מכירים את האנשים האלה שפותחים טקסט ב"אמא שלי"? אז אמא שלי אמרה פעם שרחוב ביאליק הוא שאנז אליזה של רמת גן. זה משפט מצחיק כשהוא נאמר בהומור, ומאחר שאמא שלי לא ניחנה בסרקזם, הצחוק גדול עוד יותר כשזה נאמר ברצינות.
טינופת של בונקלך מהעצים, בניינים ישנים צפופים, פקקים אינסופיים ובעלי חנויות חסרי סבלנות. שאנז אליזה? יותר קרוב לגרסה הישראלית של GTA, עם אופניים והולכי רגל שקופצים לכביש ומקללים, בלי נתיב נסיעה ברור, רוכבי קורקינט נגד הכיוון והולכי רגל שצצים משום מקום.
לכל הטורים של רוזי הטועם
ובכל זאת, ביום שישי יש איזשהו קסם ברחוב הזה. פה עצירה במאפייה, שם גיחה לסופר ולירקן, ואפילו כיכר אורדע, מהמקומות האייקוניים הכי מכוערים עלי אדמות, שינתה את פניה והפכה למתחם שנעים להסתובב בו (העיקר שהגלידה האמריקאית מפעם נשארה).
מקום חדש יחסית אחד הפך לאתר עלייה לרגל ואין אליו ממש גישה ביום הזה - חומוס האחים. הדוכן הפינתי הזה הוא אחד ממספר המקומות החדשים שנפתחו בשנים האחרונות ברחוב. הוא קטן מאוד, עם עיצוב עדכני ומזמין שמסמן את חילופי המשמרות בין הפרלמנטים של זקני השבט לאתרי משיכה לאוכלוסייה צעירה יותר.
מדוע חומוס האחים (אין להתבלבל עם מסעדת האחים הנהדרת בתל אביב) כל כך בעייתי ביום שישי? ובכן, בזכות האטרקטיביות שלו. התור המשתרך כבר הפך לסוג של טקס וחלק מהנוף העירוני. אני שונא תורים ולכן את ההזדמנות שמרתי לאחד מימות אמצע השבוע שבהם הרשיתי לעצמי לצאת מוקדם מהעבודה. אל תחשבו לרגע שבשתיים אחר הצהריים ביום רביעי ביאליק פחות מייאש. אתם יודעים, הסכנות אותן סכנות ובהצלחה עם מציאת חנייה. כל זאת, עם נקודת המוצא המרכזית שלי לאוכל בחיים - חומוס הוא לרוב רק פשרה. לי תביאו איזה סיח טוב.
אלא שלפעמים הכוכבים מסתדרים. מסיבה כלשהי הכול הלך כשורה ואפילו מצאתי משבצת פנויה לחנות. נוצר סנכרון מושלם בין רעב מיידי, נסיעה חלקה, מקום חניה פנוי ודלפק נטול תורים, אבל חשוב מכל, קרץ לי בעיקר השלט "חדש - חומוס אסאדו". אמרתם בשר מפורק, אמרתם בחור שמנמן עם קרחת שמסתער על הדוכן. אין מנוס, היום זה היום, ואם חששתי לרגע שלא יהיה לי בשר בארוחה - כמה נחמד היה להתבדות.
חומוס האחים הוא אמנם דלפק קטן, אבל עמוס בכל טוב. ביום שהגעתי הגישו - יחד עם מבחר מנות החומוס כמובן - גם אמפנדות, תבשיל קובה וקובה מטוגנת, וגם סיגרים, והכול נראה נקי ומעורר תיאבון.
הזמנתי את ספיישל האסאדו (49 שקל), סיגר ממולא בבשר (שלוש יחידות, 25 שקלים) וקובה (19 שקלים). לאשתי לקחתי חומוס שווארמה (49 שקל), סלט קטן (35 שקל) וחמישה כדורי פלאפל (14 שקל).
