קוראיו הוותיקים של המדור הזה, אלה מכם המצפים לו בקוצר רוח, סופרים את הדקות ולא יכולים להמתין עד שהוא מתפרסם, בוודאי זוכרים ביקורים לא מעטים בראשון לציון. לו הייתי עובד באתר המתחרה זה היה מובן, אבל אפילו לי לא ברורה התדירות שבה אני מגיע לעיר הכה-קשה-להגדרה הזאת.
לכל הטורים של רוזי הטועם
ואף על פי כן, הנה אני שוב כאן. הפעם, בניגוד לרוב המוחלט של ביקוריי, זה קרה בצד המערבי של העיר, באזור התעשייה החדש. יצאתי מפגישה, הרכב חנה ברחוב חיים שפירא. פגישות עושות אותי רעב. משועמם, מותש, מתוסכל, אבל קודם כל רעב. העניין הוא שלא נראה שכאן יש משהו מעניין לאכול.
כבר תכננתי לקחת את הרכב לאזור היותר "אכיל" של הרובע, אבל בדיקה בגוגל מפות העלתה שבאופן מפתיע ביותר, כ-100 מטר ממיקומי הנוכחי, יש דוכן בשרים בשם "חביבה". האומנם? מבט אחד ועוד אחד ואני לא רואה כלום. פתאום הוא נגלה לנגד עיניי. זאת אומרת, הבוטקה כל הזמן היה שם, אבל איכשהו לא זיהיתי אותו.
כשמדברים על אוכל רחוב, המקום הזה הוא הפירוש הכי מילולי לביטוי - סככה מוזרה, בלתי מורגשת, בחלל הפתוח. אם אתם לא קרובים ולא רעבים מספיק, לא תדעו כלל שמדובר בדוכן לממכר מזון. כנראה תחשבו יותר על חנות פרחים או סתם סוכה ארעית שמישהו שכח לפרק לפני חודש. לאחר שתפסעו פנימה - ובכן, זה כבר עולם אחר. תפריט מכל טוב, ריח בשר, גודש של סלטים וקציצות ירק מפתות על מגש. הדיסוננס בין החוץ לפנים נע בין בלתי נסבל לנפלא.
הסתכלתי על המבחר וכמובן גם על המחירים. 45 שקל לפיתה, 50 לבגט, 60-65 לצלחת/חמגשית. עצוב לומר, אבל זה נמוך ממחירי השוק. הבחור בפנים עמד עם גבו אלי, בדיוק הכין מנה למישהו אחר. "מה בשבילך?" שאל. הייתי בטוח שהוא מדבר בטלפון או ללקוח שישב שם, כי אין שום סיכוי שראה אותי פוסע, אבל הוא כמו המורה שלי מכיתה ה', יש לו עיניים בגב.
הוא הסתובב. איש מבוגר וחביב, מבט קצת עצוב בעיניים. מה אומר, שאלתי, פיתה או בגט? הוא השיב "תלוי כמה אתה רעב. אם מאוד - בגט". אני תמיד רעב מאוד, זה מצב הצבירה שלי. לקחתי בגט עם מיקס בשרים - פרגית, קבב, מרגז, בצל, חציל מטוגן - כל מה שבא ליד ב-50 שקל. יש שיקראו לזה "מעורב ירושלמי", אבל קשה להגדיר אותו ככזה וגם לא הוגן.
זו מנה יותר פיראטית ופראית, על משמעויותיה הטובות וגם על אלה שפחות. אחרי הכול, למעורב ירושלמי יש טעם ותיבול ייחודי משלו ופה מדובר, ובכן, במיקס של בשר. אמנם מרגיש איכותי, אבל אקלקטי משהו. אז זה לא מעורב, אבל זה טעים ובעיקר משביע. הבגט טרי, הכמות ע-נ-ק-י-ת, כי האיש עם העיניים העצובות אוהב לשמח. כששאלתי אותו על קציצת הירק הוא פשוט אמר "תתכבד" ולא הכניס לחשבון.
לאשתי לקחתי פיתה עם קבב מפורק. לאחר שטעמתי, עלי להודות שזו מנה מעט פחות מוצלחת. זה עדיין היה סביר פלוס, אבל הרגיש כמו בשר טחון חסר תיבול. לא רע, לא מספיק טוב בעיניי וגם בעיניה. הפיתה, אגב, אחלה, וגם התוספות.
אז כמ"א יצא?
לפני שנכנסים למדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10), רק אציין שממש, אבל ממש אהבתי את הקטע של "חביבה". יש באנגלית ביטוי שנקרא "Hiding In Plain Sight", שמשמעותו אדם או מקום שמרגיש חבוי, אבל למעשה הוא מאוד גלוי. זה הקטע של חביבה, והוא חביב לי עד מאוד, יחד עם העובדה שפשוט גיליתי אותו בזמן ובאופן הכי לא צפוי שיש מבלי להזיז את הרכב וללא בעיות של חניה.
וכעת, לתכל'ס. המבחר בחביבה נהדר, במיוחד ביחס לגודל המקום. יצאתי עם בגט ופיתה גדושים בבשר ובקבוק שתייה אחד ב-100 שקל בסך הכול, זה סכום שבמציאות של ימינו נמוך ב-10-20% מהמתחרים. לגבי האיכות, ניכר כי הבשר טוב עד טוב מאוד, אבל האכזבה מטעם הקבב התפל משהו מורידה את הציון ל-8. עדיין סבבה, לא מצוין, בהחלט שווה לנסות.
חביבה, הרב חיים שפירא 7, ראשון לציון