מצוינות.
יש כאן שניצל עם פירה או צ'יפס (69 שקלים, מחיר חריג בישראל 2024, או 89 שקלים לגירסת עגל), לחמא בעג'ין, קבב עם שומן כבש (74 שקלים, ארבעה שקלים נוספים לווריאציה טבעונית), מעורב דגים וקלמרי על הפלאנצ'ה עם ירוקים ויוגורט יווני, קלאסיקות המבורגר וניו יורק סטייק וגם מנת קבב דג שמצליחה להיות רצינית וקלילה בו-זמנית, עם לאבנה ועגבניה צלויה, פיתה-זעתר ויכולת כללית להיערם על המזלג ביחד, כמו שהתכוון הים.
המעטפת של כל האוכל הזה עומדת היטב ברף הגבוה שעליו הוא ניצב - יין מפה ומשם במחירים שמאפשרים לשתות, קוקטיילים טובים שלא חוצים את קו 40 השקלים, ואנשים שיודעים למזוג אותם, ולערבב אותם, וחוזר חלילה.
המעטפת הזאת כוללת גם בראנץ' יומי שאינו מתחשב בצורך הזה של אנשים ללכת ולעבוד - עם מקושקשת בפרעצל, למשל, משחקי עלומות וענייני סלמון כבוש וגם צירוף מילים מסוכן של "קרואסון כנאפה" - ומעדנייה הולכת ומתחזקת שמוציאה החוצה, אליכם הביתה, כמה מהכוכבות.
הביחד - כל אחד בנפרד ובוודאי סכימת הדברים כולם - יצר כאן תחנת אוכל של ממש, עם מאפייני פעם ודגשי עכשיו.
אתה מגיע מהכביש השרוני החצי-מהיר הזה על קמ"ש מסוים, ולוקח לך קצת זמן להשיל ציניות עירונית ולהירגע. אבל אז צל וקורת גג, עצים ועציצים, צלחות מלאות וקנקן סנגריה מתכלה, ויש הישענות, וקצת חיוך, ואז יותר מההישענות ועוד יותר מהחיוך. בסך הכול כמה מטרים של מעבר דירה, אבל איזה מובינג ואיזה מוב.
שוקרייה, דרך רמתיים 21, הוד השרון, 077-5328604