החומוס היה טעים מאוד, במרקם נכון, בכמות מספקת. אולי קצת יותר מדי טחינה, ועדיין - גרם לי להבין את ההייפ של ימי שישי. המנה הייתה נטולת טעמי לוואי של סודה ושאר ירקות שנתקלים בהם בלא מעט חומוסיות, אבל בהערת אגב, אומר שהיה נחמד אם היו מציעים גם איזה רוטב צד מעניין יותר מאשר לימון חריף בסיסי, כמו רוטב ירוק של עלי תבלינים עם שום או משהו בסגנון שיכול להרים חומוס. רוטב צד טוב לפעמים עושה הבדל בין חוויה נחמדה לממש מוצלחת, אבל בסוף - היה תענוג.
מה שבאמת הפתיע אותי לטובה היה האסאדו, שדי חששתי שיתקשו למצוא לו את המינון הנכון והוא יגיע יבש, או להיפך - ירטיב וידלל עם המיצים שלו את החומוס. אבל זה לא קרה. להפתעתי, הם השתלבו היטב. האסאדו היה עשוי טוב, הוגש עם מידת רטיבות נכונה כך שלא לא טבע או האפיל על החומוס, ואפילו היה די נדיב בגודלו.
הפיתות היו טובות וטעימות, אם כי יכלו להיות גמישות יותר. ניכר שהוכנו בבוקר וחשבתי לעצמי שהייתי שמח לאכול אותן מיד לאחר אפייתן, או לקבלן באופן שיצליח לשמור על הלחות שלהן טוב יותר. ממצוינות הן הפכו לנחמדות פלוס.
הקובה עסיסי וגדול, עם מילוי בשר מוצלח המתובל בעדינות בבהרט ותבלינים אחרים. לגבי הסיגר, הוא היה פחות מוצלח. המילוי טעים אבל דחוס ומשחתי מאוד, ועלי הבצק היו ממש גומי ובלתי לעיסים. ניסיתי להציל אותם בעזרת הטוסטר ולהפיח בהם חיים, אבל גם הוא לא עזר למרקם. הטעם טוב, המרקם רע.
לא לקח לי יותר מדי זמן להגיע הביתה, וזה קריטי, כי לפעמים גם כמה דקות מספיקות להרוס אוכל טוב. במקרה הזה, הטייק-אוויי שרד את הזמן בהצלחה.
הפלאפל היה טוב, אבל כנראה שהיה יותר מוצלח אם היינו אוכלים אותו מיד, כי כבר התחיל לאבד מהקריספיות החיצונית אחרי ההמתנה בקופסה המאווררת. אשתי מאוד נהנתה מהחומוס והתחוור לי שהיא כבר ביקרה שם מספר פעמים. לא זו אף זו, היא אף עדכנה אותי שכל התוספות בשר הללו חדשות יחסית בחומוסיה.
אז איך היה? הבשר היה לה מאוד טעים, רק שזו לא הייתה שווארמה, אלא משהו שהוכן על הפלנצ'ה עם תבלינים. היא גם ידעה לספר שבדרך כלל הפיתות טובות יותר מאלו שקיבלנו ושלפעמים יש לחומוסיה רטבים נוספים, אבל לרוב לא.
אז כמ"א יצא?
מדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10) תמיד מתחיל בקטגוריה הנלווית לאוכל - הניקיון. אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני ו"חומוס האחים" נקי ומזמין. אשר למחיר ולתמורה, לא מדובר במקום זול אבל גם לא היקר ביותר שנתקלתי בו והמנות יפות ומשביעות. גם זה עובר.
ומה לגבי האיכות? כאן אני בתחושה מעורבת. מצד אחד, המבחר גדול, החומוס מצוין ויש הרבה פלוסים. מצד שני, פיתה היא חלק מהמהות של חומוס טוב וכאן ההצלחה חלקית בלבד, שלא לדבר על הנפילה עם הסיגרים. נכנסתי לחומוס האחים בתחושה של 9, יצאתי עם תחושה של 7.5, לכן הציון הוא 8.
היה טעים, ואפילו למדתי שברחוב ביאליק הנודע לשמצה יש חיים מחוץ ליום שישי, כמו בשאנז אליזה.
חומוס האחים, ביאליק 14, רמת גן